logo tel aviv
תרבות ראשי עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
  כל מופעי החודש  
2019 אוגוסט
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
הבימה
 
טנגו
 
 
יוצרים: אינה מלכין
מאת: סלאוומיר מרוז`ק
תפעול תאורה: דורי פרנס
בימוי: מישה לוריה
מוזיקה: יוסף ברדנשווילי
תעתוק וניהול מוזיקלי: סשה ליסיאנסקי
תמליל: דניאלה מיכאלי
תאום אמנותי: מיכה צ'רניאבסקי
תחקיר ועריכה: סבטלנה ברגר
משתתפים: יורם חטב , דב רייזר , הילה צבר , עידית טפרסון , אהרון אלמוג , לופו ברקוביץ' , דביר בנדק

הופעה ראשונה: 9 במרץ 2002
 
תמונות היכן ומתי

המחזה הוא פארסה המתארת את מאמציו של בן למשפחה
בוהמית ובלתי שגרתית, לחולל שינוי ולהחזיר את
התא המשפחתי שלו, לאורח חיים "נורמלי"
בהיפוך של התפקידים המסורתיים, דווקא האב הוא
הפילוסוף הרדיקלי, האם היא שמגלה חופש מיני
וקלות דעת, הסבתא שהיא מעט מטורפת וחובבת משחקי
קלפים והדוד שנראה כסובל מחרדה קיומית.
כנגד החבורה הססגונית הזו, ניצב הבן השמרן ששואף
לבטחון, משמעת , הגיון צרוף וסגנון חיים
"נורמלי" אמביציה שהוא חותר לממש, באופן
פרדוקסלי, באמצעות סחיטה, איומים, מזימות
פתלתלות ורמאויות בסגנון הישן והטוב.

באולם מסקין מתקיימת תערוכה שנקראת "בעקבות טנגו", אוצרת אירית לוין.
בתערוכה מוצגים מאקטים (דגמי תפאורה קטנים מסוגננים) של תלמידי מגמת עיצוב שנה ג''
באוניברסיטה, לצד הדפסים של קריקטורות התלויים על הקירות מאת המחזאי מרוז''אק (שכתב את טנגו).
הבאים להצגות באולם מסקין מוזמנים להנות מהתערוכה. כמו כן היא תהיה פתוחה לקהל
הרחב ביום שישי ה 26 באפריל בבוקר לשעה אחת בלבד, בין 11:00-12:00

ביקורות
ה"טנגו" של סלבומיר מרוז'ק סוחף במשחק משובח של שבעה שחקנים נפלאים אל המסקנה העצובה שמהפכות הן בסך הכל מבוא עצוב לכוחנות .אלימה...מעבר לכך קיבלתי מתנה יפה של הצגה מקסימה באמת. זה מתחיל בתפאורה של ליסיאנסקי, שבמרכזה ביצת ענק שכבר בקעה מתוכה מהפכה (של ההורים והסבתא) כנגד הערכים המקודשים של העבר (המיוצגים בתפאורה באמצעות אמנות העבר). ליד הביצה הזאת ובכל פינה אפשרית, מונחות ביצים אחרות שממתינות לתורן להיבקע. כי כן, המהפכות לעולם אינן נגמרות.

ואת הדימוי הבימתי העשיר של התפאורה משלימות תלבושות משגעות שעיצבה סבטלנה ברגר, ומעטרת מוסיקה סוגסטיבית עדינה שכתב יוסף ברדנשווילי, ותאורה מצוינת שעיצבו מישה צ'רניאבסקי ואינה מלכין-סולומון.

הבימאי מישה לוריא הצליח לחדד נקודות וזוויות מפתיעות במחזה, אך בעיקר העניק למתרחש נינוחות ופשטות של משהו טבעי לחלוטין. … שבעת השחקנים שלו ביטאו את התפיסה הזאת בצורה מושלמת, וכל אחד מהם מצא את נקודת הכובד המיוחדת לדמות שגילם כך, וככל שהדבר מפליא, כל אחד בתורו גנב את ההצגה מחבריו. לופו ברקוביץ בתפקיד "אישיות המכונה בינתיים סבתא" (כהגדרת המחזאי) היה משגע כל הזמן, אבל מבחינתי הוא הגיע לשיא מרגש בתמונת המוות. שם הוא הצליח לבטא את כל הטראגי בדמות ובתמונה המשפחתית כולה.
כמעט מיותר להגיד אחרי כל הדברים האלה, שזאת הצגה מומלצת. ורק זאת אוסיף, ואסגור את המעגל שפתחתי בהקדמה הראשונה - עד שייכתב הטנגו הישראלי של 2002, גם הטנגו הפולני מ- 1964 יכול להיחשב ישראלי. "

צבי גורן, (קהילת תרבות Ynet)



מחיר עיר שם האולם שעה יום תאריך