 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אדוארדו דה פליפו
תפעול תאורה: ניסים אלוני
בימוי: ניקול קאסל
תעתוק וניהול מוזיקלי: סלבה מלצב
תאום אמנותי: אורי מורג |
הופעה ראשונה: 28.1.2006
|
|
|
|
לראשונה בישראל עולה מחזהו הנפלא, של מחזאי המוכר לנו ממחזותיו "פילומנה" ו"שבת, ראשון, שני".
הזמן – שנות ה- 50, המקום – נפולי, איטליה.
לאחר כשלונות, אכזבות חוזרות ונשנות מקבל פסקאלה לוג''יקיאנו הצעה שלא יכול לסרב לה – טירה בעלת 18 חדרים בחינם, בתמורה לכך שיראה סימני חיים מאושרים, בכדי להציל את מצבו הפיננסי ולשקם את חיי האהבה עם אשתו מריה, הוא מחליט לקבל את ההצעה.
אשה, "משרת נאמן" ומאהב סובבים את פסקאולה במהלך שהותו בטירה, ומעל לכל השמועות על שדים ורוחות המביאים למפגשים אבסורדיים, האגדה מספרת על רצח שהתבצע בטירה שנים רבות קודם, ומאז פוקדות אותה רוחות.
פסקאולה לוג''יקיאני גבור המחזה מעדיף להאמין בשדים ורוחות, רק כדי לא לראות את המציאות הקשה לפניו, הנאיביות שלו מקרבת אותו אלינו וגורמת לנו לצחוק ולבכות ביחד אתו.
אדוארדו דה פיליפו מוכיח לנו פעם נוספת שהוא אחד המחזאים האנושיים והפיוטיים ביותר, האירוניה שלו מלאת טוב, מה שעושה אותה קרובה ואנושית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|