|
|
|
 |
גשר |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: יבגניה דודינה , מיקי לאון , בוריס אחנוב , אמנון וולף , גלעד קלטר , מיכל וינברג , מיכל לוי , שירי גדני , עדי שליטא |
הופעה ראשונה: 24 בינואר 2005
|
|
|
|
קלאסיקה יוונית במבט עכשווי. אחת היצירות המוכרות והמרתקות ביותר שנכתבו אי פעם, רלוונטית היום יותר מתמיד.
היא נטשה את משפחתה ומולדתה. בשבילו.
היא הייתה הרוח מתחת למפרשי התהילה שלו.
היא הקימה לו בית בארץ זרה. לבדה.
היא ילדה לו שני בנים.
הוא בגד בה עם אישה אחרת.
מה תעשה מי שהושפלה וכבודה נרמס,
מי שנוצלה והורחקה,
מי שהייאוש שלה גדול עד שאינה יכולה לשאתו יותר.
מדיאה הוצג לראשונה ב- 431 לפנה"ס בתיאטרון דיוניסוס, מחוץ למקדש האלים, לרגלי האקרופוליס באתונה. מאז כתב אוריפידס את המחזה, הוא נשמר והפך עם השנים לאחת היצירות המוכרות והמרתקות ביותר שנכתבו אי-פעם. כולנו זוכרים את קווי המתאר של היצירה, אבל בקריאה מחודשת, מודרנית נגלה שהמחזה מדבר לא רק על אישה ש''בחרה'' לרצוח את בניה, אלא על גזענות ושוביניזם, אהבה גדולה ובגידה שתוצאותיה קשות.
תיאטרון גשר בחר להעלות את מדיאה, המציב את האישה בלב זירת ההתרחשות, ומאפשר לה להעלות את תחושותיה וטענותיה באשר לזרות, נישואין, תפקידה בעולמו של בעלה, לידה וגידול ילדים, יחס הסביבה אליה, גברים, התאווה לכוח ושלטון, ומעל הכל הוא מעלה שוב את השאלה - מי יכול לנחש את תוצאותיו של הייאוש הנורא, של אובדן הכבוד, מה קורה כשמכבים את אור התקווה בקצה המנהרה? נדמה שלמרות שהמחזה נכתב לפני למעלה מ- 2400 שנה הוא עדיין אקטואלי היום.
בתפקידי הילדים של מדיאה ויאסון – איטן גרינברג, יהונתן להט/יהונתן פרנקו, יובל שבח.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|