סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2021 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה נעמי פרלוב באה לחדש
 

 
 
הכל התהפך, היום אנחנו יותר פתוחים מאשר באירופה. לפעמים הממסדיות האירופאית יוצרת שמרנות וכבדות עם אפס ספונטניות, ואיכשהו הפסיכיות שנולדת כאן מקבלת לגיטימציה יצירתית נהדרת".
שיחה חשופה עם נעמי פרלוב, המנהלת האמנותית החדשה של סוזן דלל, רגע לפני פתיחת פסטיבל "תל אביב דאנס", שמכנס יצירות מקוריות של מיטב הכוריאוגרפים הישראלים


עדיין מתרגשת
 
היא סקרנית ודעתנית ואסרטיבית. תוך שלוש דקות הצליחה נעמי פרלוב לשכנע את המלצרית בבית הקפה שישבנו בו, להעמיד מאוורר נוסף במיוחד בשבילנו, מכוונת אותה בעדינות ומחמיאה לה על הערנות, מוציאה ממנה חיוך ומחזירה לה מיד אחד. ושנייה אחרי זה היא חוזרת לדבר מתוך להט, מוכנה לקפוץ לתוך דיאלוג ולבנות קשר, שוקקת חיים.
 
וזה שובה כי עם רזומה עתיר ניסיון וותק כמו שלה, שמקפל בתוכו גם ניהול רב שנים של אנסמבל בת שבע, פרויקט גוונים במחול ויזום וניהול של "המסלול להכשרת רקדנים" בתל אביב יפו, גם ניהול חזרות ואסיסטנטיות של הכוריאוגרף הצרפתי-אלבני אנז'לן פרלז'וקז' המעמידה את עבודותיו ברחבי העולם, וגם את המינוי האחרון למנהלת האמנותית של מרכז סוזן דלל, מפתיע לגלות שפרלוב עדיין מתרגשת ממה שהיא עושה.
 
עכשיו, אחרי תכניות גדולות שנקטעו בקורונה, יתקיים פסטיבל המחול הפופולארי "תל אביב דאנס" בין ה-3 ל-15 באוגוסט, כשבכל ערב יעלו יצירה אחת או שתיים. בין השאר יכלול הפסטיבל מופע סולו ראשון מזה 25 שנה של יסמין גודר, עבודות של רועי אסף, איריס ארז, עדי בוטרוס, ניב שינפלד ואורן לאור, יוסי ברג ועודד גרף, להקת המחול שאדן, ערב משותף לטליה בק, אורי שפיר ומיכאל גטמן, הלהקה הקיבוצית תעלה עבודה בבכורה ועמנואל גת, שחזר לעבוד בארץ אחרי 17 שנים, יעלה מופע בכורה עם להקת ענבל שיפתח את הפסטיבל.
 
בניסיון להרחיב את הרדיוס של המחול, יעלה הפסטיבל השנה לראשונה הופעות חדשות המיועדות לילדים ולכל המשפחה: "ההצגה הכי משעממת בעולם" מאת רננה רז, "הארמון של איתי" מאת רייצ'ל ארדוס ו-PayPer Play מאת אנדראה קוסטנזו מרטיני.


  
 
"לא האמנתי שאקבל את התפקיד"

הפסטיבל, שהיה כל שנותיו בינלאומי ומסיבות מובנות לא יהיה כך הפעם, מאגד מניפה גדולה של יצירה מקומית ישראלית. פרלוב מספרת שראתה כל חזרה, ישבה עם המחברת שלה שציור של פיקאסו מתנוסס עליה ורשמה הערות ומחשבות. "זו טעות בעיניי להיות מנהלת אמנותית בלי להיות בקשר עם האמנים והסטודיו", היא אומרת.
 
חלק מן העבודות שנבחרו עלו גם בשנה שעברה בפסטיבל באופן דיגיטלי ועכשיו הן יכולות לעלות סופסוף לבמה, ולפגוש קהל. "הרגשתי שמגיעה לעבודות האלה נשמה. מבחינתי עבודות שהייתה להן פרמיירה דיגיטלית הן עבודות חדשות, והפסטיבל השנה הוא חלון הראווה העכשווי של המחול הישראלי".
 
פרלוב, שהגיעה מעולם החינוך, מעידה כי פעמים רבות הבחירות שלה מושפעות ממה שחשוב לה שהתלמידים שלה יראו. מבחינתה הכל מעניין, והתפקיד שבא לה כל כך במפתיע נתן לה הזדמנות להכיר את עולם המחול הישראלי לעומק. "גם אם דברים נוצרו מתוך אילוץ, הכי חשוב להסתכל קודם פנימה ולהשקיע ביצירה המקומית. הבינלאומי יגיע בשנה הבאה. אנחנו נביא דברים מצוינים כי ברור לי שאנחנו נמדדים לא רק במה שעולה כאן אלא גם במה שיגיע מחו"ל".
 
ניכר בפרלוב שהיא עדיין לא מאמינה למזלה הטוב. "לא עלה בדעתי שאני זאת שתחליף יום אחד את יאיר ורדי, שכיהן 30 שנה בתפקיד", היא מודה. בעודה בשנת שבתון מ"המסלול להכשרת רקדנים", מדלגת בין פרמיירות בחמישה מרכזי מחול באירופה, לא חשבה כלל להגיש מועמדות ובעצם נתבקשה לעשות זאת על ידי ועדת האיתור, מה שהכריח אותה להסתגר למשך ארבעה ימים ולכתוב את החזון שלה. בעת שהותה בפריז, התבשרה שגברה על המועמדים האחרים ונבחרה לתפקיד, כשלצידה ענת פישר-לבנטון בתפקיד המנכ"לית. 
  

המקום הזה, להקת שאדן, צילום: Isa Friej
 

סולו, דואט, טריו
 
 
פרלוב מדברת בהתלהבות על שנת השבתון שזכתה בה, אחרי 12 שנה שבהן ניהלה את "המסלול". אט אט חלחל בה הרצון להיכנס לסטודיו ולעבוד עם רקדנים מבוגרים יותר, ולא עם רקדנים בני 21-18 שמגיעים ממסגרות מחול בארץ ובעולם.
 
"כשלמדתי בסטודיו למחול בת דור", היא נזכרת, "המנהלת דאז ז'נט אורדמן אמרה לי שרקדנית אני כבר לא אהיה, אבל אוכל להיות מנהלת חזרות נהדרת. הייתי מאושרת, כי היה לי ברור שהבמה היא לא המקום שלי ואורדמן לקחה אחריות, וכיוונה אותי בדיוק כמו שהייתי צריכה. מבחינתי הסטודיו הוא לעולם המקום הטבעי שלי וניהול חזרות הוא כמו ניצוח על תזמורת. אני משייטת עם הרקדנים לסגנון שאני מאמינה שהם צריכים לייצר. חדות, דינמיקה מגוונת, אמוציה דרך פרטיטורה, האמת של הרגע - אלה המרכיבים של ניצוח".
 
יחד עם זאת, מבחינתה "המסלול להכשרת רקדנים" אותו הקימה בשנת 2008 עם אופיר דגן, העניק לה את המבנה המיוחד ואת הפיגומים האפקטיביים ביותר שהיא מכירה ובהם היא משתמשת גם במרכז סוזן דלל, "בניסיון לזהות את דור העתיד של היוצרים בישראל, לטפח אותם ולתת להם כלים וליווי", לדבריה. 
 

סאלי אן פרידלנד, דב הוז 19, צילום: Aviad-Fuchs

את מתכוונת ל"תכנית 3|2|1" בתמיכת מפעל הפיס שמופע החשיפה הנוסף שלה לקהל יעלה במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס?
 
"כן. התכנית נרקמה במהלך הקורונה, ומתוך 120 מועמדים שניגשו, ישבנו יומיים בסטודיו זהבה ובחרנו עשרה, כשהשופטים היו ענבל פינטו, רועי אסף ואיריס ארז. כל אחד מהעשרה שנבחרו חיבר סולו של עד חמש דקות, מה שיצר ערב של 50 דקות שהוא גלריה של סולואים. במקביל לתכנית לכוריאוגרפים פתחתי תכנית לפיתוח מעצבי תאורה חדשים למחול, כי לדעתי אין לנו מספיק תאורנים צעירים. וככה, במשך שלושה וחצי חודשי עבודה, הם קיבלו 30 שעות סטודיו כל אחד, וכמנטורים את יעל ונציה ואותי. הם קיבלו גם הרצאה על יחסי ציבור כדי לעזור להם להבין איך לייצג את עצמם, ויצרנו עבורם מסגרת של שלוש פרזנטציות צנועות, פנימיות וחיצוניות, כולל אחת מול נספחי תרבות שאני בקשר איתם".
 
התכנית הזו נפרשת על פני תשעה חודשים ומורכבת משלושה שלבים: סולו, דואט וטריו, כשבמופע מציגים עשרת הכוריאוגרפים הנבחרים את התוצר של השלב הראשון בתכנית. מבין הכוריאוגרפים, מי שיזכה לציון לשבח יטוס לעבוד עם הלהקה הצעירה של הקונסרבטוריון הלאומי בפריז, היוצר המצטיין יוזמן ליצור וללמד סולו ב"מסלול להכשרת רקדנים", והמבצע המצטיין יקבל כניסה חינם למשך חצי שנה לשיעורי Pro Mornings של מרכז סוזן דלל ומנוי שנתי להופעות. מבין הרקדנים, הזוכה ייסע לקורס משמעותי בבית הספר סיד בזלצבורג, כשהטיסה, המגורים והכסף למחייה ממומנים. בשלב הבא, לאחר שייבחרו שלושה מתוך השישה, הם יעלו טריו של עד 15 דקות במסגרת פסטיבל חשיפה. "אני לא שוכחת לרגע שהתפקיד שלנו לא רק לקדם את המחול בארץ אלא גם לקדם אותו בעולם", מדגישה פרלוב, "וחשוב לנו שכל הפרסים יהיו לימודיים ולא כסף. הרי אנחנו מאמינים בהם וזאת הדרך שלנו לאפשר להם להבשיל".
 
פרלוב מעידה על עצמה שהתהליכים שלה דורשים זמן, "לכן התכנית בנויה משלושה חלקים כרגע, ובהמשך יהיו גם 6|5|4. בשלב השני נבחרו שישה רקדנים להעלות דואט של עד עשר דקות, שיכול להיות ההמשך של הסולו או עבודה אחרת לגמרי. השופטים שבחרנו הם בכוונה מתחומים שונים: דנה יהלומי מתנועה ציבורית, הבמאית אופירה הניג, ניב מרינברג וטליה בק שמגיעים ממחול, וצלם הקולנוע פיליפ בלאיש". הפרמיירה תתקיים ב-25 בספטמבר בסטודיו זהבה, ואז יגיע השלב השלישי של הטריו. מבחינת פרלוב שחובבת שידוכים ותמהילים לא צפויים, הדואט וגם הטריו יכולים להתחבר גם עם אמנים מתחומים אחרים. 
 

נעמי פרלוב, צילום: Anne Sylvie Bonnet

 
התחככות מפרה בתהליכי היצירה 
 
בשיחה עם פרלוב מתגלה שגם אם האולמות נותרו תקופה ארוכה שוממים, לא מעט נוצר בסוזן דלל בעקבות משבר הקורונה על ידי שתי המנהלות החדשות, שנדרשו לא רק להוביל מרכז תרבותי לכיוונים חדשים אלא גם להבין איך עושים זאת במציאות חדשה. וכך, מתוך רצון להעניק מקום ותמיכה לצרכי הרקדנים, ארבע פעמים בשבוע מתקיימים במרכז שיעורי בוקר Pro Mornings במחיר סמלי של 25 ש"ח, המיועדים לרקדנים שהם בוגרי להקות ולהקות צעירות או תכניות הכשרה מקצועיות למחול. "מה שיפה", אומרת פרלוב, "הוא שהם בוחרים מי הם רוצים שילמד אותם".  
 
"יש גם תכנית למחול במרחב הציבורי", היא מוסיפה, "שמושכת אותם החוצה ונותנת להם את ההזדמנות להיפתח לקהל הרחב דרך המרחב הציבורי בלוקיישנים שונים בתל אביב ומחוצה לה, וגם מעניקה לרקדנים צעירים מסגרת נוספת, רגע לפני יציאתם לעולם המקצועי ומאפשרת להם לשכלל את עצמם כרקדנים, מול קהל רחב ומגוון. גם בית הספר למוזיקה ג'וליארד בניו יורק מקיים רסיטלים חינמיים של תלמידיהם רגע לפני שהם יתגלו ויעברו להופיע באולמות הנחשבים קרנגי הול ולינקולן סנטר".


געגועים לפנים, איריס ארז, צילום: אורנה ארז לחובסקי

 
עוד מתנהלת במרכז סוזן דלל תכנית רזידנסי, שהות אמן, שנוסדה על ידי יאיר ורדי. התכנית מיועדת ליוצרי מחול עכשוויים וכוללת שני מסלולים: מסלול קצר המיועד ליוצרים צעירים בני 20–30 שמחפשים עדיין את מקומם היצירתי, ומסלול ארוך המיועד ליוצרים יותר מבוססים. "מה שאני אוהבת בתכנית זה שהיא יוצרת התחככות מפרה עם עוד אמנים בתהליכי יצירה. יש לך כל הזמן פידבק וזה משהו שאני מאוד דוגלת בו במרכז מחול. בשנים האחרונות נוצר פער בין היוצרים הקיימים לחדשים ואני מרגישה שמחובתי לגדל דור חדש, לתת ליוצרים את האפשרות לעבוד מתוך נחת וחופש ומתוך תחושה שזה הבית שלהם, שיש לו קרקע יציבה ושהוא אף פעם לא יישאר ריק. בשביל זה צריך תכנית שמפעילה את כל הספקטרום, הנראה והבלתי נראה".
 
