סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2021 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
25262728293031
ידיעה
 
מאת: מערכת הבמה מוצרט ושומאן במוזיאון תל אביב
 

 
 
הרביעייה הירושלמית תבצע במסגרת סדרת מופת יצירות מאת מוצרט, שומאן ושולהוף


מוזיאון תל אביב מציג את הקונצרט השלישי בסדרת מופת א' שיבוצע על ידי הרביעייה הירושלמית: אלכסנדר פבלובסקי, סרגיי ברסלוב - כינור, אורי קם - ויולה, קיריל זלוטניקוב -צ׳לו.

בתכנית יבוצעו היצירות: וולפגנג אמדאוס מוצרט - רביעיית כלי קשת מס' 14 בסול מז'ור ק' 387, ארוין שולהוף - חמישה קטעים לרביעיית כלי קשת, רוברט שומאן - רביעיית כלי קשת מס' 3 בלה מז'ור אופוס 41 מס' 3. לפני הקונצרט תרצה ענת שרון חצי שעה על תכנית הקונצרט.

הרביעייה הירושלמית
 
ההרכב הקאמרי הישראלי המקצועי הראשון, הם אורחים הרצויים תדיר באולמות חשובים ברחבי העולם. הקלטותיהם זכו בפרסים רבים, ובהם פרס כתב העת "מיוזיק" של הבי־בי־סי בקטגוריית מוזיקה קאמרית לשנת 2010 (הרביעיות לכלי קשת של היידן) ופרס ECHO Klassik לשנת 2009 (העלמה והמוות מאת שוברט). הקלטת רביעיית הפסנתר וחמישיית הפסנתר של שומן עם הפסנתרן אלכסנדר מלניקוב תצא ב־2012 בחברת "הרמוניה מונדי".
 
אלכסנדר פבלובסקי

(נולד באוקראינה ב־1977), הכנר הראשון ונגן קאמרי וסולן, הוא בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ויחידת הנגנים הצעירים של מרכז המוזיקה ירושלים. פבלובסקי הוא זוכה פרס אילונה קורנהאוזר, הפרס הראשון בתחרות בראון-רוג'ר-זיגל ומלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל.

פבלובסקי הנחה כיתות אמן ברחבי העולם והופיע עם תזמורות רבות, ובהן התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, התזמורת הקאמרית של קייב והקאמרטה הישראלית ירושלים, בניצוחם של דוד שלון, לורנס פוסטר, אשר פיש, רומן קופמן, אבנר בירון ומנדי רודן. ב־2004 הוא יסד את "דואו מונטיפיורי" עם הפסנתרנית אלה פבלובסקי ומאז 2008 הוא חבר בסגל האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. ב־2009 הוא מונה למנהל אמנותי של כיתות אמן ושל פסטיבל זייסט למוזיקה קאמרית המתקיימים בהולנד. אלכסנדר פבלובסקי מנגן בכינור פרסנדה מ־1824 המושאל באדיבות  פרסנדה ירושלים.

סרגיי ברסלר 
 
הופעת הסולו הראשונה של הכנר השני סרגיי ברסלר (נולד באוקראינה ב־1978) הייתה בגיל 12 בנגינת הקונצ'רטו לכינור מס' 2 מאת ויניאבסקי עם התזמורת הסימפונית של חרקוב. ב־1991 הוא עלה לישראל ולמד בקונסרבטוריון שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים. מאז 1991 זכה במלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל ובכמה פרסים. כסולן הופיע ברסלר עם התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור; התזמורת הפילהרמונית הצעירה והתזמורת הסימפונית של לודוויגסבורג. הוא הנחה כיתות אמן במקומות רבים, ובהם האקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון, האקדמיה האוסטרלית למוזיקה במלבורן, מכון קליבלנד למוזיקה, ויאדוליד (ספרד) ומרכז המוזיקה ירושלים.

סרגיי ברסלר מנגן בכינור לורנצו סטוריוני מ־1770 המושאל באדיבות קרן התרבות אמריקה-ישראל. את הכינור תרם אייזק שטרן.

אורי קם 
 
הוויולן אורי קם (נולד בלה הויה, קליפורניה, ב־1975) – שבהופעת הבכורה שלו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה היה בן 16 – זכה לתשואות רבות בהופעותיו בכמה מהבמות החשובות בעולם וניגן עם כל התזמורות בישראל. קם מרבה לנגן מוזיקה קאמרית והיה ויולן רביעיית המיתרים ויטמן, זוכת פרס נאומבורג. בנפרד הוא שיתף פעולה עם אמנים, כמו אייזק שטרן, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, גיל שחם, ברנרד גריהאוס, לין הארל, דוד גרינגס, עמנואל פהוד ורביעיות המיתרים רביעיית סנט לורנס והרביעייה הירושלמית.

קם זכה בכמה מענקים ופרסים, ובהם פרס שווייץ בתחרות ז'נבה הבין־לאומית ופרס פגניני בתחרות ליונל טרטיס הבין־לאומית. בשנים 2000-1990 זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. ב־2007 יצאה הקלטה מסחרית ראשונה של קם עם אחותו, הקלרניתנית שרון קם, בנגינת הקונצ'רטו הכפול של ברוך לוויולה וקלרנית. אורי קם מנגן בוויולה שבנה לו הירושי ליזוקה.

קיריל זלוטניקוב 
 
הצ'לן קיריל זלוטניקוב (נולד במינסק, בלרוס, ב־1978) למד תחילה באקדמיה למוזיקה של בלרוס ואחר כך בישראל אצל פרופ' עוזי ויזל ואצל הלל צרי והשלים את השכלתו המוזיקלית אצל פרופ' מיכאל חומיצר באקדמיה למוזיקה ולמחול ע"ש רובין ירושלים.

זלוטניקוב קיבל מלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל וזכה בתחרויות רבות, ובהן תחרות קלרמונט, תחרות בראון-רוג'ר-זיגל ובפרס פייר טרקלי. זלוטניקוב הופיע בתור סולן – בקונצרטים שאף שודרו ברדיו ובטלוויזיה – עם תזמורות נודעות ברחבי העולם, כמו התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, התזמורת הסימפונית של לודוויגסבורג, תזמורת גולבנקיאן, תזמורת דיוואן מערב־מזרח (שם הוא משמש צ'לן ראשי ומדריך חטיבת הצ'לו בתזמורת) ותזמורת קאמרטה ירושלים.

הוא שיתף פעולה עם דניאל ברנבוים, זובין מהטה, פייר בולז, ג'סי נורמן, אלנה בשקירובה, מיצוקו אושידה, נטליה גוטמן וטבאה צימרמן. עם הרפרטואר הרחב שלו נמנות היצירות החשובות לצ'לו מתקופת הבארוק, מהתקופות הקלאסית, הרומנטית והמודרנית. הוא הקליט את כל שלישיות הפסנתר של מוצרט עם מאסטרו דניאל ברנבוים והכנר ניקולאי זניידר.

קיריל זלוטניקוב מנגן בצ'לו סרג'ו פרסון מ־1970 שהושאל באדיבות דניאל ברנבוים (הצ'לו החביב על אשתו המנוחה, הצ'לנית ז'קלין דו פרה). זלוטניקוב גם מודה לקרן התרבות אמריקה-ישראלית על השאלת צ'לו גואדניני מ־1743.

הרביעייה-הירושלמית-Felix-Broede.jpg

מוצרט - רביעיית כלי קשת מס' 14 


מוצרט הקדיש את קובץ שש הרביעיות שכתב בין השנים 1782 ו-1785 ליוזף היידן. היידן נחשב למעצבה של סוגת רביעיית כלי הקשת הקלאסית-וינאית, ולא בכדי זכה לכינוי "אבי רביעיית כלי הקשת", אף שלא היה הראשון להלחין יצירות להרכב זה. ידוע כי מוצרט התעמק באותן השנים בקובץ הרביעיות אופוס 33 פרי עטו של היידן אשר התפרסם זמן קצר קודם לכן. ממש באותה תקופה נפגשו השניים ופיתחו ביניהם קשרי ידידות והערכה הדדיים, ואף נפגשו מספר פעמים לנגינת רביעיות כלי קשת בצוותא עם מוזיקאים נוספים, כאשר מוצרט לרוב נטל את תפקיד הכינור הראשון, והיידן את תפקיד הויולה.

ייתכן מאד שבין היצירות שנוגנו במפגשים אלו נמנות לפחות חלק משש "רביעיות היידן", ואולי אף כמה מן הרביעיות של היידן עצמו מאותה התקופה. לאורם של כל הפרטים הללו לא מפליא שמוצרט בחר להקדיש דווקא להיידן את הקובץ הזה, אשר הלחנתו מתפרשת על פני פרק זמן ממושך ביותר בקנה המידה של מוצרט. למרות זאת, הקדשה זו בהחלט ראויה לציון כחריגה, שכן באותם הימים הוקדשו כמעט כל היצירות האינסטרומנטאליות לפטרונים אצילים, ורק לעיתים נדירות לידידים קרובים או למוזיקאים עמיתים.

