 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | | 1 | | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | | 30 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: נטע ריסקין, אנסטסיה צ`נטוראיה, רולנד אוקרופירידזה |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: שעה ו-30 דקות
|
|
|
|
ישראל-איטליה-גיאורגיה
מרינה (נטע ריסקין), עורכת דין ישראלית שכבר שנים מנותקת משורשיה הגיאורגיים, שבה למדינה בה נולדה על מנת להשיב ללקוחה שלה נינו (אנסטסיה צ'נטוראיה) את בנה בן ה-11 אותו נטשה כשהיה תינוק. בכפר נידח בגיאורגיה היא פוגשת בדאטו (רולנד אוקרופירידזה), אחיה של נינו המגדל את אחיינו מאז שננטש. למרות העוינות שמרינה מעוררת בו, כשהיא מציעה לו תשלום הוא מסכים לעזור לה להנפיק לילד תעודת לידה, והשניים מתחילים מסע למשרד הפנים בטביליסי.
ביקורות
**** וחצי
זהו סרטה העלילתי הראשון באורך מלא של הבמאית אתי ציקו, כשמאחוריה כבר מספר סרטים קצרים. הרקע והמורשת המשפחתית הגיאורגית משחקים כאן כמתבקש תפקיד חשוב. הגיבורה מרינה אוזרת עוז לחזור ל"לוע הארי". כלומר, היא רכשה לעצמה מקצוע מכובד ומעמד בישראל וחוזרת למקום הגידול המשפחתי שלה, בעל הסממנים הפטריארכליים, שם מתייחסים אליה בעוינות ובאנטגוניזם. הדרך שלה לא פשוטה. היא אמנם מצוידת בנחישות ובכוח רצון לממש את המשימה שלשמה הגיעה, אבל מדובר במסלול מכשולים, ועל מנת לפצח אותו היא תידרש להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה. היא אישה עצמאית פתוחה וליברלית, וגם באקלים האנושי השמרני והפוריטני בו היא נתקלת היא יודעת לשמור על ערכיה והסטנדרטים שלה. נראה כאילו מרינה היא פחות או יותר בת דמותה של הבמאית-תסריטאית ציקו, שמספרת שלקח לריסקין שנה ללמוד את הטקסטים בגיאורגית. והיא אכן מבצעת את תפקידה נהדר, פיזית וריגשית, והמבט החודר שלה לא מרפה ממך. ולא נשכח גם את הפרטנר הגברי שלה בסרט, רולנד אוקרופירידזה, המגלם דמות מרשימה. וציקו לא פוסחת גם על סצנת סקס ייצרית - משהו אותו למדנו להכיר אודות בני העדה הגיאורגית כבר מסרטי דובר קוסאשווילי. ננדאורי, אגב, הוא מונח קדום מההרים שמשמעותו להשתוקק למשהו. והוא עובד כאן יפה מאוד כדימוי לפער שבין המסורת השבטית העתיקה והמודרניזציה שמרינה היא חלק ממנה. הנופים של גיאורגיה, הפראיים והמתורבתים כאחת, בכלל זה הרים מושלגים וכפרים בעלי מראה, צבע וטעם של פעם, נראים חיים ונושמים. זאת תודות למצלמתו של שי גולדמן המיומן. ולכך יש להוסיף את המוזיקה האותנטית המקורית של לוקה לונגוברדי. אלה מספקים לסרט מעטפת מושלמת. "נאנדאורי" הוא סרט ראוי מאוד, אל תחמיצו אותו. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|