סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון זמן אמיתי
 

 
 
אריאל הורוביץ  משחרר אלבום רביעי וכבר פחות מתעניין בפופ מבעבר ויותר מעוניין להגיד את מה שיש לו על הלב


"אדם לא יכול להביא את הסתיו/ או לומר לאלף חסידות – "עכשיו"!/ הוא רק יכול כשליבו עליו מר/ לשיר בחושך – לפרוט על מיתר/ והשיר של הלב יכול להמריא/ לעוף מעל העיר כמו אלף ציפורים/ ולרדת למטה כמו גשם ברכה/ ופתאום אתה שומע ששרים יחד איתך/ תמיד תאמין בימים שיבואו" ("תמיד תאמין", מילים ולחן: אריאל הורוביץ)
 
כבר מהשיר הראשון באלבום החדש והרביעי של אריאל הורוביץ, "זמן אמת", ברור שהלב הוא האיבר המרכזי שמוביל את עשרת שירי האלבום. משוחרר מתמיד, עטוף בצלילים שרק מדגישים את הצד הרך יותר באישיותו שמקבל את המקום הראוי לו באלבום, הכתיבה המשובחת של הורוביץ לא מפתיעה את מי שמכיר את שלושת אלבומיו הקודמים, אבל המקום שממנו  נובעת אותה כתיבה הוא מקום חדש למי שמכיר אותו בעיקר מלהיטי העבר שלו, שמפגינים, ברובם, סוג של שנינות מילולית ממנה הלך והשתחרר מאלבום לאלבום, תהליך שמגיע לשיאו ב"זמן אמת".
 
"האלבום נקרא `זמן אמת` כי זמן אמת מבחינתי זה זמן של התמודדות", אומר הורוביץ, "ובכל אחד מהשירים יש איזה אלמנט של התמודדות. גם אם זה משהו אישי, כמו השיר שמוקדש לאמא שלי למשל, `כל מי שאת`, שזה כל התהליך של הפרידה ממנה, גם בשיר `גרמניה` שבו יש התמודדות עם האסוציאציות שהמסע הזה בגרמניה, שבאמת היה, מעלה, `הנוצרי` זה שיר על רצח אמיתי, ו`הפתק`, שיר שאני מארח בו את איגי וקסמן, הוא גם אמיתי. הפתק הזה נכתב לחבר שלי. ביקשתי דרך אותו חבר רשות להלחין אותו ממי שכתבה אותו, והיא הסכימה בתנאי שאני לא אדע מי היא".
 
"אני רואה בפופ מיומנות"
 
יותר מהכל, נשמע לי שבאלבום הזה אתה מרגיש משוחרר מהצורך להוכיח משהו. מה בעצם הרגשת שאתה צריך להוכיח באלבומים קודמים?
 
"אמנם גם הטעם שלי השתנה קצת מאז, אבל בהתחלה היה לי חשוב כל הקטע עם הרדיו, הרבה יותר מאשר היום. הייתה לי חשובה המיומנות הזאת של לכתוב אפילו פופ. עד היום אני רואה בפופ מיומנות. אני חושב שאי אפשר לכתוב להיט פופ בלי לדעת מוזיקה. נגיד מדונה: רק מוזיקאי יכול היה לכתוב שיר כמו `מטיריאל גירל`"
 
מה זה מוזיקאי מבחינתך, אחד שלמד באקדמיה?
 
"לא בהכרח, אבל אחד שיודע. לא רק אחד שמבטא את עצמו אלא אחד שיודע הרבה מוזיקה. נגיד, אחד שגם מנגן טוב. והיה לי חשוב פעם להוכיח שאני כזה, שאני מוזיקאי. ואחת הדרכים לעשות את זה הייתה שהרדיו יקבל אותי, שכל הדברים האלה יקרו. מאז, גם הפופ פחות מעניין אותי כי התבגרתי, וגם, עד שאתה כבר עושה תקליט, אז תגיד את מה שיש לך על הלב. זה מה שהיום חשוב לי".
 
ממודל דילן למודל קוסטלו
 
אחרי שהוציא אלבום ראשון שהפך אותו במהירות לכוכב עם להיטים כמו "יאללה ביי" ו"סיגל נחמיאס", הייתה אמורה הקריירה שלו להיות כרוניקה של הצלחה מסחרית צפויה מראש, והדבר האחרון שציפו מהורוביץ הוא לעשות סיבוב פרסה  ולהפוך ללהקת רוק, פאזה אליה עבר לכמה שנים טובות עד שחזר לאחרונה להופעות עם פסנתר בלבד.
 
"מה שקרה זה שבאלבום הראשון היה את הלהיט הגדול הזה שנקרא `יאללה ביי`, ואני הרגשתי שהדמות שלי מתעוותת. שזה כאילו הופך להיות יותר הומוריסטי ממה שאני באמת. ידעתי שיש לי דברים אחרים לגמרי להגיד ורציתי שייקחו אותי ברצינות. ורוקנרול זה ז`אנר נורא רציני. ידעתי שרוקרים זה אנשים שלוקחים את עצמם נורא ברצינות, את איך שהם נשמעים, את איך שהם מנגנים, ורציתי את הכובד הזה, את הרצינות הזאת, את המשקל הזה. רציתי את זה בשביל לשבור את הדמות הזאת של `יאללה ביי` ולתת משקל של נגינה מול המשקל שיש לטקסט. זאת הייתה המוטיבציה להקים את הלהקה.
 
"`רנה`, האלבום השני, הייתה תחילת הדרך של הלהקה. זה תקליט שנשמע כבר אחרת מ`יאללה ביי`, ו`מנסה ספר`, התקליט השלישי, עוד יותר. זה אלבום שאני מאוד שלם איתו ולא הייתי משנה שם תו אחד, למרות שהוא לא הצליח בכלל. בגלל שהייתי כל כך שלם עם האלבום ההוא התחלתי גם את `זמן אמת` עם אותה להקה, ומה שקרה זה שאחרי שיצאתי מהאולפן, חלק מהשירים נשמעו לי טוב, כי הלהקה עושה משהו מאוד מינימליסטי ומחוספס, זה הסאונד שלה, ובחלק מהשירים הרגשתי שצריכה להיות הפקה יותר עשירה ופחות נאמנה לפורמט הזה של להקה. ואז נכנסתי והקלטתי חלק מהשירים עוד פעם, שזה נשמע קל, אבל זה היה מאוד כואב כלכלית ונפשית... אבל אני מאוד שלם עם מה שיצא".
 
וזה מה שהחזיר אותך להופעות רק עם פסנתר?
 
"הרגשתי את החופש תוך כדי ההקלטות. הרגשתי כאילו הבוס שלי זה רק המילים של השיר. יש שני אמנים שאני אוהב בעולם, דילן וקוסטלו, והם שניהם מודלים אחרים לגמרי בהפקה. לדילן יש סאונד אחד כל הזמן, וקוסטלו הוא אקלקטי. הוא כל פעם משהו אחר. הוא יכול לעשות פאנק, ואז רביעייה קאמרית, כל מיני דברים, אבל כל הזמן יש לו את עצמו, הוא פועל לפי השיר, ואני הבנתי שזה המודל שלי. עבדתי במודל דילן, ועברתי בשמחה עכשיו למודל קוסטלו הזה, ובשביל לעשות את זה חזרתי לפסנתר. אני כבר כמה חודשים מסתובב רק עם הפסנתר, וזה הפורמט הכי חופשי. זה יוצר הופעות שאתה רק יודע איך הן מתחילות, לא איך הן נגמרות, וזה נורא כיף".
 
נראה שבאמת השתחררת מהמון חיפושים בתהליך הזה שבו עברת, מטאפורית, ממשקפיים למכנסי עור ובחזרה
 
"בהפוך על הפוך פסנתר זה הרבה יותר רוקנרול. זו ההפתעה הגדולה שלי. זה מאוד מאוד חשוף, אתה צריך לעבוד עם כל הגוף שלך. בלהקה, בגלל שהאנשים באמת מנגנים מצוין, אז הבסיסט מוריד לך את שמאל, הגיטריסט מוריד לך את ימין, ואתה מתחיל לנגן ברווחים בין האנשים, ואז בעצם הגוף שלך מתכווץ... פה אתה פתוח ופרוש, ואתה כמו איזה תמנון. אתה הכל. אתה גם המתופף, גם הבסיסט, צריך סולו זה אתה, וזה גם מאמץ אדיר וגם כיף, ומי שרואה את זה מקבל את כל מה שיש לך לתת".
 
חינוך קלאסי קשוח
 
"המחוגים בשעון מתעקשים לזוז/ בסיני אין היאחזות/ וברדיו כל היום/ לשיר זה כמו להיות ירקון/ אבל פרח קטן שהביא לך חבר/ וספר של באך על הפסנתר/ הופכים את החדר לעיר מקלט/ של כל מי שאת/ לא בידינו להחליט/ מתי תבוא המעליח/ וייפתח עידן אחר/ כשהדלת תיסגר/ לא בכוחנו לשנות/ רק לאסוף עוד זיכרונות/ ובזמן שמחכים/ במקום לבכות – אנחנו צוחקים"("כל מי שאת", מילים ולחן אריאל הורביץ)
 
שאלתי אותך קודם מה הרגשת צורך להוכיח בעבר, והייתי בטוחה שתגיד שאחד הדברים שהיה חשוב לך להוכיח זה את הזהות היוצרת העצמאית שלך, שלא קשורה לאמא שלך, נעמי שמר
 
"זה אף פעם לא הטריד אותי בגלל העובדה שאף פעם לא עשיתי שום דבר שנעזר בה בתעשייה. תמיד הגעתי למה שהגעתי בכוחות עצמי, אז זה אף פעם לא הפריע לי".
 
זאת גם הסיבה שתמיד הסתייגת מלדבר עליה בריאיונות?
 
"הסתייגתי מלדבר עליה בגלל שכל דלת שנפתחה, אף פעם לא ידעתי למה היא נפתחה. אז היו כל מיני הצעות שלא נעניתי להם, כמו למשל כתבה בחדשות שהציעו לי מהיום הראשון שהוצאתי משהו, ואני ראיתי שמי שמקבל כתבה כזאת זה מי שמקבל תקליט זהב או פלטינה, אז אמרתי, כשאני אמכור פלטינה תקראו לי ואני אבוא".
 
ובכל זאת, גדלת עם אמא שהיא אחד האייקונים המוזיקליים הישראלים הגדולים. איך היא התייחסה אליך בבית בתהליך הגדילה שלך כיוצר?
 
"היא באה מרקע של חינוך קלאסי מאוד קשוח ואת זה היא העבירה אליי. מחמאות זה לא משהו שאומרים יותר מדי... אז את הדעה שלה עליי הייתי שומע דרך חברות שלה. אם במקרה הייתי נתקל באיזה חברה היא הייתה אומרת לי, `איך אמא אוהבת את מה שאתה עושה`..."
 
ומה קיבלת ממנה כיוצר?
 
"מה שקיבלתי ממנה הרבה מאוד זה את הביקורת שלה על אחרים. שמענו למשל משהו של קורין אלאל אז היא אמרה לי, `הנה המלחינה עם הפרייזינג הכי מעניין בארץ`. מדברים כאלה אתה לומד".
 
 
 
ב-7 בספטמבר  אריאל הורוביץ יארח את חמי רודנר במסגרת סדרה שהוא עורך בבית עלמא בתל אביב "הבהוב העונה". "יהיו שם שירים של דילן ושל מאיר אריאל ושל יהודה עמיחי ושלי ושל האורח, שהפעם יהיה חמי רודנר". 
 
 

למועדי מופעים >

20/08/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע