 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הצגות שונות |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: נאווה צוקרמן, איציק וינגרטן |
|
|
|
|
מבוסס על ספרה של ליזי דורון, כלת פרס בוכמן לשנת 2003
אליזבת, בת דור שני לשואה, חוזרת לבית אמה שנפטרה וחווה שם זכרונות ורגעים שעיצבו את ילדותה. בהומור ובאומץ נפרשת בפנינו דמותה המיוחדת של האם הלנה, ניצולת שואה, חריפת שכל ולשון, המערבבת בין דמיון למציאות במאמץ לבנות עולם בטוח וטוב יותר לבתה היחידה.
המחזה אינו מביא את סיפור הניצולים כי אם את שתיקתם התלוייה בחלל החדר. מנקודת המבט של ילדי הדור השני אנו חווים את תחושת הזרות של הניצולים, את הריטואלים הקטנים הסודיים ואת זכרון השואה עליו אסור לדבר. אליזבת מרשה לעצמה לאחר שנים להתעמת, לבוא חשבון ואפילו למתוח ביקורת מסויימת על ילדותה בבית של ניצולים.
פביאנה מיוחס גם היא בת למשפחה של מהגרים שהגיעו לאחר השואה, מגישה את הסיפור שהיה יכול להיות סיפורה שלה. עם השם הזר והשפה הצרפתית שדוברה בבית היא מרגישה קרוב לסיפורה של אליזבת, גיבורת המחזה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|