דודי לוי השיק את אלבום ההופעה שלו בהופעה שגם עושה טוב על הנשמה וגם מרחיבה את הדעת
מנוחה נכונה
"עוד ענן אפור עובר בפנים – שט/ הוא מושיט ידיו שאבוא אליו בחושך/ רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה". כך, במלים הנהדרות, של חנה גולדברג דווקא, פותח דודי לוי – כבר יותר משנתיים – את המופע שלו עם התזמורת הקטנה. תזמורת? הוא בגיטרה חשמלית, אביב שטיין בבוזוקי אירי ובכלי הקשה, ענת נבו בצ'לו ושאול בסר בפסנתר ובצעצועים אינסטרומנטליים נוספים. כמה קטנה, ככה גדולה. אל תקלו ראש ותנו כבוד.
באופן לגמרי זהה נפתח גם אלבומו החדש של לוי, שהוא תיעוד ההופעה עם התזמורת הקטנה. שט ומרחף, מושיט ידיים לגעת ונוגע, רוצה הביתה ומתנחל בלב. אמנם לא בהופעה פתוחה ורגילה, אלא בהופעה באולפני "הבננה המעופפת", מספטמבר 2010, אבל בפני קהל נבחר. ואני יכול רק לקנא באותם מובחרים שזכו לכבוד שמעמד הפלאי, אבל אין לי מה לקטר, תודה לאל. אני מרגיש מספיק ממוזל ומוחמא שהצלחתי לראות את דודי לוי והתזמורת הקטנה בהופעה, ויותר מפעם אחת. והייתי עושה זאת גם פעם שלישית ורביעית, בלי היסוס.
לא יודע מאיפה להתחיל. מהאלבום או ממופע ההשקה (על ההופעה השוטפת כתבתי לפני כשנתיים). תקליט מקסים, הופעה נפלאה, ממלאה, משכרת, עושה טוב על הנשמה ומרחיבה את הדעת. הוכחה חיה להשתכללות מתמדת של הפורמט הבימתי, ועימה גם הביצועים של השירים, שרובם ככולם הם קלאסיקות שלו. פשוט כיף. אתם מוזמנים להיווכח.
יש לו מזל לדודי לוי. מאיר גולדברג קוראים לו. אחד מכותבי השירים הטובים יותר בפופ-רוק הישראלי. יוצר שמהלך בין הפואטיקה השירית לפזמונאות המעשית והאפקטיבית. עולם דימויים עשיר, כתיבה זורמת, מפוזמת אד-הוק, לא שגרתית בעירוב התחומים והנושאים שלה, תענוג למלחין בעל השראה ויותר מזה למבצע שאוהב לחוש את השפה בלשונו, ללעוס אותה בניחותא ולהציג אותה מוארת ומבוארת.
וזה לא רק שהשירים ("מלאך", "התעשייה האבירית", "בלדה לנהג מונית", "דוד", "כל הזמן שבעולם", "קבלי אותי חזרה", "במקום לרוץ", "ללא כנפיים") מצאו לאורך השנים את המנוחה הנכונה בפיו של לוי, במעין השלמה מופתית, ממש כמו כפפה לאצבעות. זה גם האופן שבו דודי הוגה את העיצורים, מתעכב על ההברות, לא מחמיץ תנועה. כל כך מפורק ומפורש, מדויק ומודגש. שורק את השי"ן, מגלגל את הרי"ש, מטעים את הת"ו. והכל בניחותא, באיטיות מודגשת שלא להחמיץ ניואנס וכוונה, בהתענגות ממוקדת על כל שיר, שורה ומלה, עד שנדמה שזה לא סתם מופע, אלא גם ערב קריאה ותיאטרון.
וכמובן התזמורת הקטנה. חבורה מופלאה של נגנים-יוצרים מעולים שבלעדי האהבה וההשראה שלהם זה לא היה נשמע כך, וללא זמן האיכות המשותף שלהם ביחד, לא היו מגיעים לתוצאה שכזאת. אכן תזמורת. השם הולם אותם. מעט כלים, אבל המון צבעים, ובעיקר דיוק ומוזיקליות שופעת ומפעפעת. הרכב קצת לא מקובל, אבל צוות מושלם שהתגבש תוך כדי הריצה לשילוב מצוין ולנגינת אנסמבל מרהיבה. קונצרט לתזמורת ולזמר. מוזיקה נטו.
תודות ושבחים
באלבום ההופעה 12 שירים על 61:30 דקות. במופע ההשקה, עם שלושה אורחים נכבדים (ערן צור, אהובה עוזרי ואהוד בנאי), הוא נמתח על פני שעתיים כמעט, כולל כמובן נציגים מובחרים מהרפרטואר של כל אחד מהזמרים האורחים. מה שבשום פנים לא פגע בזרימה ובהומוגניות של לוי וחבריו. גם סדר הצגת השירים היה פחות או יותר זהה, כי בכל זאת, הופעה שחוגגת אלבום שהוקלט בהופעה.
בגלל האורחים, התבקשו בכל זאת שינויים קטנים, כמו החלפה בין "ענוג" (זה מימיו של לוי ב"נוער שוליים", ואחד משני שירים באלבום ובמופע של חנה גולדברג; שיר שככל שעובר הזמן הוא רק משתפר, מעמיק ומתקדר, מסיר קליפות, חושף עוד שכבות ומגלה עוד משמעויות) שנדחה-נדחק בשל הקדמתו של "מלאך", השיר הראשון שמאיר כתב לדודי. באלבום הוא הרהור קונצרטי מושלם, פרלוד של פסנתר, צ'לו ושירה. ואיזה חיים ארוכים יש לשיר הזה, שלא חדל מלהתפתח.
בהשקה שמענו את "בלילות של ירח מלא" של ערן צור ("שמח כי אנחנו כאן ביחד, יש לנו אהבה") ואת "המוסד הסגור", נציג מפרויקט חנוך לוין שעשה לוי באהבה לפסטיבל האינדי "נקסט" ז"ל; הבולבולטרנג הרועם, העולץ והמיטיב של אהובה עוזרי הפציע כבר ב"מושיקו" (בלדה לנהג מונית), שנתמך (ממש כמו באלבום) גם על ידי הבאס של עובד אפרת, שתרם מניסיונו כיועץ מוזיקלי.
זה המשיך עם עוזרי (פרטנרית קבועה כמעט של דודי לוי, כשיש מקום על הבמה להגדיל את התזמורת ביוצרת מעוררת השראה וחיוניות מידבקת) בדואט "אמי אמי", כחאפלה מתוקה ומרגשת עד דמעות, וקינח בשיר האהבה לחיים "צלצולי פעמונים" ומשמעות כפולה לשורה "עיניי זלגו דמעות של אושר".
אהוד בנאי הצטרף עם הגיטרה החשמלית שלו להעניק מישנה תוקף וניחוח אתני ליצירה האינסטרומנטלית המבריקה "הקטר" של התזמורת הקטנה; המשיך עם "טיפ טיפה", המקור וההשראה ל"כל הזמן שבעולם" של לוי, שבנאי ניגן ושר בהקלטתו המקורית, ובא לסגור מעגל בהשקת אלבום ההופעה, ותרם שוב את נגינת הגיטרה שלו, לסיום סוחף שתחילתו דואט גיטרות חשמליות (בנאי ולי), המשכו בתוספת נגינת הפסנתר של בסר למבע קברטי, ובהצטרפות כל התזמורת התגבר השיר והתייצב כפריילך רוק'נרולי סוער בעליל, בנוסח כיצד מרקדין בפני הכלה. בנאי עשה מערוף וחזר גם להדרן של "לך איתה", שלאחר פתיח בלוזי ממושך היה לשיר היחיד בו נתבקשה שירה בציבור.
דודי לוי והתזמורת הקטנה (תמונת יח"צ)
כן, ולא נשכח את הרצף של "גיטרה אשה", שיר דקלום כפתיח ל"דוד" הקלאסי עם נבו בצ'לו ובווקאליזה מפתיעה, "ענוג" בביצוע איטי ומפורק, שהופך אותו לשיר קודר ומאיים ומבליט את הסיוט שבו, וכמובן "התעשייה האבירית" המופתי (ללחנה של קורין אלאל), שיר האשכבה המרתק ללוחמים מנוסים שזמנם עברם, בהגשה דרמטית שמדגישה את מסרי השיר, ובעיבוד פנטסטי ומלא הוד של תזמורת קטנה-גדולה. ותוכלו להריע ממושכות לדודי לוי על הקפדתו העיקשת ויוצאת הדופן לשיר "כל פָּריט וּפָריט". וזו רק דוגמה בולטת לכבוד הגדול שנותן לוי לשפה העברית.
כשמנציחים מופע לאלבום, זה סימן שקיצו הבימתי מתקרב. אני לא יודע מתי המופע הנוכחי של דודי לוי יירד, אבל כל עוד הוא רץ וחי, אסור לכם להחמיץ אותו. אתו ובלעדיו, אמצו בחום עותק של האלבום. אל תודו לי. כל התודות והשבחים לדודי לוי ולתזמורת הקטנה שלו.
דודי לוי והתזמורת הקטנה. התו השמיני
דודי לוי והתזמורת הקטנה. מופע השקה. זאפה תל אביב. שני, 19 בדצמבר 2011