הרביעיה בסול מז'ור, הראשונה מבין "רביעיות היידן", הולחנה ככל הנראה בדצמבר 1782 והיא הרביעיה הראשונה שמוצרט השלים לאחר מעברו לוינה. פרקה הראשון של היצירה מפתיע בכרומטיות הצצה אל מעל לפני השטח בחלקים לא מבוטלים לאורכו, ובה בעת זהו פרק לירי במיוחד. פרק המנואט מתכתב עם נטייתו של היידן לסרב "לציית" באופן מלא לתכתיבי המשקל המשולש שכה אופייני לריקוד זה, ומשולבים בו משחקים קצביים למיניהם. לעומת הרוח ההומוריסטית השורה על פרק זה, הפרק השלישי והאיטי הוא מעין אריה דרמטית רצינית, שבה בולט תפקיד הכינור הראשון הנע בין מנעדים וגוונים שונים של הכלי. פרק הפינאלה הוא פרק פוגה לארבעה קולות שווים בחשיבותם, "טור דה פורס" של ממש של כתיבה רבה קולית. ניתן לראות בו תחזית מקדימה לסגנונו של מוצרט בהמשך הדרך, שבא לידי ביטוי בין השאר בפרק הפינאלה של הסימפוניה מס' 41 "יופיטר". 
 
שולהוף - חמישה קטעים לרביעייה
 
ארוין שולהוף נמנה עם שורה של מלחינים בולטים שמותם במהלך מלחמת העולם השנייה גדע באיבה קריירה קומפוזיטורית משגשגת. רבים מתוכם נדונו במשך שנים רבות לשכחה, ורק במהלך העשורים האחרונים אנו מתחילים לגלות את הרפרטואר המוזיקלי העשיר שהותירו אחריהם. שולהוף נולד בפראג בשנת 1894 כבן למשפחה יהודית שמוצאה בגרמניה, והשתלם בלימודי מוזיקה בכמה ערים מרכזיות באירופה בהן וינה, לייפציג וקלן. עוד מימי נעוריו אימץ לו גישה סוציאליסטית רדיקלית למדי. פרופיל אישי שכזה- יהודי וסוציאליסט- לא הותיר לשולהוף הרבה סיכוי לסימפטיה מצדו של השלטון הנאצי, והוא היה בין הראשונים להיכנס ל"רשימה השחורה".

יצירותיו נאסרו לביצוע ונשללה ממנו האפשרות להופיע בתור פסנתרן בכל אזורי הכיבוש הנאצי. בשנת 1939 החל לנגן תחת שם בדוי בתחנת רדיו מקומית בפראג, תמורת שכר שבקושי הספיק לקיומו הבסיסי. בשנת 1941, עם פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה, הגיש שולהוף בקשה לאזרחות מברית המועצות ונענה בחיוב, אך לא הצליח להגיע לגבול ונאסר על ידי הכוחות הנאציים. ביוני 1941 הועבר למחנה הריכוז וורצבורג ונפטר כמה חודשים לאחר מכן, ככל הנראה משחפת.

בדומה למלחינים רבים אחרים שפעלו במאה ה-20 (ובראשם איגור סטרווינסקי), עבר שולהוף במהלך דרכו האמנותית מספר תמורות סגנוניות ותפישתיות מהותיות. סגנונו המוקדם הושפע בעיקר ממלחינים כברהמס, רגר וסקריאבין, ושפתו הייתה עדיין נטועה עמוק ברומנטיקה המרכז אירופית של שלהי המאה ה-19.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החל למצוא עניין בגישות ניסיוניות וחדשניות, והושפע מן האסכולה הוינאית השנייה (אף שמעולם לא אימץ לו את הדודקפוניה כשיטה סדורה) וכן מזרמים דדאיסטיים אמנותיים כלליים יותר. הניסיוניות של שולהוף התבטאה גם בניסיונות אוונגרדיים ברוח האבסורד, כדוגמת In futurum ("בעתיד") מתוך 5 קטעים לפסנתר, קטע שכולו דממה מוחלטת. שולהוף הלחין את הקטע קרוב לשלושים שנה לפני הביצוע הסנסציוני של 33 '4 מאת ג'ון קייג', יצירה המבוססת על עיקרון זהה. החל משנת 1932 החל שולהוף בניסיונות להלחין מוזיקה שתשרת את האידיאלים הסוציאליסטיים-קומוניסטיים שבהם האמין, ובין השאר כתב גרסא מוזיקלית ל"מניפסט הקומוניסטי".

התקופה המשתרעת בין השנים 1923 ו-1932 נחשבת לתקופה הפורה והמוצלחת בקריירת ההלחנה של שולהוף. בולטות בה מגוון של השפעות מוזיקליות שונות, בהן מוזיקת הג'אז האמריקאית, ששולהוף היה מן הראשונים לשלבה בכתיבה ה"מסורתית", ניאו-קלאסיקה והמשך של חקר גישות מודרניסטיות חדשות. חמשת הקטעים לרביעיית כלי קשת היא אחת מן היצירות המבשרות את בואה של תקופה זו, וניתן לראות בה מעין יצירה מקדימה לשתי רביעיות כלי הקשת שהולחנו זמן קצר לאחר מכן. 
 
שומאן - רביעיית כלי קשת מס' 3 


שנת 1842 הייתה השנה הפורה ביותר בקריירה של שומאן ומן המוצלחות שבהן מבחינה יצירתית. בין השאר, פרסם במהלכה את יצירותיו הקאמריות הבוגרות הראשונות, שהידועות שבהן הן שלוש רביעיות כלי הקשת אופוס 41 וחמישיית הפסנתר אופוס 44. כבר בשנת 1838 כתב שומאן לרעייתו קלרה: "אני מצפה כבר להלחין רביעיית כלי קשת, שכן הפסנתר הופך במהירות למגבלה עלי". בתחילת שנת 1842 שומאן היה שרוי באחד מהתקפי הדיכאון שפקדו אותו מעת לעת.

בהמשך אותה שנה החל מצבו להשתפר והוא התעמק בניתוח רביעיות כלי הקשת מאת בטהובן (המוקדמות והאמצעיות בעיקר) ומנדלסון. את שלוש רביעיות כלי הקשת אופוס 41 הלחין שומאן תוך שבעה שבועות בלבד, ועם פרסומן בשנת 1843 הוא הקדיש אותן לפליקס מנדלסון. ניתן לומר כי שומאן יצר ביצירות אלו שילוב בין האינטימיות והליריות הרומנטיים של מנדלסון ושוברט לבין גישה מבנית נועזת ברוחו של בטהובן. למן הלחנתן נטען שיצירות אלו אינן אידיומאטיות דיו ואינן מנצלות באופן מיטבי את הרכב ארבעת הכלים, כאשר הטענה הרווחת היא בדבר חוסר הניסיון של שומאן בכתיבה לכלי קשת. יחד עם זאת הן נמנות עם היצירות המקוריות ברפרטואר הרביעיות לכלי קשת, ובהמשך תפסו את מקומן כאבני דרך חשובות בהתפתחות הסוגה.

הרביעייה השלישית היא המסורתית מבין השלוש הכלולות באופוס 41. במבוא האיטי הקצר לפרק הראשון מופיעה מעין הצהרה של דבקות במסורת, בדמותה של התכתבות עם נושא מתוך הפרק הפותח את הסונטה אופוס 31 מס' 3 לפסנתר מאת בטהובן. לפרק השני, לעומת זאת, צורת נושא ווריאציות חופשיות ביותר, הבנויות על עקרון של תגובה של כל ווריאציה לקודמתה יותר מאשר התבססות על הנושא המובא בראשית הפרק, כמקובל. הפרק השלישי הוא שיר ללא מילים, המושפע מהסגנון האינטימי שמנדלסון הביא לשיאים של ביטוי באותה תקופה במסגרת סוגה זו. בדומה לפרק השני, גם בפרק הרביעי קיים אלמנט של פיתוח ושימוש חופשי בצורה קלאסית מסורתית, רונדו במקרה זה.

הקונצרט יתקיים ביום שני ה-12 בינואר 2015 בשעה  20:30 (ההרצאה תחל בשעה 19:45), אולם רקנאטי, מוזיאון תל אביב. מחירי כרטיס: 140-100 ש"ח, להזמנת כרטיסים: 03-6077020.


למועדי מופעים >

28/12/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע