|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| בימוי: מקס ווקר - סילברמן |
| שחקנים: ג`וש או`קונור, מייגן פייהי, קאלי רייס, לילי לטור, איימי מאדיגן |
הופעה ראשונה: 2025
משך הופעה: שעה ו-35 דקות
|
|
|
|
ארה"ב
דאסטי, חקלאי גרוש ומסוגר, נאלץ לעזוב את החווה אחרי ששריפת יער מחריבה את ביתו. הוא נשלח לגור בפארק קרוונים שמוקם באתר מחנאות ממשלתי, יחד עם אנשים נוספים שאיבדו גם הם את הכול. האחווה של השכנים החדשים, תחושת הקהילה שנוצרת, והאופטימיות חסרת הגבולות של בתו הקטנה, מתחילים להשפיע על הגבר הקשוח והוא לומד לקבל עזרה ולפתוח את עצמו לאפשרות של התחלה חדשה.
ביקורות
****
לדברי הבמאי מקס ווקר סילברמן, ההשראה לכתיבת עלילת הסרט באה לו מאירוע משפחתי אמיתי טראומטי – השריפה שאחזה בחווה של סבתו. וניתן לחוש שמדובר בסיפור אישי. מכאן הוא לוקח את זה למקומות שונים. להרהורים על המושג בית, ומשמעותו. האם הוא מקום פיזי? ואולי נפשי? סילברמן משרטט את שהייתם של ה"מתיישבים החדשים" באתר הטריילרים כברירת מחדל קשה.
כל אחד מהם נושא את צלקות האירוע האישי שחווה, ושבעקבותיו הגיע לאותה נקודת כינוס קולקטיבית . זו לא רק בנייה איטית, מהוססת, הדרגתית של קהילה. זוהי גם סיטואציה של איחוי קרעים משפחתיים, בעיקר בין דסטי ובתו, ששוב מתקשרים כמו באופן אישי-אינטימי, מה שלא קרה במשך זמן ארוך. ויש כאן גם את הקשר המחודש הנרקם עם בס המקשישה, שכבר לא בקו הבריאות. ובתמונה גם השכנה מילה (קאלי רייס), גם היא רדופת טראומה שגרמו לה החיים. דסטי מנסה לבדוק האם יוכל לקבל הלוואה מבנק, על מנת לנסות לשקם את החווה שלו. התשובה די מייאשת אותו. ובתוך כדי תהליך ההתקרבות המחודשת בינו ובין בתו דסטי, סוג של קאובוי, הוא מרכיב אותה לראשונה על סוס. וזו סצנה יפה ומרגשת, כמו כל הסרט הזה.
סילברמן מביים בסגנון איטי, כשהוא נותן לרגש לחלחל לאט לאט לנשמה, ולגיבוריו להתחיל לחוש שוב את הערגה למקום משלהם. ג'וש אוקונור ולילי לה-תור במשחק מצוין, ואיימי מדיגן הוותיקה חורכת את המסך, כמו שאומרים, אף שהיא בתפקיד משנה. הסרט הזה לא רק מרכיב את השברים של הנשמות המרוסקות, הוא גם בונה תקווה, ובגדול. אני מאוד ממליץ עליו. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|