logo tel aviv
תרבות ראשי עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
  כל מופעי החודש  
2020 אוקטובר
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ריאיון
 
מאת: הילה אהרון בריק עכו לילדים
 

 
 
אני לא חושב שהצגות לילדים הן לילדים בלבד. בשום פנים ואופן. אני לא חושב שיש הצגת ילדים טובה שלא מתאימה למבוגרים והמבוגרים לא צריכים לעשות את עצמם ילדים או להיזכר בילדותם בשביל זה. ואת זה אפשר להגיד על כל אחת מהצגות התחרות"
שיחה על תיאטרון אחר לילדים עם חנוך רעים, המנהל האמנותי של פסטיבל חיפה להצגות ילדים שייפתח בחול המועד


שבע פעמים השתתף חנוך רעים כיוצר (מחזאי, במאי ושחקן) בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה, פעמיים כיהן בוועדה האמנותית של הפסטיבל ומאז 2005 הוא מנהל אמנותי של הפסטיבל (עם הפסקה של שנה באמצע). שיחה על הפסטיבל החיפאי הוותיק הוא פסטיבל שיוצריו אוהבים להגדיר אותו כפסטיבל תיאטרון אחר לילדים, ומושם בו דגש על חיפוש אמנותי, ועל תכנים  שידברו לילדים ולמבוגרים כאחד. 
 
במה שונה בפסטיבל השנה?
 
"בגלל שהפסטיבל הוא פסטיבל יוצר ולא פסטיבל מלקט אז בעצם כל שנה יש תחושה שהפסטיבל שונה והתחושה הזו נכונה. כל שנה קורים דברים אחרים ובגלל שהמנדט העיקרי של הפסטיבל הוא לחפש יצירה אחרת, מחפשת וכו`, כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה `עכו לילדים` – אז נוצרות הצגות מאוד שונות כל שנה. כל שנה יש יוצרים אחרים וגם אם אותו יוצר חוזר אז הוא לא חוזר על עצמו ומנסה לחפש כיוונים חדשים.
 
הפסטיבל השנה התחיל באיחור והקבוצות התחילו לעבוד לבד בלי ליווי אמנותי אבל עם המון מחויבות עצמית אז באופן פרדוקסלי השנה היה הקציר הכי טוב מכל השנים– תוך שבועיים שלושה ראיתי כחמישים הצעות שמחצית מהן היו כבר בצורה של פרזנטציה (בדרך כלל הצעות מגיעות ב90% מהמקרים כמחזות) . זה אומר שלשופטים תהיה עבודה נורא קשה השנה בתחרות. לכן בחרתי בקפידה את חמשת השופטים, מכמה תחומים, כי השנה כל  אחת מהיצירות שונה. כל הצגה היא אחרת לחלוטין. לחלק מההצגות אין  מחזה במובן הרגיל-  הצגת רדי מייד על פי שירי ביאליק, תסריט של התרחשויות ללא מלים, הצגת פנטומימה בובות ללא מילים, מחזמר עם תזמורת חיה על הבמה, הצגת קומית של שני שחקנים שעושים את כל הדמויות, הצגת ידיים ובובות.  כל הצגה היא אקסמפלר".
 
עוד חידוש הוא ששתי הצגות תחרות פתוחות לקהל  בכניסה חופשית
 
"לפני שנה הייתה הצגת תחרות שהייתה בהגדרתה הצגת חוצות וככזו היא הייתה בכניסה חופשית. השנה יש שתי ההצגות שהן הצגות אולם `השף הרעב`– שחקן ובובות ו`דוד גוליית` שיוצגו בחוץ. היה מחסור באולמות ורצינו לפתוח הצגות לקהל הרחב - שתי בעיות שנפתרות בפתרון אחד. בליווי האמנותי ניסינו להתייחס למרכיב החוץ  בלי לפגוע בהצגה ובלי לעבד אותה מחדש ובשני המקרים זה עובד ועובד יפה".
 
"בערים מעורבות אין באמת אינטגרציה"
 
יש גם הפעם פנייה ראשונה  לקהל חרדי
 
"שכונת הדר כרמל שבה פועל פסטיבל מאוד התחרדה. מי שמפיק את הפסטיבל זה העירייה ומתנ"ס הדר, שבו מועלות גם שתיים מההצגות (השנה, נוכח הקשיים והיעדר המנכ"ל בתיאטרון חיפה  הוא כמעט ולא מעורב בהפקת הפסטיבל ). מנהל הפסטיבל ומנהל בית הדר הוא יעקב ברודר, שהוא מאוד מעורב קהילתית וגם בפסטיבל הוא פעל לקדם את הצד הקהילתי ולחבר אותו למקום. ואני חושב שטוב שיש מרכיב שעובד גם בכיוון הזה.
 
