|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: שי אביבי, רן קפלן, סוזנה פפיאן |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: שעה ו-43 דקות
|
|
|
|
ישראל
אב לוקח את בנו החייל למחנה צבאי מרוחק, נפרד ממנו וחרדה משתלטת עליו, שמא לא יראה אותו שוב. האב, גבר באמצע שנות החמישים לחייו, נוטע עצמו סמוך לגדר המחנה, ממאן לזוז כאילו כך ישמור על חיי בנו.
גם חייו של האב "תקועים", והוא נדרש לקבל החלטות שיניעו אותם מחדש. ובינתים, אורחים מזדמנים באים אליו, מעניקים לו תמיכה או תשורה ממשית, מבינים ללבו.
"סרט מסע" בחנייה, עם סוף שהיה אמור להיות הרבה יותר טוב.
ביקורות
****
"ברנינג מן" הוא סרט מהורהר ומעורר מחשבה. הדימוי הזה של פסטיבל מוזיקה של ריקודים ופורקן במדבר הוא אלגוריה מצוינת למצבו הקיומי של גיבור הסרט יונה. הוא תלוש מהמציאות בכלל והאישית שלו בפרט, ומחפש תשובות. נקודת המוצא שלו מזכירה את זו של ענת (דאנה איבגי), גיבורת "חמצן", סרטה של נטעלי בראון. היא וגם יונה מנסים למלט את ילדיהם החיילים מהמסוכן ומהלא נודע. ענת עושה זאת בדרך קיצונית, בעוד יונה רק מתבונן בדאגה מהצד ומרחוק יחסית, בעודו מקווה לטוב. יונה הוא סופר, ולכן המפגשים שלו עם אנשים שונים במדבר הם קטליזטורים ליצירות שאולי יכתוב, כאשר יצליח לוודא שבנו לא מעורב בלחימה. ועדיין התחושה היא של מתח ושל חוסר שקט, ונראה כי השלווה הסטואית במדבר עלולה להיות מופרת בכל רגע ולהפוך לכאוס. ויש כאן גם כמיהה של יונה לאותו פסטיבל בנבדה אותו החמיץ משום שרב עם הבחורה איתה יצא אז והם היו אמורים להגיע לאירוע ההוא יחד. לי הסרט עורר גם אסוסיאציה חזקה ל"סיראט", יצירת הקולנוע הספרדית-צרפתית המועמד לפרס האוסקר לסרט הבינלאומי. סרט זה מתרחש במדבריות צפון אפריקה, ונפתח כמו ש"ברנינג מן" מסתיים, במסיבה אקסטטית של מוזיקה, ריקודים ומקצבים פראיים.
הסרט "ברנינג מן" הוא בעיניי עוד חוליה קולנועית משובחת במסכת הסרטים שיצר אייל חלפון לאורך השנים: "קרקס פלשתינה", "איזה מקום נפלא", "מלחמת 90 הדקות" ו"האיטלקים באים". (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|