יאיר מוסל ביים גרסה יפה למחזה ששאב השראה מסיפור של בשביס-זינגר
זוגיות פורצת גדרות
בראשית היה הסיפור "שניים" שרק מעטים הבחינו בקיומו במכלול סיפוריו הקצרים של יצחק בשביס זינגר. כאשר נתקלתי בו במקרה לפני למעלה מ-20 שנה אצל ישראל זמיר, בנו של הסופר, ועמית-מורה במערכת העיתון "על המשמר" שבו עבדתי אז.
הסיפור תיאר בצבעיו האופייניים של בשביס זינגר מערכת יחסים מיוחדת, אם כי לא בלתי צפויה, בין שני תלמידי חכמים, שה"חברותא" שלהם, אותה ברית רוחנית, התגלגלה להיות זוגיות פורצת גדרות, הומוסקסואלית, עם סוף טרגי מאוד לא לטעמם של אנשי הלהט"ב בימים ההם, כשהסיפור פורסם, ואולי אף בזמן הזה.
לימים התבשרתי כי ישראל זמיר חבר אל מוטי לרנר, וכתבו מחזה שעל פי עדותם רק נשען במשהו על הסיפור המקורי, והוסיפו עליו מכאן ומכאן באמונה כי הסופר הדגול, חתן פרס נובל, ישדר ממרומי מנוחתו את שביעות רצונו ממעשה ידיהם. אני אינני בטוח בכך. בכל מקרה המחזה הועלה בהבימה בתחילת 2004 בגרסת-הצגה שהתקין וביים חנן שניר. את דעתי השלילית על מה שראיתי פרסמתי בשעתו כאן.
משום כך תהיתי ביני לביני מה יהיה גורלו של המחזה הזה בגרסה המועלית עתה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. הבשורה הראשונה היא שהבמאי יאיר מוסל פטר עצמו מעונשה הראוותני של גרסת הבימה, צמצם נזקים וברעיונות בימוי רעננים ויפים העמיד הצגה מאוזנת במרכיביה, שיש בה גם טיפול רציני בנושא ההומוסקסואלי וגם במתחם היהודי-מסורתי והפולקלורי-עיירתי.
סיפור המחזה מתאר את התפתחות יחסיהם המיוחדים של זיסל, בן הרב, והחברותא שלו עזריאל המיועד לשידוך עם רייזלה, בת הרב. הקרבה היתרה בין השניים מזרזת את שידוכו של זיסל לאסתר'ל, לחרדתו של עזריאל המנסה למנוע את נישואיהם. אלא שגם קיום מצוות חתן וכלה אינה עושה את הנס המיוחל.
השניים נמלטים מהעיירה שלהם אל לובלין הגדולה, כשזיסל לבוש בגדי אישה ומעתה ייקרא שמו זיסע. וכך הם חיים כזוג נשוי לכל דבר, פותחים עסק קטן, ובהמשך אף תיקרה בפני זיסע המחמאה הגדולה בדמות מינויה לבלנית של המקווה. כל אותה עתה ממשיכים החיפושים אחרי שניהם ובעיירה הנטושה נולד בנו של זיסל, ואת רייזל'ה השיאו לאלמן צעיר.
הנאהבים והנעימים (צילום: רדי רובינשטיין)
בלב גרסתו של מוסל מודגש מאוד העימות הדרמטי בין בני הזוג הנוגע לזהות הנשית שזיסל שיקע עצמו בתוכה כליל, ולא רק בלבושו או באיפור עדין שנועד לכסות את סימני הזיפים בלחייו. זיסל מדבר ומתנהג כאישה, וגם כשהוא מתבשר על אבהותו.
זה רגע שבו המתח בינו לבין עזריאל מגיע לשיאיו. מתח המייצג את הבעייתיות הגדולה של סיפור האהבה המיוחד הזה – שלא נועד מלכתחילה להיות מה שהפך להיות, ואמור היה להיכבש ולהיעצר בתוככי הנשמה. זו גם הנקודה שבה הדרמה הופכת לטרגדיה המסיימת את המהלך המיוחד של העלילה.
הצגה יפה ועדינה
הבשורה השנייה של הצגת "הנאהבים והנעימים" היא שיאיר מוסל הפיק משחק טוב מתלמידי שנה ג' בסטודיו. שפי מרציאנו היה זיסל מצוין ברגישותו העדינה, שהובל כשה לטבח לחופתו ולמיטת הכלולות, ונעור לחיים כגבר היודע מה רצונו דווקא כשהוא הופך להיות זיסע, ומשחקו אז הוא הישג של ממש ולא מעט בזכות ההחלטה לא להבליט את הרוך הנשי מעבר לרוך הטבעי שהיה לו לפני כן.
שותפו ובן זוגו המושלם להישג הוא עמית אפשטיין במשחק חשוף וכובש כעזריאל. הוא מרגש בעיצוב אהבתו המתעוררת בו בשבתם עם הגמרא, הוא מסעיר בקנאתו המטריפה את חושיו, כשזיסל הולך לחופה, והוא כואב ומתייסר בהכרת האין-מוצא של אהבתם.
הנאהבים והנעימים (צילום: רדי רובינשטיין)
את כל המעשה מראשיתו ועד סופו מלווה בדחן העיירה אלחנן, שתמורת פרוטה או שתיים, ישמור סוד או יפיץ אותו, יסתיר ויחשוף בהתאם לצורך, ויידע להיעלם. נצר חריט חי עד תום את התפקיד, בקולו ובתנועתו, והוא מלהטט ומקסים במעילו השחור כבן-שטן וכתלמיד-חכם גם יחד.
משחק טוב מגישים גם אדי אלתרמן כיודיל, אביו של זיסל, אלעד אטרקצ'י כפייביש, בעלה של רייזל'ה, איתמר שקד כבעל הבית בלובלין, תום אנטופולסקי העסיסית כפרומה אשתו, ובעיקר אגם רודברג כאסתר'ל עדינה וחכמה, מאיה בכובסקי כרייזלה הלחוצה והמאוהבת בעזריאל ומור שושן כאמה רבנית הנבונה והמעשית.
הם והבמאי נהנו מאוד מתרומתם המצוינת של קבוצת היוצרים שהתגייסה להעניק להצגה הזאת את אופייה המיוחד בליווי האמנותי של לילך סגל. ניב מנור עיצב תפאורה יפה, כמסגרת שבמרכזה ארון גדול – הנראה כארון קודש - ההופך למקווה; אורי מורג שעיצב את התאורה הטובה; ברק פוני שעיצב תלבושות מצוינות לנשים ולגברים, בעזרתה של נועה ברטפלד; נלי עמר וטיירי מורל שעיצבו תנועה יפה.
ולא פחות מאלה קבוצת המוזיקנטים שהעניקו להצגה גוונים יפים: יוסי בן נון שכתב את המוזיקה המצוינת, שפרקי-הפסנתר שבה נוגנו על ידי מיכל סלומון; המנהל המוזיקלי שי בן יעקב, שערך עיבודים והדריך את המקהלה; ואחרונה חביבה, דוקי עצמון בהדרכה הקולית המצוינת, כתמיד.
בסיכומו של דבר, “הנאהבים והנעימים" בסטודיו של יורם לוינשטיין ובבימויו של יאיר מוסל, היא הצגה יפה ועדינה של סיפור לא פשוט מבית מדרשו של יצחק בשביס-זינגר.