גרסה קומית-שחורה של מיתוס מדיאה עם שינוי מהותי זוכה לביצוע מרתק בתמונע
הבטחה מהעבר
הדבר הראשון שרואים כאשר נכנסים לאולם החניון של תאטרון תמונע הן תיבות קרטון, עשרות, מקצתן מונחים בצורה מסודרת (חשבתי על מצבות) ורבות יותר נערמו ויוצרות את הקיר האחורי ואת מפתחי הבמה השונים. על כמה מהן יש כתובות ובהמשך גם השחקנים יוסיפו כתובות בעיקר של שעת ההתרחשות. סט התיבות, בעיצובה של דלית ענבר שגם עיצבה את התלבושות, הם תכולת ביתה של משפחה העוקרת למקום אחר. אירוע שגרתי שהופך תוך שתי דקות לסיפור מתח שסופו מי ישורנו, ולמרות הפיתוי לא אחשוף אותו. הוא מפתיע ומדהים, ומתחיל עם אישה שמגיעה משום מקום ותובעת לקיים הבטחה מהעבר. הנושא מוכר מהרבה מחזות אך בסוף ההצגה תיזכרו בכל ההבטחות הדומות שנתתם. כך גם אני , שכתבתי בגיל 16 שיר לאהובת נעוריי הפותח במילים "עד עולם תהיי את רק את" והיה בו את כל מה שצעירים חסרי מנוח מדמיינים לעצמם על אהבה, קנאה וצרות אחרות. המחזה "האישה שלפני" מאת רולנד שימלפפניג, הועלה בבכורה עולמית בוינה ב-2004 ועדיין נחשב שם ללהיט. אחר כך זכה להצלחה גדולה ברויאל קורט בלונדון, ובהמשך גם במרכזי תאטרון אחרים. בין מחזותיו האחרים, שכולם כתובים בסגנון מיוחד, מופיע גם Push Up שהועלה לפני שבע שנים בסטודיו של יורם לוינשטיין. "האישה שלפני" כבר הועלה כאן לפני ארבע שנים וחצי במסגרת לימודי המחלקה לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, וכמו באותה הפקה גם הפעם הוא מוצג בתרגום מצוין של גד קינר, השומר על המקצב המדויק מאוד של הדיאלוגים ועל יופיים המיוחד של המונולוגים המכניסים את הדרמה למימד נפשי.
האישה שלפני, צילום: יח"צ
"אנחנו עדיין יחד" בתמונה הראשונה תוהה קלאודיה עם מי מדבר בעלה פרנק. "אין כאן אף אחד" הוא עונה לה, אבל מאחורי הדלת אישה הטוענת כי לפני 24 שנים "אני הייתי בת 17, אתה היית בן 18 ואז נשבעת לי שתאהב אותי לנצח. אני כאן עכשיו כדי שתקיים את ההבטחה שלך". קלאודיה סוטרת לבעלה. לאחר תדהמה של כמה שניות הוא כותב על אחת מתיבות הקרטון "עשר דקות קודם" – ואז אנו צופים בתמונה השלמה, החל בדיאלוג שקלאודיה שמעה, ועד להמשך המפגש כשהאישה הזרה, רומי פוגטלנדר, מצהירה כי לא רק שזה היה כשהיו יחד קיץ שלם, אלא ש"אנחנו עדיין יחד". מעין גרסה מקורית לסיפור מדיאה. הטכניקה הזאת של תמונה ומיד אחריה מה שקדם לה תשוב ותעטר את המחזה, ותעניק לו ייחוד מבני המורכב מתמונות ומצבים שבמהלכם מתקדמים מהלכיה של רומי לאלץ את פרנק לקיים את ההבטחה ולוותר על אשתו מזה 19 שנים ועל בנו, אנדי בן ה-17. מרכיב מעניין במבנה הוא נוכחותה של טינה, אישה זקנה הנזכרת באירועי אותה פרשה שהיא השתתפה בה, אם כי מבחוץ, וגם לה הובטחה אהבת-נצח. הזיכרון הרומנטי מתגלה כאיום אלים, נושא ומהות שהתפתחו מימי אוריפידס בואכה הנריק איבסן, יוג'ין או'ניל, הרולד פינטר ומחזאים רבים אחים. “סוד מהעבר" גם הפך למרכיב חיוני במלודרמות הישראליות. האמיתות הנסתרות מאחורי האיום ובמהלכו הן שהופכות את הסיפור מקומדיה שחורה לטרגדיה שחורה לא פחות. המשיכה אל הבלתי נודע את ההצגה עיבד וביים עידן שוורץ, שם חדש על במותינו, וברעננות ויכולת מפתיעים ניווט היטב את הספינה, את המעברים בין העכשיו למה שקדם לו, בסיועם של עידן הרזון, מעצב התאורה המצוינת, ונדב ויקינסקי, מעצב הפס-קול החיוני למתח ולרומנטיקה גם יחד. אך בעיקר שוורץ היטיב לביים את המשחק, כך שכל אחת משלוש השחקניות ועמן שני השחקנים יצרו דמויות אמינות הפועלות בתוך מסך של אי-ידיעה או אי-היגיון או אפילו בהתלהבות הנובעת מכוח המשיכה האנושית אל הבלתי נודע. את רומי, האישה שלפני, מגלמת מיכל וינברג, שפניה נגוהות בחיוך נצחי, חם או קר, דבריה חדים וברורים, וחידתה מעוצבת בדיוק די מפחיד. כשסודה יתברר תעלה התהייה אם יצרנו אמפטיה צודקת או לשווא. שפרה מילשטיין נפלאה כטינה הזקנה, ומעצבת ברגש מתוך טראנס של זיכרון ואימה, את האישה האחרת שלפני, זו שעכשיו מוליכה את העלילה כמספרת-שותפה. שמחה ברבירו, מוצק וענייני, מגלם היטב את התפקיד הבעייתי של פרנק, שמוצא עצמו נלכד שלא בטובתו בחולשתו הגברית. הוא מיטיב לעצב את המשוואה הדרמטית בין ההבטחה שאינו זוכר, לבין הנכונות לפצות על כך בחדשה. חגית דסברג, כקלאודיה אשתו, מעצבת ברגישות את האישה שעכשיו שאולי רואה מה קורה אבל לא ממש מבינה. אחרון ומפתיע בתפקיד הבן אנדי הוא גל שלום כהן, שחקן צעיר, גבוה, בעל קול ערב במיוחד,שזכה במסגרת התפקיד למגוון מצבים שונים שהוא מיטיב לעצב אותם. אך בעיקר הוא גונב את ההצגה במונולוג פיוטי נפלא ככתבו וכביצועו גם יחד שמגלה את אנדי באור חדש, ומרכז אליו את שארית האמפטיה של המחזאי והקהל. אמתין בסקרנות לתפקידיו הבאים של השחקן הזה. ולסיכום במשפט אחד קצר – "האישה שלפני" היא הצגה מרתקת ופרינג' במיטבו.
20/11/2014
:תאריך יצירה
|