 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הצגות שונות |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: עמית עסיס
מאת: אבי אשרף
בימוי: אבי אשרף
מוזיקה: יניב שנצר
תמליל: עמית שי
תאום אמנותי: אורי רובינשטיין
תחקיר ועריכה: קרן אטון |
| משתתפים: אייר וולפה , אברהם כהן |
|
|
|
|
יומן מסע אסוציאטיבי, אשר נולד בהשראת טכס קידוש הלבנה, הנערך מדי חודש בזמן התמלאותה.
נקודת המוצא של העבודה במדרשים הדורשים כי הטקס נועד במהותו לכפר על צערה של הלבנה/אשה, אשר בתחילה נהנתה ממעמד זהה לזה של השמש/האיש, ובהמשך נאלצה לפנות את מקומה לצידו, להתמעט, ובכך לאפשר לו להפוך למאור הגדול, ככתוב במקורות "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול ואת המאור הקטון" (בראשית א'').
בבסיס היצירה מחזוריות הלבנה והשפעתה על מהלכנו כבני אדם בתנאים של שפל-גיאות, התמלאות-התמעטות, חסר-שלם, חושך ואור.
ההתחקות אחר מהלך הלבנה משקפת את התנגדותו של האדם להשלים עם החסר. אי-השלמה זו הופכת לכוח המניע אותו ליצירה ולהתקדמות, תוך קריאה להתבונן פנימה, לעבור בחושך, ליפול לתהום, לגעת בקרקעית התודעה ולהשבר – כל זאת תוך שאיפה לחולל את השינוי המיוחל-התיקון, חזרה אל האחדות של ההפכים המשמשים בחייו: שמיים וארץ, שמש ירח, זכר נקבה, איש אשה.
המופע בנוי מרצף של התרחשויות אסוציאטיביות הנבנות באמצעים של תיאטרון, מוזיקה ותנועה, תוך שימוש בטכסטים הלקוחים מספר הזוהר, שיר השירים, סידור התפילה ועוד.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|