מורדי גרשון מביים בתיאטרון הספריה גרסה אנושית חמה למחזה האוטוביוגרפי של ניל סיימון
ספר הספרים של היועצים
יש משהו גנטי במחזה "פרק ב'" של ניל סיימון שעובר בירושה אל הבמאים, השחקנים וקהל שנוטלים חלק בהעלאותיו. הנושא שלו פשוט ונלקח מהיום-יום של החיים. זה רץ ברחובות, יושב בבתי הקפה, רוקד במועדונים, שם ראש על הבר בלילה של קיץ או של גשם. גברים ונשים שסיימו פרק כואב בחיי האהבה וממתינים לפרק הבא.
העניין הגנטי הוא ההתנגדות המיידית לעבור הלאה, לפתוח את הלב לאהבה חדשה. אז גם צצים ועולים התירוצים. אז גם לומדים איך להתחמק. איך לקבל פתק עם מספר טלפון שאם לא זורקים אותו מיד מוצאים אותו אחרי כמה ימים ולא זוכרים ממי הוא, אבל יודעים מה המטרה שלו.
ניל סיימון כתב על מה שקרה לו, והקומדיה הרומנטית שלו הפכה ברבות השנים לספר-הספרים של היועצים למיניהם ששולחים את האלמנים והאלמנות, הגרושים והגרושות, ללמוד ממנו שאין טעם להיאחז בעבר ולחטוף שיתוק רגשי או מעשי.
זה הסיפור של ג'ורג', האלמן הטרי, ושל ג'ני, הגרושה הטרייה, שבעזרת אחיו המסור ליאו וחברתה הטובה פיי נקראים להתמודד עם העבר הכואב באמצעות הסיכוי לשוב לחיות, לאהוב, למצוא נפש תאומה וכיו"ב הגדרות רומנטיות.
צילום: אייל לנדסמן
זה מחזה נפלא שמכיל בתוכו חוכמת חיים, הומור בריא, פארסה משתוללת – שעליה אחראים האח והחברה – רומנטיקה בלי בושה, ובעיקר סיפור אנושי מכל הלב לכל לב. מחזה לארבעה שחקנים ובמאי שיודעים להכניס יד לאש שהוא מבעיר.
מורדי גרשון, ממיטב שחקני הקומדיות, בא לתאטרון הספריה, לקח ארבעה בוגרים טריים למדי של בית צבי, ונכנס לתוך המחזה עמוק יותר מהצפוי ומבלי לוותר על מה שחייב להיראות שטוח. הישגו הגדול שהפיק מארבעת הצעירים משחק בוגר, מדויק מאוד, כואב במקומות הנכונים, מצחיק במינון חכם, ומרגש מאוד ברגעי המבחן.
אפי מרדכי מצליח להיכנס לתוך דמותו של ג'ורג' מהרגע הראשון בקלילות, כשהוא יודע איך להיות תמים, שנון, עקשן או כנוע. ובעיקר הוא יודע להתאהב. זה פשוט מרגש לראות את הזיק הניצת בעיניו. ובשיא הדרמטי הוא כובש את התפקיד לחלוטין.
ימית אטיאס כג'ני היא השותפה העיקרית לסיפור הרומנטי הזה. היא אישה צעירה, מאוכזבת, אך יודעת לשמוע צליל חדש בקולו של ג'ורג', ואור פניה מעיד על הסדק הצר בחומת ההתנגדות. ההמשך של ההיפתחות, ההתאהבות, ובעיקר הקרב שלה על האהבה החדשה הוא הישג משחק מרשים.
צילום: אייל לנדסמן
הראל אלקלעי כאח לאו ואנה צ'רנוב-צנחני כחברה פיי הם צמד מבטיח לכל הצגת פארסה בעתיד. יש להם את זה וגרשון הצליח לחדד בהם את ביטויי התזמון המדויק, מבלי שיאבדו את הצלם האנושי שניל סיימון העניק להם. הם מעולים ונותנים לג'ורג' ולג'ני פייט הגון.
הנוסח העברי הוא של דורי פרנס וכל מילת שבח תהיה חזרה על כל מה שנאמר. הגנים של המקור עברו דרכו במישרים לעברית נפלאה וטבעית. איה בן אשר עיצבה תפאורה יעילה מאוד, אפרת מירב עיצבה תלבושות טובות, פרננדו מאיחייקר האיר את הכל בתבונה וברק אולייר עיטר במוזיקה מצוינת.