סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן נפילתה של "בעלת הבית"
 

 
 
אני באה ממשפחה ירושלמית מאוד שמאלנית. אני מכירה את האווירה הזאת והספר נורא תפס אותי. הרגשתי שסוף סוף מדברים עליי. הניגוד הזה בין משפחה כל כך ישראלית-אליטיסטית, מלח הארץ שבטוחה במעמדה ובמקומה, לבין זה שאם המשפחה נאשמת בשחיתות, כבר מעניין".
שלומית ארנון בר-לב וליאת פישמן לני עיבדו לבמה את ספרה זוכה פרס ספיר של נעה ידלין בהצגה החדשה העולה בבית ליסין, ועוסקת בהתפוררות השמאל הישראלי דרך סיפורה של משפחה אשכנזייה, נאורה ואליטיסטית. ריאיון


בין נעה ידלין לג'יין אוסטין 
 
"מרגע שראיתי את התקציר ידעתי שאני רוצה לעבד את 'בעלת הבית'" לבמה. מכריזה שלומית ארנון בר-לב, שכתבה עם שותפתה ליאת פישמן לני את המחזה העולה בימים אלה בהצלחה בתיאטרון בית ליסין.
 
על מה הסיפור?

"אני אצטט כאן את התקציר על הכריכה האחורית: 'אסא פוגל, דוקטור בלי משרה ופרוד טרי, מתעורר בוקר אחד לחדשות מבהילות. אמא שלו האהובה, סמנכ"ל מרכז הירש לשלום בר קיימא ופרופסור להיסטוריה של עם ישראל, אספנית של אמנות ישראלית ופעילה נמרצת בשלל אגודות ידידים לרבות זו של התזמורת הפילהרמונית, חשודה שגנבה ממקום עבודתה 3.4 מיליון שקלים...' מכאן הקורא מוזמן לעקוב אחרי אסא, אחיו ואחותו, פרודתו, חברים ועוד, ובעיקר לבדוק את קשריו עם אימו הנערצת והאהובה. 



בעלת הבית, צילום: כפיר בולוטין

שלומית: "העיסוק במשפחה שמאלנית ירושלמית שמתמודדת לפתע עם משבר כזה, שאם המשפחה נאשמת בפלילים. עניין אותי מאד מאחר ואני באה ממשפחה בדיוק כזאת. והתחושה שאני באה ממקום אידיאולוגי ומוסרי היא מאד חזקה אצלי.  ענין אותי לבחון מה היה קורה אילו זה היה קורה במשפחתי ומשם מאד התחברתי אל הספר והיה לי ברור שהוא יכול להפוך למחזה מעניין". 

ליאת: מבחינה אישית הסיפור הכי רחוק ממני שאפשר. גדלתי בקריית חיים. בבית לא דיברו על פוליטיקה. מה שעניין אותי בסיפור זה המתח בתוך המשפחה. אני זוכרת שכשהפרשה עם אולמרט התפוצצה, רציתי להיות זבוב על הקיר בארוחה משפחתית שלהם. מה הם אומרים אחד לשני? מה הם מרגישים? סקרן אותי איפה הערכים שם מתנגשים. זה בטוח היה מטלטל". 

שלומית: "ודווקא השילוב של שתינו שבאות ממשפחות כל כך שונות יצר את הגישה שלנו כשבאנו לעבד את הספר".  
  


ליאת פישמן לני, תמונת יחסי ציבור

 
נישואים פתוחים
 
ארנון בר-לב ופישמן לני כותבות יחד מחזות מזה שנים רבות. "בעלת הבית" הוא פרי עטן המשותף השמיני, קדמו לו בין היתר "הסודות של מאי" במדיטק, "גרטה" בתיאטרון ארצי לנוער, מערכונים לתכנית "לא לפני הילדים" ועוד.
"קיבלתי את שלומית בירושה", צוחקת ליאת. "היא גרה בתל אביב ואני בהרצליה. בהתחלה היינו נוסעות אחת לשנייה, מפטפטות ואוכלות סלט שעה וחצי ורק אז מתחילות לכתוב. זה לא היה הכי אפקטיבי אז התחלנו לעבוד בדוקס. כל אחת בבית שלה, כותבות יחד על אותו המסמך ומדברות בזום. זה עובד הרבה יותר טוב. אנחנו חוסכות המון זמן ואנחנו הרבה יותר סבלניות אחת כלפי השניה". 
  
מה הדלק שמחבר ביניכן?

שלומית: "נתחיל מזה ששתינו שחקניות ובמאיות". 

והעבודה בשתיים עדיפה בעיניכן? 

ליאת: "כשאני קובעת עם שלומית זה מחייב אותי. אני יודעת שיש לי זמן תחום לעבודה. ותמיד יוצא משהו בזמן הזה". 

שלומית: "אני מעדיפה את זה בהרבה על לכתוב לבד. אם קבעתי עם ליאת בעשר אני אתחיל לעבוד בעשר, אם קבעתי עם עצמי בעשר אני לא אגיע לפגישה".  

ליאת: "הרבה יותר קשה לי לכתוב לבד. אבל זה מתאים רק למחזות. פרוזה אי אפשר לכתוב יחד, אבל תיאטרון זה דיאלוג".
 
וברזולוציות הקטנות?

שלומית: "כשאנחנו מסיימות לכתוב דיאלוג אנחנו מקריאות את הטקסט, פעם אחת אני עושה תפקיד אחד וליאת את השני ופעם להיפך. אנחנו מתחלפות כדי שכל אחת תוכל לבדוק את הדמות מהזווית שלה. זה נותן מקום לספונטניות כי כשאנחנו כותבות זה דבר אחד וכשאנחנו מקריאות, זה דבר אחר".

ליאת: "הכתיבה הזוגית מאד עוזרת כי אנחנו מהדהדות אחת לשנייה את המחשבות ואת הרעיונות ואם מישהי נתקעת תמיד השנייה תביא זווית חדשה שתעזור לצאת מהתקיעות".  

שלומית: "הביחד שלנו מתמודד. הלבד יכול לערער".   

ליאת: "יש גם מעקב של הרישומים כי לפעמים אנחנו לא זוכרות מפגישה לפגישה מה עשינו". 

שלומית: "חוץ מזה ליאת כותבת גם לבד ואני כותבת עם אחרות". 

ליאת (צוחקת): "אלה נישואים פתוחים".


ליאת פישמן לני ושלומית ארנון בר-לב, צילום: יוסי שיפמן


"סוף סוף מדברים עליי"

 
ההחלטה להפוך את "בעלת הבית" למחזה הייתה שלכן? הבאתן את ההצעה לבית ליסין?

ליאת: "קודם באנו עם ההצעה לנעה ידלין, ואחר כך לבית ליסין. כמו ששלומית אמרה, כבר ב-2014 כשקראנו את הספר, חשבנו שהוא יכול מאד להתאים לבמה".
 
כי?
 
שלומית: "כי הוא מתעסק עם הכאן ועכשיו, אבל לשם שינוי מהכיוון של השמאל. אני באה ממשפחה ירושלמית מאוד שמאלנית. אני מכירה את האווירה הזאת והספר נורא תפס אותי. בפעם הראשונה הרגשתי שמישהו סוף סוף מדבר עלי. הניגוד הזה בין משפחה כל כך ישראלית-אליטיסטית, מלח הארץ שבטוחה במעמדה ובמקומה, לבין זה שאם המשפחה נאשמת בפלילים, כבר מעניין".  


שלומית ארנון בר-לב, תמונת יחסי ציבור


"השחקנים תרמו למחזה"
 
 
איך החלטתן מה ייכנס למחזה?
 
שלומית: "קודם כל הספר מאוד חזק. הכל נובע מהדרמה שבסיפור. אבל זה עבר המון גלגולים". 

ליאת: "אם תראה את הדראפט הראשון ואת האחרון תבין את התהליך". 

שלומית: "בבימוי עצמו אנחנו לא מעורבות, אבל שכתבנו את הטקסט תוך כדי החזרות עד היום האחרון כמעט. הצרכים של ההצגה מכתיבים את העבודה, יש קיצורים, הידוקים". 

ליאת: "פתאום סצנה מסוימת תעבוד יותר טוב אם נוריד ממנה קטע ונעביר אותו לסצנה הבאה. או שנחבר שתי סצנות לסצנה אחת, דברים כאלה".

שלומית: "וכמובן שגם עידו רוזנברג הבמאי הביא את תפיסתו הבימתית ועבדנו יחד בדיאלוג נפלא והוא חידד הרבה רגעים על הבמה שנתנו עוד עומק".
 
ליאת : "זו עבודה בתהליך, גם השחקנים תרמו המון. כל שחקן מרגיש מה יושב לו טוב יותר, מחפש את העומק של הדמות". 

שלומית: "את המונולוג האחרון של יונה אליאן (מגלמת בהצגה את התפקיד הראשי, אלישבע, י"ש) למעשה היא כתבה. היו עליו הרבה דיונים. היא לא חיה בשלום עם מה שכתבנו ובסוף ישבנו איתה, היא הציעה הצעות ואנחנו שכתבנו".
 
 
הבחירה ביונה אליאן לתפקיד אלישבע הייתה שלכן? היא הייתה לכן בראש בזמן הכתיבה?
 
 
ליאת: "בעיקרון יותר קל לנו לכתוב כשאנחנו יודעות מראש מי יעשה את התפקיד, אבל בדרך כלל זה לא עובד ככה". 

שלומית: "יונה אליאן הייתה בחירה של ציפי פינס. והיא צדקה. התפקיד יושב על יונה בול".


בעלת הבית, יונה אליאן-קשת, צילום: כפיר בולוטין


"הפער בין התדמית הציבורית למציאות הוא בלתי נסבל" 
 
ההצגה מעלה שאלה מוסרית נוקבת, כזאת שרואים לא מעט במציאות שלנו וקוראים בעיתונים. שמעתי את הקהל באולם שואל "גנבה או לא גנבה?"
 
שלומית: "זאת לא השאלה המעניינת. השאלה האמיתית במחזה היא מה עושה את האדם למוסרי. כל מה שאלישבע עשתה במחזה הוא לשפר את העולם, והיא לא פחות מוסרית בסוף ההצגה מאשר בתחילתה. אי אפשר לקחת ממנה את מה שהיא עשתה כל החיים. אבל היא בן אדם לא נחמד, אולי אפילו לא טוב. הרבה פעמים יצא לי לחשוב על דמויות ציבוריות מסוימות שהם אנשים מדהימים, ואז אתה פוגש אותם והם מגעילים. הפער הזה הוא בלתי נסבל לפעמים. כי אנחנו מחפשים אנשי מופת, כאלה שיאירו לך את הדרך. קח לדוגמא את קלינטון. היום אני לא חושבת שהוא היה שורד את הכהונה שלו. ויש הרבה כאלה. ככה שאם היא גנבה זו לא השאלה. השאלה אם היא אדם טוב".


בעלת הבית, יונה אליאן-קשת, צילום: כפיר בולוטין
 

מאת: שלומית ארנון בר-לב וליאת פישמן לני על פי ספרה של נעה ידלין. משתתפים: יונה אליאן-קשת, רוברט הניג, יניב לוי, יעל וקשטיין, תום חגי, אלירן הרוש, ענבר דנון. בימוי: עידו רוזנברג, תפאורה: אדם קלר, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, מוזיקה: ניר לוגסי, תאורה: קרן גרנק.

 

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

07/07/2021   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע