ברגע אחד בסרט, כשפניו מביעות אכזבה ואפילו גועל, אומר הארכיטקט אוסקר נימאייר: "לרגע חשבנו שזה יהיה מקום אחר, בו כולם שווים. אבל אז הגיעו הפוליטיקאים ואנשי העסקים וזה הפך לשיט הרגיל". אבל הסיפור של העיר ברזיליה, כמו שמספר הסרט המרתק שנעשה 50 ומשהו שנה אחרי ייסודה של העיר, הוא סיפור מורכב יותר, ואולי גם האכזבה עמוקה יותר. ברזיליה היא עיר מומצאת, תוצאה של החלטה של נשיא ברזיל באותה תקופה, ז'וסלינו קוביצ'ק, לממש תוכנית שהתגלגלה במוסדות הרפובליקה שנים ארוכות, להעתיק את עיר הבירה מריו דה ז'ניירו לעיר שתיבנה מהיסוד, במרכז המדינה.
העיר הייתה אמורה לאכלס את כל מוסדות השלטון, ולצידם מבנים לתושבים. מתכנן הערים לוסיו קוסטה הופקד על תכנון העיר כולה, חלוקתה למחוזות, לשטחים בנויים וירוקים, ואוסקר נימאייר הופקד על תכנון כל המבנים המרכזיים והחשובים. תוך ארבע שנים סך הכל נבנתה העיר, שנחנכה רשמית באפריל 1961. הסרט מתבונן על ברזיליה של היום, ומספר את סיפור הניסוי הזה, שנדמה שדווקא את הזווית האנושית לא ממש לקח בחשבון.