logo tel aviv
תרבות ראשי עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
  כל מופעי החודש  
2019 ספטמבר
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
2930
ארכיון בית ליסין
 
טוב
 
 
יוצרים: רפי קדישזון
מאת: ססיל פי. טיילור
תפעול תאורה: אבישי מילשטיין
בימוי: רוני פינקוביץ
תעתוק וניהול מוזיקלי: דאגלס היפ
משתתפים: מיה דגן , נתן דטנר , ענת זמשטייגמן , סער בן יוסף , יובל כרמי , רות סגל , צהלה קורס , אילן דר , ששי סעד , גיא מנהיים

הופעה ראשונה: 3 למרץ 2001

משך הופעה: כשעתיים ורבע כולל הפסקה
 
תמונות היכן ומתי

ג''ון האלדר הוא איש טוב, הוא בעל מסור, אב מסור, ובן מסור, מרצה מצליח ונערץ באוניברסיטה.
עליית הנאצים לשלטון מזעזעת אותו. מצבה הבריאותי הרעוע של אימו העיוורת גורם לו להעתיר לבקשת היטלר לבדוק את הסידורים ההומינטרים הקשורים ה"פתרון הסופי"
הפסיכאטור היהודי שלו מתחנן לפניו, שיסייע בידו להימלט לשוויץ, אבל כבר מאוחר מידי.
ג''ון שעזב את אהובתו הסטודנטית לובש את מדי האס.אס בערב ליל הבדולח.
זהו מחזה על התקרנפותו של אדם מן השורה.
מחזה מבריק, מתוחכם, מצחיק ומרגש שזכה להצלחה בינלאומית בכל בירות התיאטרון בעולם.
בסגנונו הנוקב, הוא משמש עדות מיוחדת במינה לכולנו.

כרונולוגיה מן "הטוב" אל "הרע" - רקע היסטורי
24.2.20 פרסום מצעה של המפלגה "הנאציונל-סוציאליסטית של גרמניה" שזכתה לכינוי: המפלגה "הנאצית".
9.11.1923 במינכן, הנאצים תחת הנהגתו של אדולף היטלר, מנסים להשתלט ללא הצלחה על השלטון בבוואריה. האירוע נודע בשם "הפוטש".
14.9.1930 בבחירות הלאומיות זוכה המפלגה "הנאצית" ל- 18 אחוז מקולות הבוחרים.
31.7.1932 בבחירות הלאומיות זוכה המפלגה "הנאצית" ל- 37 אחוז מקולות הבוחרים.
6.11.1932 בבחירות לאומיות חוזרות זוכה המפלגה "הנאצית" ל- 32 אחוז מקולות הבוחרים.
30.1.1933 היטלר מתמנה לקאנצלר.
27.2.1933 שריפת "הרייכסטאג" - בניין הפרלמנט הגרמני בברלין. על רקע מתיחות פנימית קשה וחשדות גוברים בשמאל הפוליטי, היטלר מכריז על מצב חירום בגרמניה.
20.3.1933 ריבוי המאסרים הפוליטיים מחייב הקמת "מחנה ריכוז". המחנה הראשון מוקם בדכאו, עיירה שלווה ליד מינכן.
24.3.1933 היטלר מתמנה לשליט בלעדי על גרמניה. הדיקטטורה מקבלת גושפנקה חוקית על ידי הפרלמנט.
1.4.1933 חרם לאומי ליום אחד על עסקים יהודיים, על רופאים יהודיים, עורכי דין יהודיים וכנגד סטודנטים ותלמידי בתי ספר ממוצא יהודי.
7.4.1933 "נומרוס קלאוזוס" נגד יהודים בכל המוסדות האקדמיים בגרמניה. נחקק החוק "להשבת השירות הציבורי לגרמנים". כל היהודים העובדים בשירות הציבורי מפוטרים.
10.5.1933 שריפות ספרים בכל רחבי גרמניה.
22.9.1933 הוצאתם הסופית של היהודים מחיי התרבות בגרמניה. אסור ליהודים מעתה לעסוק בספרות, מוסיקה, באמנות פלסטית, בתאטרון ובתקשורת.
26.1.1934 הסכם אי-התקפה בין גרמניה לפולין.
30.6.1934 פעולות טיהור בתוך מחנהו של היטלר. סוכני האס.אס., תחת הנהגתו של היינריך הימלר, מחסלים פעילי מפלגה ותיקים, אנשי אס.אה (S.A.). הארוע נודע בשם "ליל הסכינים הארוכות".
16.3.1935 גיוס חובה לצבא מוכרז בגרמניה. הסכמי ורסאי שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שאסרו על גרמניה להחזיק צבא, מופרים סופית.
21.5.1935 שלטים עם הכתובת "יהודים אינם רצויים" מופיעים בכניסות לבתי עסק ומקומות ציבוריים.
15.9.1935 בכינוס המפלגה הנאצית מועברים "חוקי נירנברג". במסגרתם נשללת האזרחות מכל היהודים, נאסר על היהודים להתחתן ולקיים יחסי מין עם גרמנים.
14.11.1935 הרחבתם של "חוקי נירנברג". במסגרת "החוקים למען אזרחי הרייך" נמנעה מיהודים זכות בחירה, כל היהודים מפוטרים מכל משרותיהם, נאסר על ילדים יהודים לשחק על מגרש משחקים אחד או להשתמש במלתחה אחת עם ילדים גרמנים.
1.8.1936 פתיחת המשחקים האולימפיים בברלין.
25.10.1936 הסכם "הציר" בין גרמניה ואיטליה.
16.7.1937 הקמת מחנה הריכוז בבוכנוואלד.
25.11.1937 הסכם שיתוף פעולה בין גרמניה ויפן.
13.3.1938 "הסיפוח" - גרמניה כובשת את אוסטריה.
26.4.1938 תקנה לאומית לגבי רישום כל הרכוש היהודי בגרמניה ובאוסטריה.
17.8.1938 כל הגברים היהודים צריכים להוסיף לשמם את המילה "ישראל". כל הנשים היהודיות את המילה "שרה".
26.9.1938 הסכם מינכן.
9.11.1939 ציר השגרירות הגרמנית בפאריס ארנסט פון ראט נרצח ע"י הרשל גרינשפן, יהודי בן 17. פוגרום רשמי רחב היקף, שזכה לכינוי "ליל הבדולח", מתבצע בכל רחבי גרמניה ואוסטריה. 30,000 יהודים מפונים למחנות ריכוז.
30.1.1939 לאחר שורה ארוכה נוספת של איסורים ותקנות כנגד היהודים, שמונעים מהם למעשה, ליטול חלק פעיל כלשהו בחיי היום-יום בגרמניה, היטלר מכריז בפני "הרייכסטאג" על "השמדת יהודי אירופה".
1.9.1939 גרמניה פולשת לפולין. תחילתה של מלחמת העולם השנייה.

ביקורות
מקור הארץ
תאריך פרסום 03/05/01

הנדלזץ על ההצגה "טוב" המועלית בבית ליסיןאם לענות על השאלה איך היתה הצגת "טוב" במלה אחת, התשובה תהיה, מן הסתם "טוב": מחזה בן כמעט עשרים שנה, מלא כוונות טובות, המנסה להראות לקהל אנטומיה של אדם טוב ביסודו, הנסחף במערבולת של עשיית הרע עלי אדמות: פרופסור לספרות המאמין בהמתת חסד לאומללים, ההופך למשרתם הנאמן והמסור של הנאצים, ובוגד בחברו היהודי. לקח חשוב בכל זמן, וכשהועלתה ההצגה בתיאטרון הקאמרי מיד עם ראשית מלחמת לבנון, היתה לה משמעות של תיאטרון פוליטי רלוונטי, כי הקהל שאל עצמו - מעבר לתוכן המחזה הקבוע בזמן ומקום, גרמניה הנאצית - כיצד הוא עצמו משרת את הרע בעוד הוא משוכנע שהוא עצמו טוב.

אבל אם לענות על השאלה כיצד נראית ההצגה הזאת עתה, אחרי כמעט עשרים שנה, בשתי מלים, התשובה תהיה "לא טוב". ראשית, במבט מהיום המחזה איבד הרבה מכוחו. יש בו אלמנטים לא נעימים של פורנוגרפיזציה של השואה (גיבורו מעלה בתמימות את רעיון האמבטיה כמסווה להמתה).

אבל מעבר לכך, וזה אולי עיקר העניין: הבמאי בחר לעשות ריאליזציה של כמעט כל הדימויים והרמזים במחזה. חלק מכוחו של המחזה שלגיבור נדמה שהוא שומע מוסיקה. אבל רוב הזמן זה רק נדמה לו, ולכן כך היה צריך להציג את המוסיקה שבמחזה. ואילו בהצגה מדובר במספרים מוסיקליים (במבטא גרמני לקוי, לאוזני הערלה; למה לא לתרגם לעברית גם את השירים? למען הריאליזם?) זה מפחית מעצמת הסיום, שבו התזמורת, באושוויץ, היא אמיתית, ולא מדומה.

ואם לא די בכך, פינקוביץ מחריף עוד את הריאליזם, ויש לנו תמונה של המתת חסד לעיני הצופים, ואחד מגיבורי המשנה החשובים של ההצגה מופיע בבגדי הפסים של המחנות (זה לא כתוב בהוראות הבימוי). כשכל זה נראה לעין, הגיבור של המחזה וההצגה הוא לא "טוב". הוא פשוט טיפש במיוחד, ולא מבין את המציאות שבה הוא חי, שאותה הקהל רואה. ומכיוון שהמציאות היא כל כך בוטה, ממילא לא נעשה כל הקשר להיותו של הצופה היום, במציאות של היום, "טוב" המשרת את הרע. ואם הקישור הזה לא נעשה, אין טעם לעשות את ההצגה היום.

יש בהצגה תפקידים טובים יותר (צהלה קורס, ענת זמשטייגמן או אילן דר), אבל קשה מאוד לקהל להזדהות עם נתן דטנר בתפקיד הראשי במסגרת הזאת, וזה דבר חיוני וחסר, מה גם שמיקרופונים אישיים מקנים להצגה מימד לא אישי של חזיון המונע כל הזדהות.



מחיר עיר שם האולם שעה יום תאריך

 
קישורים