 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיאטרון באר שבע |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
עיבוד ובימוי: עידו ריקלין
עריכה מוזיקלית: אליוט בן עזר
תפאורה: סבטלנה ברגר
תלבושות: אורן דר
תאורה: פליס רוס
מולטימדיה: ג'ראר אלון |
הופעה ראשונה: יולי 2014
|
|
|
|
להלנה אלוינג יש כל הטוב שבעולם. בעלה המנוח היה מעמודי התווך של הקהילה. העסקים שהשאיר לה משגשגים, והיא עומדת לחנוך בית יתומים חדש, להנצחת זכרו. מעל הכל - בנה היחיד, האמן המצליח, חוזר הביתה משהות ארוכה בחוץ-לארץ.
ביום שלפני חנוכת בית-היתומים, הלנה מארחת בביתה את ידיד נעוריה, הכומר מאנדרס. היא חושפת בפניו את הסוד הכמוס שלה - נישואיה הנוראים לבעל בוגדני ומתעלל. את הנישואים הללו היא שרדה באומץ, את העסקים הכושלים שיקמה, ואת בנה הרחיקה מן הבית כדי להגן עליו מפני אביו.
ואז הלנה מגלה, שלמרות כל מאמציה - בנה ירש ירושה אכזרית - מחלה שמקננת בגופו. הלנה, שהפכה בעיני עצמה מקורבן למנצחת, עלולה לאבד שוב את כל מה שהיה לה.
המחזה של איבסן נכתב ב-1881, כביקורת נוקבת על מה שנחשב בזמנו מוסרי וראוי - דיכוי רגשי ויצרי, דתיות צרת-אופקים וגינוי הכמיהה לאושר אישי. הדימוי המרכזי נגע בטאבו מוחלט - מחלת מין שלוקה בה אדם, בגלל חטאיו של אביו. המחזה טלטל את הקוראים והצופים, ועורר תדהמה, זעם וגינוי.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|