 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קומדיה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: עדן פינס, יהונתן דוד סודאי, אורי פפר, אביהו פנחסוב, לבנה פינקלשטיין |
הופעה ראשונה: 2024
משך הופעה: שעה ו 28 דקות
|
|
|
|
ישראל
ברוכים הבאים לדרום תל אביב ארץ הקומבינות האין סופיות. סוזי הבטלן השכונתי, מנסה לעקוץ זוג צפונבונים שקנו דירה בשכונה בקומבינת פיצולים. אבל סוזי גם מאוהב בריטה היפה, שאין לה עניין בקומבינטור חסר אחריות, בהשראתה, הוא גורר אתו חבורה ססגונית ומצחיקה במיוחד, של דירי השכונה לפרויקט שגדול עליהם ב10 מספרים.
ביקורות
****
בעיניי, לבמאי דובר קוסאשווילי יש תמיד מה להגיד, ואני אוהב אותו ואת סגנונו ואמירותיו. הוא תמיד אותנטי, נאמן לעצמו וכל פעם מצליח לעורר עניין, ובמקרה הזה גם להצחיק בטירוף. הוא שואב את החומרים שלו כאן מדיירי דרום תל-אביב. ליתר דיוק, מאנשי שכונת שפירא והעובדים הזרים הפעילים בה. ועוד ליתר דיוק, מהאופן בו כתב אותם בהומור, באירוניה, עם הרבה דאחקות ובאהבה גדולה התסריטאי של קוסאשווילי כאן, ישראל ברייט.
בין שאר מעלליו האמנותיים, למד ברייט קומפוזיציה אצל יוסף ברדנשווילי, המלחין הקבוע של סרטי קוסאשווילי, וכפועל יוצא מכך יש לנו בסרט – בקטעי קישור וברקע - להקה מוזיקלית משוטטת קטנה, שסגנונה הוא אמנם גיאורגי, אבל היא מזכירה בסטייל את גוראן ברגוביץ' ואמיר קוסטוריצה. הלהקה הזו משמשת מעטפת לעלילת הסרט, ולא מעט בזכותה הוא סוג של אגדה אורבנית מוטרפת ומקסימה.
אז בין אם יש בשכונת שפירא על אמת איזה קבלן שיפוצים בשם מסרוחה (אביהו פנחסוב). או שניים סינים שנקראים ביחד צ'יינה. או יזם פיצולי דירות (במקור נקרא הסרט "מיומנו של מפצל דירות", ואם יורשה לי – זהו שם הרבה יותר הולם לפרויקט), חלטוריסט שלצורכי עבודה שואל את השם יעקב, בעודו מוכר כסוזי. אלה והאחרים הם חלק מהפולקלור הססגוני של שכונת שפירא. קאסט השחקנים נכנס לראש המטורלל של דובר, כשברשימה גם לבנה פינקלשטיין, המקסימה כתמיד, אביהו פנחסוב כשיפוצניק-מאפיונר, ואלה שצוינו, אורי פפר, יעל רוחקינד ועדן פינס האטרקטיבית, שזו לה הופעה קולנועית ראשונה (אם כי הופיעה בסדרות טלוויזיה).
בשורה התחתונה, עם צחוקים ודאחקות נוגעים כאן ברייט וקוסאשווילי גם בסוגיית העובדים הזרים, סינים וערבים, הטמפרמנט שלהם, שפתם העילגת שיש לה קוד שצריך ללמוד, והתקשורת שלהם עם המעסיקים הישראליים. והם גם מציגים לנו מגוון אקלקטי של טיפוסי דרום תל-אביב הפולקלוריסטית כפי שהיא משתקפת כאן. אחלה סרט. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|