"נוצרו קשרים עם קבוצות חרדיות ויעלו במסגרת הפסטיבל שתי הצגות ביום לקהל החרדי – אחת לבנים ואחת לבנות  - `משנה הבריות` – של במאי והשחקן החוזר בתשובה מיכאל וייגל ("הפוך") שמופיע בעשרות סרטים בשנה של הקהילייה החרדית,  הצגה של תיאטרון נקודה טובה מירושלים – `גדליהו מחפש נקודה טובה`  והצגה של  תיאטרון  שיץ –`אחים בלב"`. הקריטריונים והציפיות מהצגות כאלה הם שונים מאוד. אדם חרדי שהולך להצגה לא מחפש אמנות הוא מחפש תוכן וערכים ויש המון לאוים (למשל – רק שחקנים זכרים). אם התוכן מוגש בצורה אמנותית אין בעיה אבל האמנות מבחינה זו היא תוצר לוואי נהדר אבל הוא לא העיקר.   בדיוק הפוך מאצלנו".
 
בהקשר הקהילתי – מה עם פנייה לקהל ערבי?
 
יש הצגות בערבית בכל שנה, אבל השנה תעלה רק הצגה אחת שבמקרה אני חתום עם יואב בר לב על המחזה שלה `טיול  לכוכב הגבינה` (הצגה שעלתה לפני 15 שנה לראשונה ועדיין מוצגת)  היא הופקה על ידי תיאטרון ערבי עברי ותעלה פעם ראשונה בפסטיבל.
 
"יש קושי גדול מאוד להביא קהל ערבי להצגות בהדר ולחילופין קהל דובר עברית לבית הגפן. האמת היא שבערים מעורבות אין באמת אינטגרציה, האינטגרציה היא אד הוק. אבל  לאירועי חוצות כן באים ולכן כמעט כל אירועי החוצות אינם תלויי שפה".
 
"טלפון הוא כלב, בקבוק הוא דג"

 
מתקצירי ההצגות המתחרות יש הרגשה שהנושאים הם לא רק לילדים – חשיבות האמנות, הסיפור של הגולם מפראג, מחווה לקולנוע אמריקאי
 
"אני לא חושב שהצגות לילדים הן לילדים בלבד. בשום פנים ואופן. אני לא חושב שיש הצגת ילדים טובה שלא מתאימה למבוגרים והמבוגרים לא צריכים לעשות את עצמם  ילדים או להיזכר בילדותם בשביל זה. ואת
זה אפשר להגיד על כל אחת מהצגות התחרות.
 
"ילדים לא שבויים בקונספציות, הם פתוחים יותר. בהצגה כמו `מוצרט הקטן` עולה סוגיה חינוכית -  אם אבא של מוצרט לא היה `יושב` עליו העולם היה אולי מאבד את הגאון המוזיקלי הגדול מכולם אבל אולי הוא היה חי יותר ופחות אומלל בחייו ואולי גדל עם ילדות  - מרכיב הכרחי בצמיחה של האדם. התימה של ההצגה הזו היא
החמלה. האבא עובר את התהליך הממשי ולא מוצרט. ב `מעבר לים` שמבוסס על שירי ביאליק לפעוטות השחקן מתייחס לזה שבחלק מהשירים גם רוב המבוגרים לא מבינים את המילים. והוא עושה את זה עם חפצים `רדי מייד` – שזו אמנות פחות נפוצה לילדים. טלפון הוא כלב, בקבוק הוא דג ותל אביב בנויה כולה  מארונות ישנים. אנטי תיזה לילדים שסופגים כל הזמן  מהטלוויזיה".
 
הכיוון הבין תחומי, שמשלב מחול, מוזיקה, תזמורת לילדים, מתחיל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות
 
"זה מעניין וחשוב לתת את כבוד לבין תחומיות אבל הבין תחומי נוצר גם כדי לתת דחיפה של גירויים. מחול-תיאטרון הוא לא מחול ולא תיאטרון . סיפור מוזיקה הוא לא מוזיקה ולא קונצרט. זה מצד אחד מוביל לדברים חדשים אבל הרבה פעמים חקירת העומק יכולה להתבצע רק כשהיא מתרחשת בתוך עולם שיש לו דימוי יחיד ואני חושב  שקשה להגיע לדימוי יחיד בתוך שילוב אמנויות. אין לי מילה רעה להגיד על הבין תחומי אבל זה לא בהכרח הדבר שאליו צריך לצעוד בעוז".
 
