סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן ארבע נשים ועוד אחת
 

 
 
סטלה לרנר הלחינה שירים של לאה גולדברג, שרון רוסטורף זמיר, דליה שימקו ומיכל בת אדם מבצעות


העברית חוגגת בשלושה קולות
 
עם המלחינה סטלה לרנר לא נפגשתי מעולם קודם. בסטודיו המואר של חגי יודן חיכו שלוש נשים בשחור: מיכל בת אדם על כסא בר גבוה, דליה שימקו במעמקי כורסת ענק ושרון רוסטורף-זמיר בקצה המרוחק של פסנתר כנף. ברקע חגי יודן ניגן על הפסנתר מוזיקה של לרנר, אשה קטנה למדי, בעלת רעמה ג'ינג'ית, קצב דיבור שצריך לרוץ אחריו כדי לנסות ולעקוב ומרץ בלתי נדלה. וכבר היא ניצבת לידי, מעירה הערות על מה ששומעים, על מה שרואים... ואני בקושי הספקתי להניח תיק, להדמים סלולרי ולספוג את האור הגדול מחלון הענק שמבעדו עירי תל אביב מגלה לי פנים אחרות, חדשות. המלים לאה גולדברג, המוזיקה של סטלה לרנר. מוזיקה אחרת.
 
עוד דקה ועוד דקה והנה שיריה של לאה גולדברג מקבלים פנים חדשות.. יצירה קאמרית לשלושה קולות נשיים ולפסנתר. הטפטוף הרגיש בקולה של בת אדם, הארציות הנוכחת בקולה של שימקו והפיוט באיכויות ה"ליד" המתגלגל מפיה של שרון ממלאים את החלל. חרוזיה הקליטים הבהירים של לאה גולדברג כובשים בהאזנה ראשונה:   
 
הנה הרקפת/ קטנה עדינה,/ אזניים זוקפת/ איילת קטנה./ מתחת לסלע/בצלע ההר/ כשיר יהמה לה/ קולו של מטר./ או רוח חולפת/ פזיזה וקרירה/ ראשה מלטפת/ ביד זהירה./ או קרן תיגע בה/למעלה חיש קל/ יאיר עולמה לה/כאגל של טל./ שיר נקרא/ שיר מושר/שיר נקרא .
 
ארבע הנשים מצויות בחזרה לקראת ערב משיריה של לאה גולדברג, "בתוך לִבִּי כּלוּאָה צִפּור עִוֵּרֶת", שיתקיים במרכז ענב בתל-אביב. אני מניח לוויכוחים הקטנים של חזרות אחרונות לפני מופע חדש, לשקוע, המנעד הקולי, העברית החוגגת בשלושת הקולות, כבר חגיגה לעצמה.

   

 
מפתחות ללשון חדשה
 
בהמשך, בהפוגה המתבקשת שבין  החזרות מתברר שסטלה לרנר חבה את ידיעת העברית שלה ללאה גולדברג. לרנר "לנה באשדוד, חיה בתל אביב" הגיעה לישראל לפני יותר כעשרים שנים מקלינינגרד, לחופי הים הבלטי, מאותה עיר שבה נולדה לאה גולדברג – בדיוק לפני מאה שנה ( 29 במאי 1911). לא רחוק מן העיר שבה גדלה גולדברג בקובנו בירת ליטא, "ארץ נוי אביונה.... ...רק שבעה ימים אביב בשנה..". "אתם לא מבינים מה זה לחיות במקום שיש בו שמש כשאתה מגיע ממקום אפור, ממקום סגריר..."
 
בתם של רופאה ושל דובר משרד ממשלתי ברוסיה הסובייטית, החלה את פסיעותיה הראשונה בשפה החדשה לה, העברית, בעזרתו של ספרון שירים קטן של לאה גולדברג, שנדחף לידיה בימים הראשונים לשהותה בארץ ובהאזנה לדיבורים ( שאינם רבים מדי) של קריינים ומגישי תכניות ב"קול המוזיקה".     
 
לימים היא תחוש קרבה גדולה לשיריה של גולדברג ולא רק בשל היותם המפתחות ללשון החדשה, אלא ואולי בעיקר משום נוף הילדות המוכר, אימוץ השפה החדשה: "גולדברג בחרה לכתוב בשפה שלא נולדה לתוכה, בעלת צליל קשה וחותך, שפה קשה להלחנה וקשה לשירה. אך דרך המעשה האמנותי הצליחה להחזיר לה קלילות שבה היא מתגלגלת בפה וחודרת דרך האוזן הישר לעומק הלב", אומרת לרנר.
 
תחושת הקרבה העצומה נובעת גם מן ההיכרות הקרובה של לרנר עם שיריה של אנה אחמטובה ששיריה היו מקור השראה לגולדברג, שגם תרגמה משיריה לעברית.  למעשה היא עסקה בניצוח אקדמי על שירת אחמטובה כשהיא פגשה את הטקסטים של גולדברג.
 
את דרכה אל עשייה מוזיקלית וחינוכית בארץ, עשתה בין היתר בעזרתה של המלחינה והמחנכת נועה בלאס, שעסקה בטיפול באמצעות מוזיקה. לרנר, שצברה שעות בלאס רבות,  עוסקת בתחום הזה לפרנסתה, לצד הוראת מוזיקה.   
 
חגי-יודן-ומיכל-בת-אדם-01.jpg
חגי יודן ומיכל בת אדם (צילום: מקסים ריידר)

המוזיקה מציבה מראה לטקסט

 
ההתחלה הייתה כאמור בספרי שירה קטנים ובשירונים ששורת תווים קצרה של פתיחי השירים מעטרת את שולי הדפים. "מקריאת השירונים הכרתי את השירים הפופולריים עוד לפני ששמעתי אותם, כן ולפעמים הביצוע הפתיע אותי וסחב אותי למקומות לא צפויים, 'אהבתה של תרזה דימון' עם אילנית ובהמשך 'סליחות' עם יהודית רביץ".
 
את ההתמודדות העצמאית שלה עם הטקסטים של גולדברג, החלה סטלה לרנר כבר לפני שש שנים. שרון רוסטורף, שמעה התרשמה ו"ניכסה" לעצמה את היצירות וחיכתה לעוד. הקשר הזה בין מלחינה לזמרת האמונה על שירי ה"ליד" (לשרון רשימת הישגים מרשימה באמנות ה"ליד" ולצד הופעות רבות בארץ ובחו"ל ישנם גם דיסקים מרשימים של שירי שוברט, שומן ועוד), מקבל חיזוק נוסף כי לרנר מרגע שהחלה לגעת בשירים של גולדברג, שמעה אותם כשירים לקול ולפסנתר. "בדומה לי גולדברג גדלה על שפה אחת ואימצה שפה שנייה כבר בשנות ילדותה. למען האמת מדובר באותן שתי שפות.
 
"נראה לי שהתגובה הראשונה שלי הייתה תדהמה מול הטבעיות שבה מתמודדת גולדברג עם השפה הקשה, החדשה, הזרה ובאיזו קלילות היא יוצרת בתוך השפה החדשה. ההבנה הזאת הפעימה אותי.  אצלי העניין בא מאוחר יותר".
 
"מאז" היא אומרת, "דברים התגלגלו. כל מפגש עם שירת גולדברג התאפיין בתחושת ידיעה מוקדמת... עד אשר תהודה זו הייתה לממשות, והשיר הדהד וצלצל בתוכי..... השירים (המוזיקה של השירים), ברובם 'הגיעו' או אם תרצה 'נחתו' אצלי בשלמותם, כאילו היו קיימים תמיד. אפשר לומר שהיא שימשה לי 'פה' ואילו אני- 'קול' או 'הד' למילה הכתובה". 
 
שרון-רוסטוף-זמיר-01.jpg
שרון רוסטוף זמיר (צילום: מקסים ריידר)

מאין נובעת הנטייה להלחין שיר דווקא על פי אמות מידה של  "ליד" ( שיר אמנותי) ברוח שוברט, או מוסורגסקי?

 
"השירים של לאה גולדברג הם קלאסיים באופיים, על כל תכונותיהם:  חריזה, משקל, מפעם, מספרי הברות ושורות, נטייה לדפוסים מוכרים. אפשר לומר שבתכונותיהם השירים מבקשים להיות מולחנים. אני הייתי שם כדי למלא את המשימה. אלא שבה בעת המוזיקה אפשרה לי לתת פרשנות למלים, אולי הפרשנות הקרובה למשמעות.
 
"המוזיקה שלי, אני חושבת, מציבה מראה לטקסט. הבבואה המתגלית במראה, אינה בהכרח השתקפות של המתבונן אלא צילום של מאוויים כמוסים, של משמעויות נסתרות, הנחשפות פתאום לאור. כך למשל כדוגמה לתהליך כתיבה- בשיר 'מתחת לקשת' -  עוד לפני שהגעתי לסוף הבית הראשון של השיר, המנגינה ישבה בראשי. חדלתי מקריאה, התמסרתי למוזיקה שעליה חשבתי ורק אז נחתו עיני על השורה הבאה 'הוא רץ אל האופק, אל קצה הסופה....' יכולתי כמעט להמשיך את השיר לבדי. אלא שהשיר מסתיים בבשורה 'מחר הוא ישוב, אל שחרית יחפה, יביא עגילים אדומים'. קריאה של השיר מגלה שהשיר הוא שיר פרידה, הוא לא ישוב, אולי לעולם. ואת האמת הזאת מספר הפסנתר".
 
צורך פנימי
 
היה מניע חיצוני לכתיבה? מישהו דחף אותך לחבר אותם ?
 
"לא בהחלט לא, זה היה צורך פנימי שלי. אולי זה סוג מסוים של טיפול. אחרי שהם כבר היו קיימים. שרון התלהבה ובהמשך יצרה קשר ביני לבין יעקב ברזילי. הלחנתי שירים שלו ושם, השפה המוזיקלית היא שונה לחלוטין. למעשה כל מי שנתקל בשירים, מלחינים כמו צבי אבני, אנשי במה כמו דני ארליך, מוזיקאים כמו דן אטינגר שלצד היותו מנצח הוא גם זמר ופסנתרן, כולם התלהבו.  אני מקווה שהקהל בענב יתחבר לאותן תחושות ויקבל את השירים באותה רוח".
 
האם יש לך יצירות אחרות שהן אינסטרומנטליות ללא טקסט?
 
"למעשה לא. היצירות הן תלויות טקסט. גם כאשר הוא אינו מושר, אלא מנוגן הוא נמצא בחברת מלים".     
 
שימקו-בת-אדם-ויודן-01.jpg
דליה שימקו, מיכל בת אדם, חגי יודן (צילום: מקסים ריידר)

הרעיון של שילוב קריאת שירים ושירת שירים ברסיטל אחד, הוא שלך?

 
"כן אני חושבת שכך תתקבל תמונה מלאה יותר. צריך לזכור גם שגם הקריאה של מיכל בת אדם ושל דליה שימקו, מלוות במוזיקה שינגן חגי יודן. השילוב הזה, כאשר לא מדובר במחזור שירים שהוא בעצמו מהווה ערב, הוא דרך אידיאלית לחשוף את האיכויות המילוליות והמוזיקליות של השירים".
 
הקונצרט יתקיים היום יום שלישי, 31 במאי 2011 ב-20:30 במרכז ענב בתל-אביב.

למועדי מופעים >

31/05/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע