 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קבוצת זיגותה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: פולינה אדמוב, סבטלנה לפשיץ
מאת: עומרי יבין
בימוי: מרינה בלטוב, נתלי שילמן
מוזיקה: אורי פרוסט
תאום אמנותי: אורי מורג |
הופעה ראשונה: 11.5.06
|
|
|
|
מופע תיאטרוני ייחודי, שבו עלילה דרמטית בעלת איכויות פארודיות תוגש באמצעים תיאטרלים מגוונים, שישתלבו בסיור במכמניה של יפו העתיקה.
גיבורת העלילה היא דיתי, מורת דרך, וקהל הצופים הוא קהל מטיילים, אותו היא מובילה בטיול של ערבית ביפו העתיקה.
לצידה פועלים יואב וחובב, סטודנטים למשחק, שלפרנסתם עובדים עבור חברת התיירות, בגילום דמויות היסטוריות שונות, המופיעות באתרים שלהם הן קשורות. בה בעת הם משמשים גם כמאבטחים, השומרים על שלום המטיילים.
במהלך הסיור, מגייסת דיתי את המטיילים לטיול, כאילו מדובר במשימה לאומית ראשונה במעלה ובעזרת יואב וחובב היא משתמשת במיתולוגיה המקומית ובמיומנות רבה דולה עובדות מהזכרון הקולקטיבי הישראלי ומגישה אותן כאילו היה מדובר בזכרון אישי שלה . כך נוצרת זהות מוחלטת בין האני הלאומי לבין האני הפרטי שלה, ודיתי הופכת למעין אמא מולדת.
בשלב מסוים, כתוצאה מכאב ראש, דיתי מאבדת את זכרונה, מאבדת את תחושת הזמן ואת הבטחון ולבסוף מאבדת את היכולת לפענח את המצב שבו היא נמצאת.
כל מה שנותר במוחה הוא שברים של מיתוסים מקומיים שהופכים להתרחשויות חיות המספקות לה מפתח לגישה לעולמה הפנימי.
מה שמחולל את הטרנספורמציה בנפשה של דיתי הוא עובר שהיא נושאת ברחמה. התינוק ההולך ומתפתח בתוכה מערער את כל המוסכמות שלהן היא השתעבדה בגלמה את אמא-מולדת התובעת את קורבן בניה. דיתי מחליטה למרוד ולשים קץ לשרשרת הקרבת הבנים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|