|
|
|
 |
תיאטרון ערבי-עברי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ליה נרגד , נולה צ'לטון , אביטל דבורי , סבטלנה גורודיאני , נילי קריס ועופר שלחין
בימוי: נולה צ'לטון
מוזיקה: חנה הכהן ועופר שלחין
תעתוק וניהול מוזיקלי: מרים גורצקי, חיה בירן ואירנה גלוזמן
תמליל: אריה בורשטיין ודניאלה מיכאלי
תאום אמנותי: ג'קי שמש/ זיו וולושין
תחקיר ועריכה: מרים גורצקי, חיה בירן ואירנה גלוזמן |
| משתתפים: דיויד בילנקה , שרון בורשטיין , יפית אסולין , אסף אלמגור , קרן אור , איתמר מלול , מיכל מוסקוביץ' , אבי טיירי , נעמה דותן , פיליפ דומרב , עופר שלחין ויוסי שמן-רובין , שרדי ג'ברון , אייל סלמה , חנית סימנה , ניר נדיר, ענב סבן |
הופעה ראשונה: 13 בדצמבר 2004
|
|
|
|
מסמך תיאטרלי המבוסס על אירועים שהתרחשו במחסום קלנדיה.ההצגה הועלתה לראשונה על ידי תלמידי בית הספר לאומניות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים, וכעת מועלית על ידי התיאטרון הערבי - עברי.
איש אינו יורה בהצגה זו. איש אינו נרצח. והשגרה זוחלת ומצטברת והיא מזוויעה ומפחידה.כאן במחסום, אנחנו הישראלים פוגשים את האוכלוסייה הפלשתינאית ואת עצמנו וכאן במחסום, הפלשתינאים: ילדים, זקנים, אמהות ואבות פוגשים אותנו.
ביקורות
"השחקנים הצעירים מגישים ביצועים מדויקים בדרך כלל בתוך החלל הנקי והדחוס [...] הבובות מוסיפות פיוטיות עצובה ונוגעת ללב לכל ההתרחשות. עוד תרמו להפקה, כל אחד בדרכו, שמות כמו יהושע סובול, דניאלה מיכאלי וחנה הכהן, וכולם יחד גורמים להצגה הזאת להיות אירוע יוצא דופן לא רק בנושא שלה, אלא גם בשפה התיאטרונית המיוחדת שלהקשה להאמין שאיזשהוא תיאטרון רפרטוארי יסתכן להעלות הצגה שכזו. אבל למי שמוכן להיפתח אליה היא מזמנת חוויה מטלטלת שאולי תסדוק את מחסום האפטיות וקהות החושים" (שי בר-יעקב, ידיעות אחרונות)
"חורף בקלנדיה לא שוכחת לרגע – ולרגע לא מפסיקה להכיר לנו – שמדובר בתיאטרון [...] ההיברידיות הסגנונית באה לידי ביטוי גם בשימוש מרשים מאוד בבובות, וגם בתפאורה, שנעה בין הרמה הסמלית ובין הממד הקונקרטי. התלבושות מספקות מעין וריאציה מחוכמת על האריגים המוכרים. המעצבות, התאורן, המוזיקאים והכוריאוגרפית עשו כולם עבודה מצוימנת. השחקנים נפלאים" (איתן בר יוסף/העיר)
"אני תקשה לזכור הצגה שצפיתי בה וכבר אחרי רבע שעה התחלתי להביט לכל הכיוונים, בתערבות של חשש גברי מעורב בפוזה נונשלנטית מוקפדת, כידי לבדוק האם מישהו קולט את הדמעה. כי זה היה עצוב. עצב אמיתי, מזוקק, אנושי. חורף בקלנדיה היא הצג מדכאת, חודרת ופולשת אל הנפש פנימה, הצגה שמבקשת מהלב שלך להציג תעודת זהות [...] לכו ל'חורף בקלנדיה'. לכו מהר. לכו כי יש בה משהו שלא ישאיר לכם חשק להמשיך לדבר על פוליטיקה" (אבי שילון, וואלה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|