|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיאטרון חיפה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: שמעון לוי ודוי מעיין מאת: סמואל בקט בימוי: דודי מעיין |
|
|
|
|
ארבע נפשות בנות משפחה אחת, שוהות בחלל מבודד. האם, אדון הבית- נכה עיוור, קלוב, בנו/משרתו – שאיננו מסוגל לשבת או לעזוב, ונאג ונל , הוריו של האם, הגרים בפחי אשפה.
המחזה הוא משחק תיאטרוני הפועל בחלל סגור , נגד הזמן ההולך ומתמעט. מסביב מת הכל, אך בפנים עוד מבלים בתקוות ובזכרונות, בחלומות ובסיפורים מהעבר. ההווה מתרופף והולך, חפצינו מתמעטים, החיים דועכים ו" אין דבר מצחיק יותר מאומללות" . זהו נצחון הרוח האנושית , התודעה המהבהבת במרץ בעוד הגוף מתכלה והעולם נגמר , כמעט נגמר .
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|