"אולי לא כל הפרויקטים שלנו מקוריים אבל הם נדרשים. ומבחינתי כל הפרויקטים שציינתי הם כמו אוסף מראות בקליידוסקופ. כשמסובבים את הגליל, משתנים העצמים הנצפים, והסידורים השונים של עצמים שהמראות משקפות יוצרים שפע של צורות סימטריות וצבעוניות". 
  

ענת פישר לבנטון, מנכ"לית סוזן דלל, צילום: ניר סלקמן 

"תמיד יכולתי להיות אני במלואי" 
 
קראתי באחד הראיונות איתך שכשעזבת את הארץ בגיל 20 הרגשת שלא מבינים אותך בישראל, וכשהגעת לאירופה אמרו לך על כל הדברים הקריזיונרים שעשית: "נהדר". איך זה עכשיו?

 
"זה השתנה לגמרי. קודם כל אני באה עם שנים של ניסיון אז יותר קל לי, ואני עדיין אני אבל הכל כאן נפתח. זה כבר לא המדבר הצחיח של המיינסטרים, יש הרבה יותר אופציות לאמנים להראות מי הם ויש יותר נכונות מצד הקהל להבין מי האמן שנמצא מולך. הכל התהפך, והיום אנחנו יותר פתוחים מאשר באירופה. לפעמים הממסדיות האירופאית יוצרת שמרנות וכבדות עם אפס ספונטניות, ואיכשהו הפסיכיות שנולדת כאן מקבלת לגיטימציה יצירתית נהדרת. כשאני חושבת על זה, נסעתי בתקופה טובה וחזרתי בזמן הנכון. תמיד יכולתי להיות אני במלואי".
 
את כבר יודעת לומר מה החוזקה שלך כמנהלת אמנותית?
 
"אולי זו היכולת שלי לפרק ולהרכיב מבנים מתודיים חינוכיים עם ערך אמנותי, לדעת איך לנצל את המרחב הנשגב, הפואטי וההיסטורי של סוזן דלל כדי ליצור לו יסודות נוספים חדשים. הרחבות. בגדול אני פועלת פשוטה שבונה עם ברזל ובטון ומלט ועם עיניים שירשתי מאבא שלי (במאי הקולנוע דוד פרלוב, ע"ז) שיודעות היטב להתבונן במציאות. העוצמה היא בשלד. מבחינתי הכוח נמצא בין עמוד לעמוד, ואני יודעת לאפשר לדברים לקרות. אני מאמינה בלב שלם שרק דרך מבנה תתגלה הזהות האמיתית של האמן. אנחנו מציעים קרקע בטוחה שממנה אפשר רק להתרומם". 
 

לוטם רגב, צילום: אורנה קלגרדי

בעולם המאוד משתנה, מה תפקיד המחול בעיניך?
 
"אני חושבת שהמחול היום צריך לא לפחד לעסוק ברגש, ולא רק בדעתנות. לפעמים אני מרגישה אצל הרקדנים תהליך שכלתני, הם רוצים למסד את הצורניות והאסתטיקה בגוף שלהם. אבל אני כצופה רוצה שמשהו יפעל עלי. כי לגרום לי רק לחשוב זה כמעט אנכרוניסטי. בעולם הזה רגש זאת הדרך לגעת באמת, ואני רוצה לגעת באמת. כבר לא מספיק להרגיש שאת לומדת או חווה משהו או מתפעלת.
 
"זה כמעט כמו באדריכלות החדשה, להתבונן על המגדלים האלה שנראים אותו דבר אבל יש איזה רגע מסוים של השתקפות שמיימית בזכוכית עם האור שנופל, שאת מרגישה שהנשימה נעתקת. על זה אני מדברת. זה הדבר המשמעותי באמנות. אי אפשר להישאר במחקר ובאידאות, כי אולי יהיה על מה לדבר אבל לא נרגיש כלום. אני באמת חושבת שהמחול הישראלי צריך להמשיך לשקף את מה שקורה כאן ושלא כל העולם חווה. הוא צריך לשבת על פעימת זמן ההווה ולדבר אותה ביחד עם האישי. לכן הוא גם הרבה פעמים כל כך עוצמתי עבורי".
 
מה אנחנו עוד לא יודעים עליך?
 
"רק שימשיכו לא לדעת. ושתמיד יישאר אותו לא נודע שיאפשר לי את החופש להמשיך להיות".


מופע סולואים 321, צילום: Anne Sylvie Bonnet

פסטיבל תל אביב דאנס יתקיים בין התאריכים 15-3 באוגוסט 2021 במרכז סוזן דלל בתל אביב.  לרכישת כרטיסים    

 



01/08/2021   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע