|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2024
משך הופעה: שעה ו-22 דקות
|
|
|
|
ישראל, קנדה
אורלי בלאיש (עירית שלג) היא קופאית שקופה בגיל העמידה החיה בישוב מרוחק במדבר. היא מחלקת את זמנה בין עבודתה המונוטונית בסופרמרקט ובין הטיפול בבני משפחתה.
הרצח המסתורי של סיגל, הקופאית הראשית, מוביל לקידום מעמדה של אורלי. היא יורשת את התפקיד של המנוחה, ויחד איתו את החפצים שהשאירה מאחור. אבל אז חפץ מסתורי אחד מתעורר לתחייה ומזמין את אורלי להצטרף להרפתקה אירוטית לא צפוייה. אורלי מתחילה לעטות את זהות האישה שאיננה ויוצאת למסע סוער ואפל של גילויים מיניים, המובילים אותה אל מעמקי תשוקותיה המודחקות, אל חשיפת כמיהתה לחום אנושי וקירבה.
מתוך סרטו של עומר טובי "טרופיקנה", באדיבות מדליה הפקות, סימה סרטים ופילמאופשן
ביקורות
אווירת המדבר מקרינה על חבורת הנשים העובדות בסופר באזור תעשייה נידח, המגיעות למקום עבודתן במיניבוס, בהסעה מאורגנת. הן כולן קשות יום, טרודות בענייני פרנסה, מאחר שמצבן הכלכלי דחוק. אורלי היא מודל טיפוסי של נשות הדרום השחון הזה, שהחיים הכניעו אותה. הדבר היחיד שהיא יכולה להשתוקק לו הוא קידום זעיר בעבודה. לא משהו "פנסי". קצת גיוון, קצת שדרוג במעמד ובשכר. ואז רוצה הגורל והיא יורשת את הקופאית הראשית, וא חל טוויסט בעלילה.
אורלי נחשפת לחיים הסודיים המסעירים של חברתה לעבודה שנרצחה, והיא נמשכת לעניין, למרות, ואולי חרף הסכנה והאדרנלין המתפרץ. העובדה שיש במקום הזה – ועוד במוצב צבאי נטוש - פעילות חשאית, של אנשים שמשילים מעליהם את בגדיהם ומתמסרים לתשוקות כמוסות, עושה לה את זה בגדול.
אני נתלה כאן באילן גבוה מאוד וקובע שבאסוציאציה זהו מעין "עיניים עצומות לרווחה" (של סטנלי קובריק במקור, כידוע) בגרסת מעמד הפועלים בפריפריה הדרומית. אה, ואין למשתתפים במפגשים המיניים כאן מסכות. מדובר באנונימיות גלויה, פקוחה לרווחה. והקונטרסט הזה מול מפגשי בני האצולה עטויי המסכות לחוויות סקס אנונימיות חסרות מעצורים ב"עיניים עצומות לרווחה" - הוא המסקרן ב"טרופיקנה". זה מין בשאינו מינו. חוויה הלקוחה ממקום אחר ומושתלת באופן מלאכותי אולי בדרום הנידח והנחשל שלנו.
הבמאי עומר טובי, יליד באר-שבע, שזהו סרטו הארוך הראשון, מחייה את הדרום המרוחק הזה וטוען אותו בעולם של פנטזיות שבדרך הטבע רחוקות מאוד משם, גיאוגרפית ומנטלית. אבל דווקא בגלל האוקסימורון הזה - הביזאריות שנוצרת עובדת. והדבר הזה עולה בקנה אחד עם ליין המסיבות הקוויריות-מזרחיות "אריסה" שהפעיל טובי בזמנו וכבר שם הופגשו ניגודים, שהשתלבו זה בזה.
את אורלי מגלמת עירית שלג, שהייתה נשואה למשב איבגי וילדה לו את דאנה איבגי. היא חילונית במקור שחזרה בתשובה, נישאה לרב פתחיה נריה ומקץ 20 שנה התגרשה ממנו והחלה תהליך של חזרה בשאלה. ברשימת סרטיה, "למלא את החלל", שזיכה אותה בפרס אופיר בקטגוריית שחקנית משנה, "בר 51", "עד סוף הלילה", "נישואים פיקטיביים" ועוד ועוד. ניכר שהיא אישה סקרנית שמחפשת נון-סטופ.
וכשרואים אותה ב"טרופיקנה" בגיל 67 בסצנות עירום פרונטליות נועזות ואמיצות, זה חלק מהפאזל שהופך את המשוואה של הסרט הזה לאניגמטית וחזקה במיוחד. לווקטור הכוחות המנוגדים. השילוב בין החזון של עומר טובי והחיפוש המסקרן והבלתי נלאה של הכוכבת שלו שלג, כמו גם של בת דמותה אורלי הופכת את הצפייה ב"טרופיקנה" לחווייתית ומאתגרת. שווה מאוד לנסות. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|