|
|
|
 |
פעולה |
 |
|
|
|
| |
| Kill Bill: The Whole Bloody Affair |
להרוג את ביל – גרסת הדמים המלאה |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אומה תורמן, ויויקה א. פוקס |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: 4 שעות ו-35 דקות
|
|
|
|
ארה"ב
"באנג באנג", בגרסה המהפנטת של ננסי סינטרה, עושה את הפייד אאוט שלו בסאונד, והנקמה נפתחת בצהרי היום בעיר פסדינה, קליפורניה. הכלה (אומה תורמן), היא "ממבה שחורה", מפתיעה את ורניטה גרין (ויויקה א. פוקס), היא "מוקסין נחושתי" בביתה ופותחת איתה את הנקמה שלה. "מתי אנחנו עושות את זה?", שואלת ורניטה גרין את הכלה. "זה תלוי", משיבה הכלה. "מתי את רוצה למות?".
וכך מתחיל מסע הנקמה הגדול של הכלה. הסצנה והטקסטים האלה הם מ"להרוג את ביל 1" מ-2003, ובהמשך מתחבר ליצירה גם "להרוג את ביל 2" מ-2004. גרסת הבמאי של טרנטינו, שיצאה עכשיו, באורך של 4 וחצי שעות(כולל הפסקה מובנית בעותק עצמו בת כרבע שעה), מפיחה חיים חדשים, רעננים ומטלטלים, ביצירת המופת הזו שלו.
ביקורות
*****
לאורך השנים הוא דאג לשפצר ולשדרג אותה ואומר רק שאף שהכרתי כמובן את הנראטיב כולו (צפיתי כמה פעמים בשני הסרטים האלה במרוצת 23 השנים שחלפו מאז יצאו) הוא עדיין נראה לי מסעיר ומרתק. קצת על הסיפור, עבור הקהל שלא ידע את פרויקט "להרוג את ביל": הכלה הייתה חברה בכנופיית המחסלים "הצפע הקטלני", ובת זוגו של מנהיגה ביל (דייוויד קארדין) המכונה "סנייק צ'ארמר". כשהם כבר לא היו יחד והיא עבדה בחנות לתקליטי רטרו, בחרה הכלה בן זוג אחר תחתיו, ביל לא אמר מילה אבל הגיב באופן הכי קיצוני שאפשר להעלות על הדעת - שילח את חבורת הרוצחים שלו לחסל את כל באי טקס החתונה שלה באל-פאסו, טקסס, כולל אותה כמובן. אלא שבדרך פלאית – נס אם תרצו – היא השכילה לשרוד, ומקץ כחמש שנים יצאה לסגור את החשבונות הגדושים עם חבריה לשעבר. וזו הולך להיות מסע שטוף דם.
טרנטינו הוא יוצר קולנוע חד-פעמי. מהכתיבה הפנומינלית, המושחזת-צינית-חדה-נוקבת שלו, דרך הליהוק האפקטיבי, במסגרתו נכללים כאן בתפקידים המובילים דייוויד קראדין, לוסי ליו, דאריל האנה ומייקל מדסן (שהלך לעולמו ביולי 2025). וכמובן, שליטתו בז'אנרים שלכאורה רחוקים ממנו: סרטי אמנויות לחימה מזרח-אסייתיות, אנימה, מתח ואקשן. ואת הידע שלו בכל אלה הוא מביא לידי ביטוי לא פחות ממושלם כאן. תוסיפו לכך את החזון היצירתי שלו, כיוצר קולנוע שהצורניות והתוכן מתמזגים אצלו לגוף עבודה בועט ומעורר התפעמות.
בחרתי לא לחפש את ההבדלים בין שני הסרטים לגרסה המאוחדת הזו, שהיא כאמור משחזרת את החזון המקורי של טרנטינו, כשמדובר בסרט אחד. שני הסרטים אוחדו לאחד, בן ארבע וחצי שעות. נוספה הפסקה בת 15 דקות בגוף הסרטף שאי אפשר לדלג עליה.
ישנן מספר הרחבות ותוספות קטנות, בעיקר בכרך 1. קטע האנימציה של אורן אישיי (לוסי ליו) הורחב בכ-7 דקות, בכלל זה סצנת אקשן חדשה, שבה האלימות גרפית יותר. הקרב בינה ובין הכלה מוצג בצבע מלא, לעומת מעבר לשחור-לבן במקור. כן הוספו שוטים וקטעי אלימות שנחתכו בעבר, הכוללים ביתור ודם בסצנות שונות. השינויים הם בעיקר מבניים, קצביים ואסתטיים.
בשורה התחתונה, הצופה מקבל מתח נרטיב גבוה יותר, אלימות "טהורה" יותר, עם פחות התחשבות בפשרות דירוג. למעשה, זו פחות גרסת הבמאי, אלא יותר שחזור הכוונה המקורית של טרנטינו, שבזמנו חברת "מיראמקס אילצה אותו לפצל לשני סרטים.
בסיכומו של עניין, מבחינתי ""להרוג את ביל – גרסת הדמים המלאה" זוהי יצירת מופת מהממת, מטמטמת, מדממת... תענוג של סרט. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|