תרבות ראשי עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ארכיון הקאמרי
 
ליזיסטרטה 2000
 
 
יוצרים: אריסטופנס
מאת: ענת גוב
בימוי: עדנה מזי"א
מוזיקה: אלון אולארצ'יק
תעתוק וניהול מוזיקלי: דרור הרנזון
תאום אמנותי: ניב שדה
תחקיר ועריכה: ארנה סמורגונסקי
משתתפים: אלינור אהרון , חרות אשכנזי , דודו בן זאב , לימור גולדשטיין , תחיה דנון , שרן זליקובסקי , יגאל זקס , אסי לוי , יפתח קליין , אבי פניני

הופעה ראשונה: 25 לינואר 2001
 
תמונות היכן ומתי

סיפורה של אישה המארגנת את כל נשות ארצה לשביתת מין עד שתיפסק המלחמה ויהיה שלום. הרעב המיני מאלץ את הגברים לבחור בין שתי אהבותיהם הגדולות - מלחמה או מין.
המחזה שנכתב לפני 2400 שנה, אקטואלי היום יותר מתמיד, ומדגיש את האבסורד שבמלחמות ואת הבדלי הגישה בין נשים לגברים בכל הקשור למלחמה ושלום, חיים ומוות. העיבוד החדש נשאר נאמן לרוח הקומדיה של אריסטופנס ומשלב תיאטרון בתוך תיאטרון, גברים שמשחקים נשים, נשים שמשחקות גברים, מקהלה שמייצגת את התקשורת, וגם האלים נדרשים לנקוט עמדה... 




יש מלחמה - אין סקס - מאמר מאת צבי גורן 

   
אין שום ספק: נשים יאהבו את ההצגה החדשה יותר מגברים. היא כתובה ביד טובה של אישה מבריקה, ענת גוב, והגברים שהיא מתארת הן מוטציות. או שהם רוצים לזיין
או שהם רוצים להרוג. נכון שפה ושם גם לנשים יש מין ערגה מינית, אבל לעומת
הגברים, זו נשלטת בתאי מוח הקרויים תבונה. אני מודה שתמיד רציתי סקס לוגי,
אתם יודעים, כזה שמתחיל בניתוח אונטולוגי ונגמר באמפיריות צרופה. אל תשאלו
למה לא הצלחתי. נסו בעצמכם ותבינו.
לפי מה שידוע לנו, בכל מקרה, מדובר במחזה המתבסס על אחת הסאטירות המקוריות
ביותר ששרדו לאנושות, מחזה שנכתב לפני אלפיים ארבע מאות ושתים עשרה שנים על
ידי אחד, יווני, אריסטופנס. ענת גוב עושה לו תרגיל יפה בפני עצמו, משערכת את
מה שהיה נכון אז ומשדרגת אותו במוצר שמשום מה היא קוראת לו ליזיסטרטה 2000.
היא יכלה לקרוא לו בכל שם אחר. בעיקר משום שמדובר בשאלת חיים אוניברסלית: איך לעצור מלחמות, בכל מקום, בכל שנה.
השפה של גוב מבריקה, שופעת וקולחת, וגם כשאיננה מנסה ליצור בדיחות לשוניות
או של מצבים, היא יודעת מה זה אישה מדברת, ובהחלט יש לה אוזן טובה לצלילים
צורמים של גברים, או לפחות כאלה שנראים לה כגברים. אני לא בטוח שהיא פגשה אותם אצלה בבית דווקא, אני גם לא בטוח שהיא התארחה אצלם. ואם אינני מתווכח עם תצוגת הנשים שהיא מעלה יש לכך שתי סיבות: האחת היא שבכל זאת מדובר בסאטירה ולא במחזה דוקומנטרי, שהדיאלוגים בו לקוחים מתוך ראיונות ושיחות; הסיבה השנייה היא שהמחזה הקודם שלה הוא "חברות הכי טובות".
 ב
הסיפור האמיתי, להזכירכם, הוא על ליזיסטרטה, אישה באתונה ההיסטורית השרויה
במלחמת דמים עם ספרטה. ליזיסטרטה זאת מבינה יום אחד שעליה לעשות מעשה ולהציל את חיי בנה, בן 41, שעתיד להיות מגויס כבשר חניתות למלחמה. יחד עם יריבה מספרטה, שבה כבר מגייסים ילדים בני שש, היא מגייסת את כלל הנשים לשביתת מין כללית. הבעלים, החיילים הגיבורים, לא יטעמו עוד את מטעמי הסקס שהורגלו אליהם. יש מלחמה - אין סקס.
רוצים זיון - קודם תעשו שלום. טוב, זה די קשה שלא לשבור שביתה כזאת, וכהרגלן של כל השביתות התוצאה די מפוקפקת ביחס למטרה. מה עוד שמדובר במלחמות. ואין אומה, כנראה, שאיננה ששה לצאת לקרב. כך באתונה, כך בסרביה, כך באפריקה וכך, מה לעשות, בא"י הגדולה והאהובה.

 ענת גוב היא גם פובליציסטית מעת לעת, והיא מייצגת לא אחת את נקודת המבט התקפה
והתקיפה של אישה שנקעה נפשה ממשחקי המאצ'ו. זאת זכותה וגם חובתה המוסרית להיאבק
על עמדתה. אלא שבמחזה החדש שלה גוב הרחיקה לכת מעט כשבחרה להציג את הגברים
על פי הטיפולוגיה המיושנת למדי של האפס המצוי במדי קרב. זאת ההחמצה המצערת
שלה, למרות שזה לגיטימי במסגרת סאטירית.

 אבל שני דברים היה עליה לדעת: בסאטירה, כולם זוכים לשוט המצליף. לפי הכלל
הזה, גם הנשים אינן פטורות מחובת הגיוס לסאטירה. אם להשתמש במושגי הזמן והמקום,
אפשר לומר שבעניין הזה גוב השתמטה והסתפקה בשירות לאומי. העניין האחר שהיא
הייתה צריכה לדעת הוא שבמלחמה כמו במלחמה. מלחמת "נשים בשחור" ו"ארבע אמהות"
בארץ לא הייתה כנגד ליצנים מפוקפקים. בזה היה כוחה. המאבק הגדול של הנשים בארץ
(והיא תסלח לי אם אציין שאין למאבק הזה מקבילה של ממש מעבר לקו הירוק) היה
נגד כוחות חזקים, לא נגד חרצופים. על אלה שמאמינים בקדושת הר הבית (משני עברי
המתרס, נכון) אפשר להציג סאטירות, אפשר להתלוצץ, אפילו להלעיג. אבל זה לא מביא
את התוצאה הרצויה. וככה לא משכנעים אותם שדרכם טועה. והרי אותי לא צריך לשכנע.

 שאלה בפני עצמה היא אם גם צריך לשכנע מישהו שנשים הן יותר מתשמיש מיטה. אם
לסמוך על ענת גוב, שנפלה לידיה הזדמנות לאמירה חשובה בתחום הזה, אנחנו עדיין
זקוקים לשכנוע הזה. אינני חולק על כך, למעשה אני מאמין שעדיין אין הנשים זוכות
למעמד וליחס הראוי להן, חרף הישגים אישיים או קבוצתיים. אבל אני תמה על כך
שגוב דווקא פספסה את הנושא הזה בלהיטות ספרטנית. את המחאה, את העוצמה, את האימהות
המתייצבת נגד המלחמה היא תרגמה בדיוק למה שאיננו הליין שלה בדרך כלל.
 זאת זכותה, כמובן. וגם זכותה של עדנה מזי"א, הבמאית, ללכת עם זה עקב בצד
אגודל. התוצאה היא קלילה למדי, פופוליסטית, וזה בא לידי ביטוי בכל דרגות ההפקה.
הרבה פוזות, מעט משקל, פה ושם הברקות, ואי פה אי שם אמירה למחשבה חולפת. רוצים
ליזיסטרטה 0002? בבקשה, אז לכו עם זה עד הסוף. אבל כדי להחזיק את המקל התיאטרלי
בשני הקצוות, גם בן זמננו וגם אי-אז בהיסטוריה בעת ובעונה אחת, צריך הרבה יותר
עורמת-בימוי. המחזה של גוב מדבר על התרחשות בשלוש רמות: מציאות, תיאטרון, טלוויזיה.
הבימוי של מזי"א איננו מצליח לתרגם את זה בקווים ברורים, ולא אחת מבלבל שלא
לצורך בין היוצרות.

השחקנים עושים את המלאכה באותה רמה, הם קלילים, פה ושם מבריקים, ואי פה אי
שם גם מצליחים לגעת באיזה עצב רגיש, כמו שעושה לימור גולדשטיין במונולוג אקטואלי
מאוד. אבל בעיקר הם רוצים, על פי מצוות הבמאית, להצחיק. את זה הם עושים מעת
לעת, ולפעמים אפילו בהצלחה רבה, כמו אסי לוי ותחיה דנון המצוינות.

 ההנאה שההצגה הזאת נותנת, בהחלט, היא הנאה לרגע. קצר מאוד. כשלעצמו זה עניין
לא מבוטל. אבל כשמעמידים את הרגע הזה מול המחאה על המשך המלחמות, זה כבר עניין
אחר. כאן, נדמה לי, יש סיכוי סביר שההצגה הזאת לא תעשה את מה שהיה ראוי שתעשה,
וכוונותיה הטובות של גוב יישכחו. המלחמה, זו שיש לה ולנו עניין להמיר אותה
בשלום, תמשיך כאילו לא נאמר נגדה דבר חוץ מכמה בדיחות טובות.
  

מליזיסטרטה (411 לפנה"ס) לליזיסטרטה 2000
ליזיסטרטה מאת אריסטופנס, גדול המחזאים של הקומדיה הפוליטית העתיקה, היא קריאתו הנחרצת של אריסטופנס לשלום בין כל חלקי יוון, מתוך הכרה כי רק איחוד כזה יציל את יון מאויביה החיצוניים. גיבורת המחזה מציעה לנשות אתונה ולנציגות של ערי האוייב פעולה משותפת של סרבנות מינית, שתעצור את המלחמה.
הגברים, שבתחילה מתייחסים לעניין בביטול ובזלזול, אינם עומדים בקושי הפיסיולוגי ההולך וגדל ונכנעים לנשים. המחזה מסתיים בשלום בין אתונה לערי יוון האחרות ובתהלוכת פיוס עליזה בין גברים לנשים.
"ליזיסטרטה", בדומה לקומדיות אחרות של אריסטופנס ("עננים", "צרעות", "ציפורים", "צפרדעים" ועוד), עוסקת במתח שבין תכליתה הרצינית לבין צורתה הקומית. המחזה מקדם מטרות פוליטיות וחינוכיות, תוך שימוש במסגרת "הקומדיה העתיקה". סגנון זה, שאפיין את הקומדיות שנכתבו לפני שנת 400 לפנה"ס, היה מורכב מפרולוג שבו הוצג הרעיון המפתיע, כניסת המקהלה, ויכוח על הרעיון, פנייה ישירה אל הקהל, ביצוע הרעיון ויציאה לחגיגה גדולה של פיוס.
הרעיון המפתיע ב"ליזיסטרטה" מתרחש בתוך הרקע האמיתי והמקומי של אתונה, מנהגיה ואזרחיה. השילוב בין הפנטסטי ללוקאלי מחולל אפקטים קומיים, הנובעים ממצבים מפתיעים, בדיחות המבוססות על גסויות ומשחקי מילים, סאטירה אישית וסאטירה ספרותית.
היוצרת ענת גוב משחקת במקור כמו בטרמפולינה, ממנו היא קופצת שוב ושוב לגבהים חדשים ומפתיעים, אך גם שבה ונצמדת אליו על-מנת לזנק שוב. כך היא בונה מחזה המתרחק ומתקרב למקור לסירוגין, ומציבה, בו-זמנית, מחווה תיאטרונית לאריסטופנס וגירסה מקורית.
"ליזיסטרטה 2000" הוא נסיון לבדוק להיכן יכולה להוליך אישה-מחזאית את הרעיון האריסטופני אודות שביתת-המין של הנשים. ענת גוב בונה את גירסתה כמחזה בתוך מחזה הפועלים כמראות דו-צדדיות, המשקפות ומשתקפות זו בזו, עד לכלל מזיגה מוחלטת.
"ליזיסטרטה 2000" אינה מעוגנת בזמן אקטואלי כמו במסוגרת "הקומדיה העתיקה", אלא דווקא בעבר הרחוק, ב- 411 לפנה"ס באתונה, הנתונה במלחמה נואשת עם ספרטה. האופן שבו גוב שמה בפי הדמויות ביטויים, שירים, סלנג וגסויות, האופיניים לחברה הישראלית, יוצר את ההיבט המקומי-אקטואלי של המחזה. כביטוי מחאה לנוכח המצב הקשה באתונה, מעלה קבוצת נשים מהפכנית את "ליזיסטרטה", המחזה האסור של אריסטופנס. הדמיון בין שתי העלילות, זו "האמיתית" כביכול, לזו "המוצגת" כביכול, הולך וגדל, עד שהן משתלבות לכלל עלילה אחת היוצרת את המעגל הנוסף והחשוב של הקהל הממשי בתיאטרון הקאמרי. כך פועל "ליזיסטרטה 200" כמחזה בתוך מחזה בתוך מחזה.

המחזאית ענת גוב, הבמאית עדנה מזי"א ולהקת השחקנים, מציגים הצגה בתוך הצגה בתוך הצגה, אשר בדומה לתיאטרון הנשים המהפכני באתונה הרחוקה, מבקשת לפעול כקומדיה חתרנית, הקושרת בין אתונה של 411 לפנה"ס לתל אביב 2000, ומשדרת ביקורת נוקבת על הגברים, על התקשורת, על הממשלה, על הצבא, על הקהל, וגם צחוק עצמי על התיאטרון ועל הנשים.

המחזה של ענת גוב בודק את רעיון שביתת המין מנקודת מבט נשית וכך לוקח אותו למקומות חדשים, שהמחזה המקורי לא יכול להגיע אליהם. משום כך, גם הנצחון המפואר של הנשים במחזה המקורי אינו ברור כל-כך בגירסה החדשה. מה שכן ברור הוא שגם נשים יכולות ליצור קומדיה שנונה ונוקבת להנאתם של נשים וגברים כאחד.

דר'' שולמית לב-אלג''ם, היועצת האקדמית של התיאטרון הקאמרי.


מחיר עיר שם האולם שעה יום תאריך

 
קישורים