סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון קול ההתחלות: הדס דגול
 

 
 
פעם כתבתי שיר בזמן אזכרה, זה יכול לקרות כשאני מתקלחת, כשאני בנסיעה באוטו, בחוף הים, או כשאני עושה קניות בסופר. זה יכול להיות כל דבר. אבל הרבה פעמים גם חוסר עשייה זה טריגר לכתיבת שירים
עם סבא שהיה מוזיקאי בבגדד,  הורים נדירים שהסכימו להשקיע באלבום הבכורה שלה, ובגרות מפתיעה לגילה נדמה שהדס דָּגוּל, כולה בת 22, תישאר בשטח  עוד הרבה זמן. והיא לא שוכחת לומר כל בוקר "מודה אני".  


מפרט טכני:
 
ב"סרט אילם", האלבום הראשון של הדס דָּגוּל, 13 קטעים שאת רובם כתבה והלחינה בעצמה, פרט לכמה שהלחינה עם המפיק המוזיקלי של האלבום, אורי וידיסלבסקי (כחצי מהאלבום הפיקו השניים יחד), טקסט אחד שכתבה צרויה להב ואחד מן המקורות. הטקסטים באלבום נעים בשני מסלולים, האחד פורש שירים אישיים של אהבה וחיפוש והאחר מתמודד עם עליה, זהות ומקום, נושאים שדגול מכירה מהבית. הקו המוזיקלי תואם את ההשפעות שדגול מפרטת בהמשך ומתכתב מצד אחד עם מוזיקה ישראלית ותיקה, בלחנים ובצורת השירה, ומהצד השני עם השפעות אתניות נוסח הברירה הטבעית, בחלק מהעיבודים.
 
דגול, בת 22,  גיטריסטית קלאסית בוגרת תיכון האקדמיה למוזיקה בירושלים ומקהלת "אנקור", ירושלמית שחיה בשנה האחרונה בתל אביב ("לא עברתי בגלל המוזיקה אלא כי רציתי שינוי. התקליט שלי יצא בתו השמיני אז היום יש סיבה להיות גם בירושלים"), תערוך את הופעת הבכורה של האלבום ב-14 במרץ 2007 ב-22:30 בתיאטרון תמונע.  יחד איתה על הבמה: יענקלה סגל בעוד ובבס, ארז מונק בפרקשן, מרדכי שמרלינג בגיטרות ובוזוקי, ודגול עצמה בגיטרה.
 
ציטוט נבחר:
 
"יש לי סבא ששומר דמעות בתוך עיניו/ במרפסת שם הוא שט אל אהבות חייו/ ומבגדד עד להנה לתוך רמת גן/ הוא עשה את כל הדרך עם המבט לכאן./ בסוף אותה הדרך אחרי ארבעים שנה/ הוא הגיע לסלון ושלושה חדרי שינה/ איך עוברים ממרחבים לשבת בסלון/ איך קוברים חיים שלמים עמוק בתוך ארון." ("בגדד", מילים ולחן: הדס דגול)
 
השאלון:
 
מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?
 
רשמית התחלתי ללמוד גיטרה בגיל שש. הגננת שלי ניגנה ב"ריכוז" בגן בגיטרה וזה מאוד הקסים אותי. אמא שלי אמרה לי לשאול אותה מתי היא התחילה לנגן, וקיוותה שהגננת תגיד שבגיל עשרים ואני אאלץ לחכות. הגננת ענתה שהתחילה לנגן בגיל ארבע עשרה, וליבי התנפץ לרסיסים, אבל מאוד התעקשתי שאני רוצה לנגן ואבא שלי היה לטובתי כמובן והוא הביא לי גיטרה של אחיו הקטן, גיטרה ישנה מאוד ששימשה אותי במשך שש שנים, עד שהיא נשברה בקונצרט הראשון שלי... ישבתי על כסא שהמושב שלו לא היה מחובר, נפלתי איתה, והיא נשברה. אחרי לימודי הגיטרה נרשמתי למקהלה, ובכיתה ז` הלכתי לתיכון האקדמיה ושם התחלתי ללמוד בצורה רצינית גיטרה קלאסית ושירה קלאסית. מכיתה ז` עד ט` גם למדתי בוזוקי. 
   
מה הרגע הזה שבו הבנת שאת הופכת את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?
 
מאז שאני זוכרת את עצמי. לא היה רגע של מחשבה כמו "מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה", שזה גם כיף גדול שאתה יודע מה אתה הולך לעשות בחיים, למרות שזה מקצוע הכי לא בטוח בחיים, אבל תמיד היה ברור לי שזה מה שאני אעשה.
 
איך הגעת בפועל לאלבום הראשון?
 
הייתי מוזיקאית מצטיינת בלהקה צבאית, היה לנו הרכב שנקרא "רכבת ג`אז" של חיל חינוך, למרות שלא ממש עשינו ג`אז כי אסור לשיר באנגלית בצבא... במדור של הלהקות הצבאיות יש את הרשימות של כל המילואימניקים, מטובי האנשים במוזיקה, ודיברתי שם עם אחד החיילים מההפקות, שנתן לי רשימה של כל המפיקים, ומשום מה, אני באמת לא יודעת למה, השם של אורי וידיסלבסקי תפס אותי, למרות שלא ידעתי עליו כמעט כלום. כששאלתי את החייל עליו הוא אמר שאורי עשה עכשיו דיסק למיכל נגרין, התכשיטנית. היא עשתה דיסק שיהיה בחנויות שלה, והחייל אמר שהוא שמע אותו ושזה דיסק מאוד יפה ושכדאי לי להיפגש איתו. שאלתי עליו גם את המורה שלי, רחל הוכמן, שאמרה עליו דברים מאוד יפים, אז החלטתי להתקשר. הצגתי את עצמי ושאלתי אם יהיה מעוניין לעבוד עם זמרת והוא אמר לי שלא... בסוף הוא הסכים להיפגש, שרתי, השמעתי לו דברים שלי, דיברנו, ומאז התחלנו דרך ארוכה ביחד. עבדנו שנתיים לפני האולפן, וסיימנו את ההקלטות לפני שנה וחצי, ואז התחיל הסיפור של למצוא חברת תקליטים ויח"צנות. את האלבום הקלטתי בהפקה עצמית, רוב רובו על חשבוני.
 
איך מממנים תקליט בגיל עשרים?
 
אבא שלי חושב שזה הדבר הכי חשוב בעולם. הוא תמיד אמר לי, "זה המקצוע שלך בחיים. את יכולה לקבל 61 בכל המקצועות, רק תעברי"... וזה באמת מדהים ואני מודה לו כל יום ואני יודעת עד כמה זה נדיר. אני גם רואה את האנשים סביבי, שההורים היו מעדיפים שהם ילמדו באוניברסיטה, ואצלי אבא אמר, "ברור לי שזה מה שאת צריכה להיות, וכמו שהיינו משקיעים בארבע שנות אוניברסיטה, בבקשה, התקליט זה התיק עבודות שלך". אמא שלי יותר פרקטית. גם היא מאוד מאמינה בי אבל היא הייתה שמחה אם הייתי לומדת בנוסף להיות גננת או משהו...
 
איך את מגדירה את המוזיקה שלך?
 
ממש קשה לי להגדיר. זה לא רוק, זה לא ג`אז, לא יודעת אם זה פופ. אני יכולה להגיד שכל מי ששמע ומנסה להגדיר, אומר מיליון דברים שלא קשורים אחד לשני ומראה לי כמה קשה להגדיר את זה.
 
השפעות ומודלים?
 
אני לא יכולה להגיד אמנים ספציפיים אבל יכולה להגיד שכל מה שגדלתי עליו מאוד השפיע עליי, מהשירים העבריים, הישנים יותר, משלמה בר והברירה הטבעית ועד סשה ארגוב, דרך המוזיקה הקלאסית, המוזיקה הערבית, והמוזיקה היוונית שצללתי אליה במשך איזה שנתיים.
 
מה הדבר שאת הכי אוהבת באלבום שלך?


אני חושבת שהוא אמיתי. לא היה תהליך של "אני אעשה אלבום כזה וכזה". נכתבו שירים שהיה קשה לראות איך הם יירקמו ביחד, השירה בכל שיר היא אחרת, העיבוד שונה, אבל מה שרוקם את השירים זה בעצם הצבעים שהצלחתי איכשהו להביא אליהם.
 
איזו שורה את הכי אוהבת באלבום?
 
יש המון שורות שאני נורא אוהבת, באמת קלעתי להרבה דברים שהצלחתי איכשהו להגדיר אותם טוב, ואני חושבת , אלבום שני, וואו, על מה אני אכתוב... יש שורה מ"תבשיל" שאני מאוד אוהבת, "שיזכו אותך השמיים בחיים טובים/ ההבטחות אולי לא יתגשמו/ אבל את היית מכסה למים בוערים/ את שאמרת את אמרת מהלב/ ושהבטחת הובטח מכאב/ ואני מיידי הבלויות הבוחשות בסירים/ הבטחתי בדיוק את אותם הדברים".
שורה שמשקפת בעיניי נשיות ועלייה ואהבות.
 
מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?
 
זה משתנה. פעם כתבתי שיר בזמן אזכרה, וזה יכול לקרות כשאני מתקלחת, כשאני בנסיעה באוטו, בחוף הים, או כשאני עושה קניות בסופר. זה יכול להיות כל דבר. אבל הרבה פעמים חוסר עשייה זה טריגר לכתיבת שירים. קורה לפעמים שיש יום שלא עשית בו כלום, ופתאום החוסר מעש הזה מוציא משהו. כאילו בלי שידעת כל החוסר עשייה הוביל אותך לזה, כל היום הזה טען איזה שיר שעומד לבוא.
 
אם היית חייבת לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכולה לוותר?
 
על שירה... ומילים... ומנגינות...
 
אנקדוטה שקשורה למוזיקה
 
יש שיר שכתבתי על סבא שלי, "בגדד". זה שיר שמשקף הרבה ממה שקורה בתקליט, הרבה מחשבות שלי על החיים כאן, על גלותיות, על השתייכות. תמיד שאלו אותי מאיפה המוזיקה, ולא כל כך ידעתי מה לענות, ואז הבנתי שסבא שלי היה נגן עוּד בעיראק. יש לנו עוד שמוחבא עמוק בארון בתוך סדין, וסבא שלי כבר לא מנגן עליו כי הוא איבד את הכושר לנגינה. האמת שביקשתי ממנו פעם שינגן לי והוא ניגן לי איזה פעמיים וזה לא מאוד שימח אותו, אבל הבנתי שמוזיקה זה חלק ענק מהחיים שלו, וניסיתי קצת לגעת במוזיקה שהוא שומע, בעיקר עבד אל ווהב. פעם הלכתי איתו אפילו לפרדס כץ, יש שם מתנ"ס שבו נפגשים כל המוזיקאים העיראקים היהודים, ומנגנים כל יום שני בבוקר, וחשבתי שזה יעשה לו נורא טוב ושאני נורא משמחת אותו, אבל כנראה שזה הזכיר לו שהוא ויתר על זה, ולא כל כך שימח אותו. אחרי שהיינו שם הוא אמר לי, "עזבי את המוזיקה הזאת, זה מוזיקה פרימיטיבית, של שָם. את צריכה להתעסק במוזיקה של היום, במה שקורה בארץ". מאוד כאב לי לשמוע שהוא אמר את זה כי כן התחלתי להתעסק במוזיקה הזאת והבנתי שפרימיטיביות זה הדבר הכי רחוק ממנה, אבל זה המסר שהם קיבלו כשהם עלו לכאן.
 
מה את אוהבת במוזיקה הישראלית?

אני אוהבת את זה שבעברית אי אפשר להתחמק. אני חושבת שאם ניקח הרבה שירים באנגלית ונתרגם אותם, זה כלום, זה יהיה מצחיק לשיר את זה. בשפה העברית יש משהו כל כך עירום שהוציא טקסטים גדולים שאין בשפות אחרות. טקסט כמו פגישה לאין קץ: "כי סערת עלי, לנצח אנגנך", אין את זה. זה רק בעברית.
 
ומה את לא אוהבת במוזיקה ישראלית?
 
חבל לי שאנשים לא יודעים כמה יש פה. אתה שומע רדיו וחושב שמה שמשמיעים זה כל מה שיש. אם הייתי משחררת שיר והוא היה נכנס לגלגל"צ הייתי חושבת שמה שטוב נכנס לפלייליסט (כי כל בנאדם חושב, באופן טבעי, שמה שהוא עושה טוב), ולא הייתי קולטת את מה שהולך כאן ואת איך שהמוזיקה מתנהלת היום.
 
מה ההופעה האחרונה שראית?
 
יסמין לוי. היא מדהימה, היא כותבת, היא זמרת ענקית, והיא גם בנאדם מדהים, צנועה להפליא, ברמות שאי אפשר לדמיין. בכיתי שעה וחצי רצוף בהופעה. הלכתי לבד כי ידעתי שזאת תהיה חוויה מטורפת. לא ברור לי, למשל, איך לא שומעים אותה עשרים וארבע שעות ברדיו, אבל היא תהיה אחד הדברים הגדולים.
 
מה הדיסק האחרון שקנית?
 
קניתי היום דיסק של זמרת פלמנקו, בעקבות יסמין לוי. היא המליצה לי על זמרת פלמנקו, הלכתי לקנות את האלבום שלה, אבל בסוף קניתי זמרת אחרת... אסתרלה מורנטה.
 
מה את עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?
 
אני משתדלת שזה יקרה מוקדם כי לקום מאוחר עושה הרגשה מגעילה. זה גורם לך לשאול שאלות כמו "חיי לאן" ואני מנסה לא להביא את עצמי למצבים כאלה. הדבר הראשון שאני עושה כשאני קמה זה להגיד "מודה אני". אני לא דתייה, בינתיים, אבל זה משהו שאני מוצאת בו המון אמת והמון תוכן, ואני חושבת שהעובדה שבחברה שלנו מנסים להתנתק מזה זו טעות. כשאומרים בחברה החילונית שמישהו חזר בתשובה, זה כאילו שהוא נפל לסמים, וזה כל כך שגוי בעיניי. זה נדוש להגיד, אבל עץ לא יכול לגדול בלי שורש.
 
ממה את מתפרנסת?
 
אני מלמדת פיתוח קול, ועובדת יום וחצי בשבוע בחנות בגדים. אני חייבת להגיד שאני שומרת ממש חזק על העבודה בחנות הבגדים. אני כבר יכולה להתפרנס רק מללמד ומהופעות פה ושם, אבל אני מרגישה שזה שומר על שפיות, כי מוזיקה זה עיסוק נורא רטוב כזה, כל הזמן אתה בתוך מים, והעבודה בחנות זה דבר מאוד שפוי.
 
ומה את מאחלת לעצמך?
 
שתמיד יהיה לי מה לכתוב, שמעיין היצירה לא יבש לי, ושאני אצליח לרשום את ילדיי לחוגים מהכסף שאני אעשה ממוזיקה... קרמיקה בלט וכל מה שצריך.
 
מה היית עושה אם לא היית מוזיקאית?
 
כל מיני עבודות יד: תכשיטים, לתפור בגדים, דברים כאלה. 
  
  


הדס דגול, "סרט אילם" התו השמיני. 
 


למועדי מופעים >

12/03/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. לכתבה
חסוי , (12/06/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע