סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2024 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "נשים ונפלאות" ועוד
 

 
 
"נשים ונפלאות", דרמה. סרטו של תדאוס אוסליב עם מגי סמית', קטי בייטס, אגנס קייסי ועוד


"נשים ונפלאות" (אירלנד 2023) ****

דרמה. סרטו של תדאוס אוסליבן. השנה היא 1967. בקהילה דתית קטנה בפרבר של דבלין נערכת תחרות כשרונות שארגנה הכנסייה המקומית. הפרס לזוכים הוא נסיעה ללורדס, עיירה ציורית בדרום צרפת , מקום דתי בו על פי האמונה מתרחשים ניסים. לעיירה הזו עולים לרגל כשישה מיליון צליינים קתולים מדי שנה. לילי (מגי סמית'), איילין (קתי בייטס), דולי (אגנס קייסי) וקריסי (לורה ליני) הן ארבע נשים החיות בקהילה הדתית שבפאתי דבלין.

לילי, איילין ודולי משתתפות בתחרות, לא זוכות אמנם (למרות שהן עושות ביצוע קריוקי נהדר ל"He Is So Fine", להיט הסיקסטיז של ארבע בנות ההרכב The Chiffons אבל בכל זאת מקבלות את הצ'ופר הנחשק - נסיעה חד-פעמית ללורדס במטרה להגשים את עצמן ואת חלומותיהן. לנסיעה מצטרפת גם קריסי, שאמה, מארגנת תחרות הכשרונות, הלכה לא מזמן לעולמה. בינה ובין שלוש הנשים קיימת טינה, כתוצאה מעניינים לא פתורים ביניהן בעבר, ומהעובדה שהיא ברחה מהמקום לפני 40 שנה ורק לאחר מות אמה היא טורחת לחזור. ארבע הנשים ינסו לכפר על רגשות האשם שלהן על מעשי העבר ולזכות בגאולה. 91 דקות.  נשים ונפלאות


ביקורת

תחילה צל"ש למפיצים. שם הסרט "נשים ונפלאות", על משקל ניסים ונפלאות, הוא הברקה, שמתכתבת עם השם באנגלית, The Miracle Club, אך לדעתי טוב ממנו כי הוא מכניס לתמונה את האלמנט הנשי, החזק מאוד כאן. ואחרי שאמרנו את זה, צריך להעריך את אנסמבל הנשים הנהדר שקיבץ כאן הבמאי האירי תדאוס אוסליבן. הכוונה קודם כל לשחקנית הבריטית הוותיקה ועתירת ההישגים מגי סמית, וכן לקטי בייטס, האמריקאית מטקסס במקור, שמשתלבת בלי בעיות באווירה האירית כאילו נולדה לתוכה. ולא נשכח כמובן את לורה ליני המצוינת ועתירת הקרדיטים, אף היא אמריקאית, ילידת ניו-יורק. ואגנס אוקייסי היא למעשה הבריטית היחידה בקאסט הנשי, ילידת לונדון, ממוצא אירי ורבע יהודייה (כך כתוב בביוגרפה שלה...). 

למרות שהיא בת 28 ועם הרבה פחות ניסיון מאשר עמיתותיה כאן, היא משתלבת מצוין בחבורה. ובאשר לעלילה, תחילה חושף הבמאי אוסליבן רק חלק מהפאזל שהביא את הנשים לשאוף להגיע ל"עיירת הקודש" הצרפתית לורדס. וככל שהסרט מתקדם אנחנו לומדים עוד ועוד פרטים על הקשרים הפנימיים, הגלויים והסמויים, שבין הנפשות הפועלות, ועל המוטיבציה של כל אחת ואחת מהן. זה אולי נראה ונשמע שמרני, אבל לדעתי זו הדרך הנכונה המתאימה לסיפור הקונקרטי הזה, שמתרחש כאמור בשנות ה-60. מדרך הטבע זהו גם סרט מאוד קתולי, אבל לא מיסיונרי, וזה כבר טוב. החברות בקבוצת השחקניות המצוינת עושות עבודה נהדרת ומעניקות לנו, יחד עם הבמאי, ממתק קולנועי ראוי בהחלט.
   



  



"מטפלות בעניינים" (צרפת 2022) ****


קומדיה. סרטו של ז'וליאן רמבלדי. אנג'ל (אי האידרה), צעירה מחוף השנהב, מצליחה להסתדר בחיים בזכות חוצפתה וקסמה האישי הכובש. כדי להתחמק מחבורת בריונים, סוחרי סמים, היא מתקבלת לעבודה אצל הלן (ליאה דרוקר), כמטפלת של בנה ארתור (וידאל ארזוני), ילד בן 8, בשכונה יוקרתית בפריז. אנג'ל מתוודעת לתנאי העבודה של המטפלות האחרות ולמצבן הרעוע ומחליטה לקחת את העניינים לידיה. תחת עינו המעריצה של ארתור ובעזרתו של אדואר (אחמד סילה), עורך דין צעיר שנשבה בקסמיה, אנג'ל תילחם כדי להביא צדק לחברותיה.
105 דקות. מטפלות בעניינים

ביקורת

אי האידרה, ילידת צרפת שזהו לה סרטה הרביעי באורך מלא, מתגלה כאן כשחקנית כריזמטית מחוננת. הסרט כל כולו מונח על כתפיה והיא מחזיקה אותו ללא כל קושי. היא מצחיקה, שנונה, אינטליגנטית ומציגה מודל לחיקוי עבור חברותיה, מטפלות בילדי עשירים כמותה, שלא מצליחות להימלט מהחיים הקשים והמעיקים של שכונות המצוקה של פריז. גם עבור הבמאי ז'וליאן רמבלדי זהו סרט שלישי והוא נוגע בו באחת הבעיות הבוערות בצרפת של היום: מדינה הקולטת הגירה מאסיבית מאפריקה וכך החברה הצרפתית נידונה לסבול מפערים סוציאליים-אקונומיים קיצוניים.

האמת היא שהקולנוע הצרפתי מרבה להציף את הזווית הכאובה הזו לא מעט בעשור האחרון ואף יותר מכך, אבל כאן מדובר בסיפור סינדרלה חיובי ואופטימי. מצד אחד יש לנו את המשפחה הבורגנית, של הלן, שמעניקה תנאי העסקה טובים לאנג'ל, סומכת עליה ועדיין יש ביחסה אליה סוג של התנשאות. אבל בנה ארתור לא משוחד. הוא אוהב את אנג'ל, נהנה לבלות במחיצתה ומציג את הפרספקטיבה הנכונה בסיטואציה. אנג'ל נרתמת לסייע לחברותיה למקצוע וכך מתוודעת לאדואר עורך הדין, ממקור אפריקני אף הוא, שבכלל לא מפתיע שהוא נדלק עליה ובונה איתה מערכת יחסים. "מטפלות בעניינים" הוא בהחלט סרט קטן ומקסים, מאוד אנושי, בעל היבטים חברתיים, וגם מצליח להטיל זרקור על מערכת יחסים בין אנשים ממעמדות חברתיים מנוגדים, ומגלה שההבדל המנטלי לא גדול כל כך. להפך. 


  




"חלום של רובוט" (ספרד 2023) ****


אנימציה. סרטו של פבלו ברגר, על פי הרומן הגראפי של שרה ורון. הסיפור, המתרחש בשנות ה-80 התוססות, נפתח עם כלב שמרגיש בודד בג'ונגל הבטון המנוכר של מנהטן, שם הוא מתגורר. כדי להשיג לעצמו חברה ולצאת מבדידותו הוא קונה רובוט להרכבה. ולאחר שסיים את בנייתו מתברר לו שהרובוט צמא ובכלל מפגין תכונות אנוש, אם אפשר לקרוא לזה כך. עד מהרה מתפתחת ידידות קרובה, אפילו אינטימית בין הכלב והרובוט. הם משוטטים יחדיו בעיר הגדולה ובבוקרו של יום שטוף שמש מחליטים לצאת לבילוי בחוף הים של קוני איילנד. השניים מעבירים זמן איכות נהדר על חוף הים, אך לפנות ערב, כשהם מתעתדים לחזור לביתם, מתברר כי תקלה טכנית השביתה את תפקודו של הרובוט והוא לא מסוגל לקום. הכלב מנסה לעזור לו, אך ללא הועיל. הוא שב לביתם וחוזר עם כלי עבודה, אך שומרי החוף מונעים ממנו להיכנס למתחם. אחרי עוד כמה ניסיונות, שבעטיים הוא נאסר, הכלב מתייאש, שב לביתו ומתחבר לחברים חדשים. ואילו הרובוט נשאר שרוע על החול בחוף וכל שנותר לו הוא לחלום על הזמנים היפים והבילויים הנהדרים שהיו לו עם הכלב. האם יש מצב לקאמבק? 103 דקות. חלום של רובוט

ביקורת

זהו סרט אנימציה מיוחד ויוצא דופן. ראשית אין בו דיאלוגים, אלא פסקול סאונד-טראק בלבד, הכולל אפקטים וגם מוזיקה. וזה אלמנט מאוד יצירתי בעבודה המיוחדת הזו. שנית, האנימציה הבסיסית שלו לכאורה, מזכירה את זו של דיסני בעידן שלפני האנימציה הממוחשבת. מצד אחד זה נאיבי, מצד שני זה מקסים. ואי אפשר שלא לראות את ההשפעה של המאיירת שרה ורון, שמרומן גראפי שלה עובד הסרט, כאמור. ובאמצעים האלה מצליח הבמאי ברגר, שיש לו ניסיון לא מועט בסרטי לייב-אקשן אבל זהו סרט האנימציה הראשון שלו, לבטא ים של רגש. לכל אחד מהשניים, הכלב והרובוט, יש אישיות משלו ומנעד של רגשות שבא לידי ביטוי במחוות פנים וגוף, ובגיבוי הפסקול שממש תואם את המהלכים הנפשיים של הגיבורים (שימו לב לריקוד כשבסאונד הלהיט "ספטמבר", של להקת "אדמה, רוח ואש") . האנימציה גם משקפת את ניו-יורק העליזה של שנות ה-80 (ואני יודע, חייתי שם אז) ממליץ מאוד על הסרט הזה, שגם מועמד לאוסקר (לאחר שזכה כבר בשלל פרסים). לדעתי, על אף ההגמוניה האמריקאית בקטגוריה הזו בדרך כלל, הוא עשוי להפתיע ולזכות בפרס.


  



"חולית: חלק 2" (ארה"ב 2024)*** וחצי

בדיוני. סרטו של דניס וילנב. פול אטראידיס (טימותי שאלמה) ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון) מוצאים עצמם כמתיישבים חדשים בכוכב הצחיח אראקיס שתושביו הקבועים הם הדררים. זאת לאחר שאביו ורוב תושבי כוכבם לשעבר נטבחו על ידי שבט ההארקונן, שבראשו הרודן הפשיסט הברון ולאדימיר הארקונן (סטלן סקארסגארד). מסעו של פול נמשך. הוא חובר לצ'אני (זנדאיה), בת הדררים, ובין השניים נרקם קשר רומנטי חזק. פול גם מתאחד מחדש עם אמו ומתמנה להיות המואד'יב, זה שעתיד להושיע את בני האראקיס. ועדיין, מטרתו העיקרית נותרה נקמה בקושרים שרצחו את משפחתו והשתלטו על כוכבם עתיר המשאבים. בסוף ייאלץ אטראידיס לבחור בין האהבה ומחויבותו לגורל היקום. הוא ינסה למנוע את העתיד הנורא שנגלה לו בחזיונותיו: מלחמת קודש שמתפשטת ברחבי הקוסמוס. 160 דקות. חולית: חלק 2

ביקורת

כשהבמאי דני וילנב התחיל את פרויקט העיבוד לקולנוע של הרומן העתידני הנודע של פרנק הרברט מ-1965 הוא ציין שלא יוכל להעביר את מלוא תכני ועומקי הספר בסרט אחד. ולכן הסרט השני אינו אלא חלקו השני של הספר הראשון. והוא ממשיך בדיוק מאותה נקודה בה נפסק הסרט הקודם ומתקדם במעקב שלו אחר התפתחותו של פול באראקיס והפיכתו למואד'יב ובעצם להיותו אחד ממנהיגי הדרארים. החזון הוויזואלי של וילנב מרהיב ומרתק. בסגנונו הווירטואוזי הזכיר לי הסרט אסוציאטיבית את האפוס הקולנועי המדברי הגדול של דייוויד לין "לורנס איש ערב"       מ-1962. וגם את "שמים מגינים מעל" מ-1990, של ברנרדו ברטולוצ'י. וגם את "אישה בחולות", של הירושי טשיגהרה היפני מ-1964. בשלושתם מוצגים החולות הנודדים של המדבר כעל-זמניים, כמעצבי תודעה. כך גם ב"חולית: חלק 2". מימד הזמן לא קיים. וגם לא חשוב. מה שיש כאן אלה הגיגים אנתרופוסופיים ומאבקי הישרדות שעומדים בבסיס הקיום האנושי. אבל למרות הספקטקל המדהים והחזון הקולנועי המגובש של וילנב, 166 הדקות שלו נראו לי ארוכות מדי. וגם החלוקה שלהן. בשני השלישים הראשונים שלו הוא מתנהל באיטיות – מרגיזה לפעמים – ובחלק האחרון הוא תופס תאוצה ומתעורר לסדרה של קרבות מהפנטים. מה שכן, לקאסט המפואר מהסרט הראשון שכלל פרט לשאלמה, זנדאיה, סטלן סקושגורד, דייב בטיסטה, שרלוט רמפלינג וחוויאר ברדם מצטרפים ל"חלק 2" גם כריסטופר ווקן, פלורנס פיו ולאה סדו. בסך הכל הצפייה בסרט הזה בהחלט מספקת חוויה מרשימה, אבל מבחינתי, למעט הקטע הרומנטי בין פול וצ'אני, לי הסרט לא סיפק את ההתרגשות לה ציפיתי.


  




"חול טובעני" (ארה"ב 2023) *


דרמה-מתח. סרטו של אנדרס בלתרן. סופיה (קרולינה גייטאן) וג'וש (אלן האוקו), בני זוג אמריקאים העומדים להתגרש, מחליטים לקחת פסק זמן ולצאת לטיול ביערות הגשם של קולומביה. סופיה חיה בעבר בבוגוטה. הם מגיעים למחוז חפצם, משאירים את מכוניתם בקרחת יער ומתחילים להסתובב בין עצי היער הגבוהים. כשהם שבים לרכב גבר מוזר מנסה לפרוץ אליו וכשהם מפתיעים אותו הוא מאים עליהם באקדח ומנסה לשדוד אותם. השניים מצליחים לברוח ממנו ורצים לכיוון של דרך המסוכנת שהזהירו אותם מפניה. ואז מתחיל גשם זלעפות והשניים נקלעים למלכודת: ביצה של בוץ טובעני. כל תנועה גורמת להם לשקוע עמוק יותר בתוך הבוץ. השניים נקלעים לקרב הישרדות עם כל הרעות החולות של הטבע שבמקום הזה, וזה כולל נחש ארסי מסוכן. האם יצליחו להיחלץ ממעמקי הג'ונגל בידיעה שאף אחד לא יגיע לחלץ אותם? 86 דקות. חול טובעני

ביקורת

למרות שהבמאי ממוצא קולומביאני, וכך גם השחקנית קרולינה גייטאן (השחקן אלן האוקו הוא קנדי, אגב), ועל הנייר עבודת קולנוע המתרחשת בבוגוטה עשויה להיות אקזוטית ומרגשת, מדובר באחד הסרטים הגרועים שראיתי. תסריט מופרך מיסודו. שחקנים נוראיים. בימוי גרוע ביותר. אין כאן על מה לכתוב הביתה. 


  





29/02/2024   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע