|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| The Secret Agent |
הסוכן החשאי |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: ואגנר מורה, מריה פרננדה קנדידו, גבריאל לאונה |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: שעתיים ו-38 דקות
|
|
|
|
ברזיל
ברזיל, 1977. מרסלו עוזב את העיר הגדולה לטובת עיירת ילדותו רסיפה, כדי להתחבא מאנשי שלטון החונטה הצבאית הדולקים אחריו, לתפישתו. הוא גם משתוקק להתאחד עם בנו, ממנו היה מנותק כמה שנים. במחוז חפצו, תחת שם בדוי בתוך קהילה של נרדפים אחרים כמותו, הוא מנסה לחיות מחוץ לרדאר עד שהמשטר המושחת והמסואב יקרוס. אלא שמהר מאוד הוא יגלה שטבעת הסכנה בכל זאת הולכת ומתהדקת סביבו.
ביקורות
*****
אחת לכמה זמן מגיח למסכים סרט שפורע את התסרוקת המסודרת של הקולנוע הממוסד, ומארגן לו פריזורה אחרת לגמרי. אקספוזיציה שונה, חוקים משני משחק. ותמיד כשזה קורה, מדובר במהלך מבורך. כזה הוא "הסוכן החשאי".
העלילה מתרחשת בברזיל של 1977. בערך באמצע תקופת השליטה המקוללת בת 21 השנים של הדיקטטורה הצבאית שם. מבחינה סגנונית יש כאן שילוב של דרמה, סאטירה, מחווה לסרטי ריגול, ושחזור תקופה ומקום תוך שימוש באמצעים אקספרסיוניסטיים וסוריאליסטיים. במרכז העלילה מרסלו (ווגנר מורה), המגיע בחיפושית-פולקסוואגן הצהובה שלו לרסיפה, בירת מחוז פרנמבוקו שבברזיל. ניכר בו שהוא זהיר מאוד בהתנהגותו ומנסה לשדר עמימות באשר למקום ממנו בא וביחס לכוונותיו. בהמשך נבין שהוא הגיע כדי להתאחד עם בנו הקטן, לאחר שאימו הלכה לעולמה והילד גודל על ידי סבתא-סבא.
מבחינת הכרת עברו של מרסלו, כמעט כל השאר לוט בערפל. אנחנו רק למדים שהפשע והמוות אורבים בכל פינה. כבר בתחנת הדלק הקטנה והרעועה בה עוצר מרסלו הוא חוזה בגופה המוטלת לא הרחק.
בהמשך ניחשף למציאות של מקרי רצח שלא תמיד אפשר לדעת למי לייחס אותם. לאקטים של אלימות כנגד האופוזיציה המתנגדת לפשיסטים? לפשע המשתולל ברחובות? לא ברור. מה שכן ניתן לומר הוא שמתוודע כאן לרוצחים שכירים נטולי כל "אידיאולוגיה". הם יחסלו אדם ויגרסו את גופתו, בין אם מזמין הרצח הוא הממשל, או ארגון מושחת, או סתם אדם עם תאוות נקם.
האווירה הטעונה הזו מורגשת כבר מתחילת הסרט. מרסלו מגיע עם החיפושית שלו לתחנת הדלק הנידחת, ותוך כדי שממלאים לו דלק הוא מגלה שלא הרחק מוטלת גופה כבר כמה ימים אחדים. בעל התחנה דיווח עליה מייד כשראה אותה. אבל כשניידת משטרה מגיעה סוף סוף למקום השוטר שמגיח ממנה מתעניין יותר בזהותו של מרסלו ובאופציה להפליל אותו במשהו, מאשר בה. למרסלו אין כסף לשחד את השוטר, מאחר שהשקיע את מעותיו האחרונות במילוי טנק הדלק של החיפושית שלו, אז הוא משאיר לשוטר את חפיסת הסיגריות שלו. לגופה שנמצאת במרחק יריקה מתקרבים כלבים. בעל התחנה מגרש אותם, אבל רגל של הגופה כבר נתלשת ממנה, והיא תלווה את העלילה בהמשך. כאלגוריה.
סיטואציה קפקאית לחלוטין המעידה על ה"אין דין ואין דיין" באזור, ובברזיל כולה, ומשמשת כמעין ברומטר של הסרט. כשמרסלו יוצא לדרכו מהתחנה, הוא נתקל בצידי הדרך בכאלה החוגגים את הקרנבל המסורתי. וזה כמובן דימוי לאסקפיזם ולבריחה מהמציאות.
מכאן הסיפור ימשיך ויתגלגל, קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה, לא בהכרח כנראטיב מובן עד הסוף, אלא יותר כמאסה קולנועית חופשית, עתירת דמיון. אבל זה מה שיפה בסוג זה של קולנוע. שמותיר לצופה אניגמות, שעליו לפתור. לסיפור יתווספו דמויות רבות והעלילה בכללותה היא מייצגת נאמנה של הכאוס והשחיתות שאפיינו את ברזיל בעת ההיא.
"אני עדיין כאן", של וולטר סאלס, שיצא ב-2024, עסק במקרה אמיתי ספציפי מהעת ההיא. הוא עסק בחבר קונגרס, בן משפחת פאיבה, מתנגד למשטר, שנחטף ממשפחתו ולאחר שנים התברר כי הוצא להורג. המחשה למה שקורה בדיקטטורה מיליטנטית חסרת רסן.
"הסוכן החשאי" זוהי יצירת קולנוע מאתגרת ומורכבת, שפנים רבות לה. שווה מאוד לצפות בה ולפענח את כל הקודים שהיא צופנת. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|