ומה אתה בוחר להביא מחו"ל?
 
הבאנו מחו"ל רק הצגות חוצות. דברים איכותיים שאי אפשר לראות בהזדמנות אחרת. למשל את הקבוצה הקנדית קורפוס ראיתי לפני שנה וחצי ביפן ויש להם מופע שלא דומה  לכלום. הם מוגדרים כקבוצת מחול אבל על פי שני המופעים שלהם לא תדעי שהם רקדנים. במופע כבשים הם מתנהגים במשך  חצי שעה מתנהגים כמו כבשים – לא עושים שום דבר שכבשה לא הייתה עושה ואין שום דבר שכבשה עושה והם לא עושים כולל הזדווגות, עשיית צרכים, שתייה, אכילה ובעיקר בהייה. הם בוהים חמש דקות ולא משעממים לרגע. הם גם פועים כמובן והרועה הוא המנהל האמנותי. שאלתי אותם מה לגבי חיות אחרות. אמרו לי `ניסינו ואף חיה לא הצליחה כל כך כמו הכבשה`.  
 
"המופע השני שלהם נקרא `עדר של טייסים` והם לועגים בו למשמעת הצבאית. קבוצת  טייסים בלי מטוסים שנחושה להתאמן עם הידיים במקום מטוסים. הם מטפשים את עצמם לדרגת עדר. זה פשוט נפלא וכל שנייה מכוראגרפת. והם גם משתפים את הקהל בג`יבריש צבאי".
 
"ככל שזכיתי ביותר פרסים – ההצגה רצה פחות"

 
איפה אתה רואה את הפסטיבל עומד ביחס למתחרים שלו - צלילי ילדות בחולון, תיאטרון בובות בירושלים, והמתחרה החדש -פסטיבל הצגות ילדים ביפו
 
"אנחנו הפסטיבל היחיד שהוא פסטיבל יוצר. מנהל תרבות (רעים מבקש להודות במיוחד לעירית פוגל) מעביר כספים להצגות התחרות ובזה אנחנו שונים מכל הפסטיבלים . הצגות התחרות הן הפקה של הפסטיבל בליווי אמנותי בהשקעה של מאות אלפי שקלים בפרסום ובאולמות. כל הצגה מקבלת 150-100 אלף שקל כולל הכל. לחלק מההפקות זו הזדמנות יחידה לעלות. אלה הפקות לא מסחריות, לא סל תרבותיות  - הצגות שמחפשות את עצמן וחלקן מצליחות להמשיך לחיות אחר כך.
 
"בתור יוצר שזכה בשמונה פרסים עד היום  אני יכול להגיד שככל שזכיתי ביותר פרסים ההצגה רצה פחות.  ככל שהצגה היא יותר אמנותית היא הרבה פעמים מתווכחת עם ערכים שחשובים למערכת החינוך (סל תרבות) ובטח עם הצורך הרייטינגי".
 
עד כמה אם בכלל היוצרים מתוגמלים?
 
"קודם כל זו מסגרת שמאפשרת להם להציג את יצירתם. השחקנים מקבלים סכום לא גדול שמכסה הופעה ב8-9 הצגות שרצות. המשכורות מצומצמות הלוואי שאפשר היה להכפיל ולשלשל. לפעמים השחקן הוא היוצר והמשקיע והוא מקבל  5,000-3,000 ₪. זה לא הרבה. אבל זה כן סכום שיכול לגרום להם להשקיע זמן. גם המחזאי והבמאי כל הפקה משתדלת להשאיר לכל אחד איזשהוא סכום. התקווה שההצגה תמשיך אחר כך לרוץ ולפרנס חלקית".
 
כשאתה על תקן  של מנהל אמנותי, לא חסרה לך היצירה עצמה?
 
"אני עשיתי פאוזה ביצירה, אבל אני ממשיך לשחק גם בתקופה האחרונה. בכל פעם שאני עושה הפסקה מתחיל לגרד לי נורא בגב. ועכשיו אני עמל על הקמת תיאטרון אחר לילדים. יוזמה שלי  ושל חגית רכבי ניקולייבסקי התחלנו לחפש יחד עם עירית פוגל בכיוון של תיאטרון פרינג` לילדים יש מגעים ראשונים  עם תיאטרון החאן הירושלמי ועם המדיטק בחולון".

 

פסטיבל חיפה הבינלאומי ה- 18  להצגות ילדים יתקיים  בין התאריכים 23-21 באפריל 2008 באולמות שכונת הדר כרמל בחיפה.



17/04/2008   :תאריך יצירה