סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2022 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: הילה אהרון בריק על דרמה, שריטה וצעקה
 

 
 
אני לא מחפש שורשים, את יודעת למה? כי אף פעם לא איבדתי אותם. זו התיזה שלי. אף פעם לא הייתי בסיפור אחר. אני לא אכתוב על כרטיסי הביקור שלי מזרחי או לא מזרחי, אני מאפיה של איש אחד. ומהבחינה הזו אני מרגיש שאני לא צריך לעצב את כרטיס הביקור שלי. אין ספר שלי שאין בו פיירוז או אדוניס או אום כלת'ום או כל הדברים האלה אבל הם לא מונפים כמו שלטים בהפגנה, הם חלק מהתפאורה של חדר הלידה שלי"
רוני סומק בשיחה על שירה, תיאטרון, רוקנרול, פריפריה, "ערס פואטיקה" ועוד  לרגל פסטיבל המשוררים במטולה


"כל המחזאים שאני הכי אוהב היו קודם משוררים" אומר רוני סומק

"רשימה חלקית: פינטר, שקספיר, לורקה, חנוך לוין, נסים אלוני, הלל מיטלפונקט ועוד ועוד," הוא ממשיך. "לדעתי אתה לא יכול להיות מחזאי מצוין אם לא היית בחדר הלידה של השירה, לכן הקשר שלי לתיאטרון הוא קשר נובע מתוך זה שאני רואה תיאטרון טוב או מחזה טוב ובעיני זה דבר שמתחיל מקו הזינוק של השירה. 
 
"מצד שני," הוא מוסיף, "המשורר הוא גם סוג של במאי, שמזיז שחקנים ממקום למקום אבל במקום אנשים בשר ודם יש לו את הא"ב. לכן שירה בעיני היא סוג מסוים של תיאטרון מופשט".
 
פסטיבל מטולה לשירה בניהול ובהפקת בית הקונפדרציה חוגג השנה את שנתו ה-17. לצד ערבי שירה, מחוות למשוררים כגון טוביה ריבנר, פנחס שדה ודוד פוגל  ומופעי מוזיקה (נורית גלרון ושם טוב לוי) יתקיים אירוע ספרותי-מוזיקלי בשם "יש לי במה בראש" שעוסק בקשר שבין תיאטרון ושירה, שאחד ממשתתפיו הוא רוני סומק.

אקזיסטנציאליזם וזיקוקי דינור של שפה
 
סומק הוא אולי המשורר בן זמננו המוכר ביותר גם בקרב הקהל הרחב, ואת חותמו הפואטי הוא הצליח לחקוק לא רק בשדה השירה (סומק הוא משורר עטור פרסים בישראל ובחו"ל, בין השאר זכה בעיטור מסדר האמנויות והספרות בצרפת לשנת 2013, הטקס נערך היום, 2 ביוני 2014 -  ה. א. ב.) אלא גם בתרבות הפופולרית. 
  
מה יהיה במופע?
 
"זה הומאז' לנסים אלוני וחנוך לוין ולעוד יוצרים שיצרו ברווח הזה שבין תיאטרון לשירה. אורי הולנדר (המנהל האמנותי של הפסטיבל ה.א.ב.), שהוא משורר נפלא בעיני, ואני, נקרא שירים של חנוך לוין, יורם לוי פורת ונסים אלוני. נקרא גם שירים שלנו.
 
"גם אלוני וגם לוין הם מחזאים שיש להם טביעת אצבעות. אתה אומר חנוך לוין, אתה יכול לדמיין אווירה של אקזיסטנציאליזם, ואצל נסים אלוני אלה  זיקוקי דינור של שפה. שניים מהחמישיה הפותחת של המחזה העברי בכלל. 

"תופיע אתנו להקת 'רוני וודו' שהיא להקה שהכרתי לפני כמה שנים כשהלחינו שיר שלי. הם ישירו שני שירים בעקבות מילים שלי ונעשה יצירה משותפת או שתיים, כשהם מנגנים ואני קורא. הם עושים רוקנרול שיודע לתפור כנפיים מוזיקליות למילים". 

רוני-סומק.jpg
רוני סומק, צילום: יח"צ

ריגול תעשייתי בין התיאטרון לשירה
 
החיבור של רוני סומק למוזיקה ומוזיקאים הוא רב שנים. שיריו הולחנו על ידי ברי סחרוף, יוני רועה, חנן יובל,  ירונה כספי ועוד. אבל סומק הוא גם פרפורמר ותיק, שפיתח את אמנות הקראת השירה במקביל למוזיקאים ולהרכבים שאתם שיתף פעולה. הוא הוציא שלושה אלבומים משותפים עם המוזיקאי הניו יורקי אליוט שארפ ושיתף פעולה על במה עם יאיר דלאל, בלוז ראש פינהיהודה עדר וזאב טנא, סגול 59 ורבים אחרים.

   

 
החיבורים המוזיקליים שלך ידועים יותר. מה החיבור שלך לתיאטרון?
 
"בשנה האחרונה אני חבר באקדמיה לתיאטרון וראיתי את כל ההצגות, כך שבעניין הזה אני בא כמו מישהו שהכין את שיעורי הבית שלו טוב מאוד.
 
"ככל שאני רואה יותר, אני רואה את לחיצת היד בין תיאטרון לבין שירה, אבל זה תמיד היה כך. למשל ההצגה 'סירנו' שהייתי בוחר בה כהצגת השנה מכל הסיבות האפשריות. זה נשמע כמו שירה. תרגם תרגום מופלא דורי פרנס ויש בה משחק של שחקן גדול, איתי טיראן".  
   
נראה שפעם התיאטרון והשירה היו קרובים הרבה יותר. אלתרמן, שלונסקי, גולדברג, אפילו יהודה עמיחי כתבו גם לבמה. היום אין כמעט משוררים שכותבים לבמה
 
"אני מסתכל בספרייה שלי, ליד השירים של לאה גולדברג אני שם את 'בעלת הארמון', ליד אלתרמן את 'כנרת כנרת', ליד שלונסקי את התרגומים שלו והיום למעשה התיאטרון הוא כאילו מחוץ לשורות של השירה.
 
"גם הדור של אבידן ניסה לכתוב לתיאטרון. אבידן כתב מחזה שנקרא 'דוד אבידן מרגיש תיאטרון מופשט'. יונה וולך כתבה מחזה שלא יצא לאור על שבתאי צבי. השיר שלה 'תפילין' היה חלק מהמחזה הזה. אמרתי לה בזמנו 'תגידי לכולם שזה חלק ממחזה', אבל היא לא רצתה, היא אהבה את הבלגן...
 
"אין לי סימן קריאה אחד לענות לזה, אלא יותר סימני שאלה. זה באמת מוזר בעיני כי משוררים עורכים היום שיתופי פעולה עם מוזיקאים וציירים וסופרים גם עושים סרטים (אתגר קרת) והתיאטרון נדחק לאט לאט מהתודעה. המקסימום שאת מוצאת זה שלוקחים ספרים ומעבדים אותם למחזות אבל לא יותר מזה.
 
"בהשקה של הספר האחרון שלי ביקשתי שבמקום להביא משוררים יביאו  שחקנים לקרוא שירים אז הביאו את חנה מרון (הריאיון נערך טרם מותה של מרון ז"ל- ה.א.ב) ליאור אשכנזי, מיכל בת אדם, משה בקר, אפרת בן צור והרגשתי פתאום בתיאטרון.
 
"לפעמים את קוראת מחזה ואת אומרת זו שירה, ובאותה מידה את יכולה לכתוב שיר ולהגיד וואו איזה תיאטרון יש פה. זה מין איזה ריגול תעשייתי שכל הזמן יש בין התיאטרון לבין שירה".
 
"יש כמובן משוררים שכתבו מחזות והכל אבל זו לא תופעה גורפת כמו שהיתה פעם. בזמן אלתרמן שירה ותיאטרון היו סוג של תאומים סיאמיים והיום זה לא ככה. אין היום אדם שאת יכולה להגיד עליו שהוא מחזאי ומשורר בעת ובעונה אחת".

במחזה יש הגדה ואין הראייה

אתה עצמך ניסית לכתוב משהו לתיאטרון?
 
"אם את מאמצת את התיאוריה שכל מחזאי מצוי יש לו חדר לידה של משורר, השאלה היא איפה הוא לקח את ההחלטה, נגיד שקספיר, שחוויה מסוימת תיגמר בסונטה 130 וחוויה שנייה תיגמר במחזה.
 
"כתבתי המון שירים כשהייתי מודע לעניין התיאטרון. הג'וב הראשון שלי בחיים היה אצל יוסף מונדי. הייתי מנהל ההצגה שלו. חשבתי שאולי גם אני אצליח, אבל בחיים לא הצלחתי לכתוב מחזה".
 
למה בעצם?
 
"הרגשתי שבמחזה יש רק הגדה ואין הראייה, יש טלינג ואין שואוינג, ואני כן רציתי להיות במקום של ההראייה, של הדימויים, המטאפורות. למשל עליתי לאוטובוס ושמעתי שיחת טלפון שהיתה. העתקתי את השיחה כמו שהיא והוספתי כמה שורות שלי וקראתי לשיר 'בלוז הירייה הסלולרית בקו 30'. החלק הראשון של השיר הוא תיאטרון, ואחר כך אני חוזר להראייה".
 
"החיבורים שאני עושה בין מוזיקה לשירה, בין מוזיקה לאמנות (בימים אלה גם נפתחה תערוכה מציורי רוני סומק  במוזיאון רמת גן לאמנות - ה. א.ב.) נובעים מהצורך להוציא את המילים מהטריטוריה של ספר שירה". 

  

   
מה המקום הדרמטי בשירה?
 
"בלי דרמה אין שירה. שירה היא דרמה שלנו. המשורר מביים סצינה או מביים אמירה והוא מעמיד את זה כמו שמעמידים קטר בראש המסילה וכל אחד מחבר לדרמה הזו את קרון האסוציאציות הפרטי שלו. אין שירה בלי דרמה, אחרת היא שירה מגוהצת. ועוד דבר: בעיני שירה טובה היא שירה שיש בה שריטה ושריטה יכולה להיות ברגע שיש דרמה".

האגרוף מרתק אותי
 

אתה מדבר על שריטה, ואני רציתי לשאול אותך על צעקה. יש היום שורה של משוררים צעירים שמביאים צעקות מסוגים שונים, למשל חבורת "ערס פואטיקה" שמביאה למרכז השיח את הקול המזרחי.
 
"רועי חסן הוא פשוט משורר מצוין אני מכיר שירים שלו ואני אומר את זה לא כיוון שבהערה הזו אני מודד ווליום של צעקה אלא כיוון שהוא יודע לכתוב שירה שמסקרנת אותי מהשורה הראשונה".
 
אגב, בביטוי "ערס פואטי" השתמש רוני סומק כבר לפני עשור, בערב שהעלה בשם זה. "אני לא יודע אם אני הראשון שהשתמש בזה," הוא אומר. 
 
ואתה מתחבר לצעקה של "ערס פואטיקה"?
 
"אני מתחבר לשירה טובה. ווליום של צעקה זה לא ווליום של רעידת אדמה שסיסמוגרף יכול לקלוט. אני מכיר היטב את המשוררים האלה ואני לא מודד את זה בסולם צעקות אלא בצורה שבה האצבעות מתכווצות לאגרוף, אם לעשות וריאציה על יהודה עמיחי. האגרוף הוא אגרוף שמרתק אותי, מכיוון שבכל צעקה כזו יש צד אנושי וראי השיר הנהדר והמרגש שחסן כתב לדוד שלו בבר, שהתפרסם בעיתון.
 
"לי חשוב להגיד, ואני חושב שגם רועי חסן צריך להגיד את זה, שלהיות משורר מזרחי זה לא להיות מזרחי של די. די. טי, אלא משורר של תרבות מזרחית. הרבה יותר חשוב לי מזרחי שמזוהה עם פריד אל אטרש ואום כלת'ום מאשר שמזוהה עם די.די.טי. זה לא אומר שזה לא קיים אבל לדעתי חשוב יותר להראות את הקסם והכח של אותה תרבות.
 
"נבחרתי לאחד 15 המשוררים העירקיים המשפיעים ביותר (באנתולוגיה של משוררים עירקיים שיצאה לאור בארה"ב - ה. א. ב.). הוצאתי לפני שנה ספר בקהיר, אני מקבל עכשיו תואר אבירות צרפתית, אדוניס, המשורר הסורי-לבנוני כותב לי שידידותי מאוד חשובה לו. בעולם מציגים אותי כמשורר עירקי שחי בישראל. אבל כל הדברים האלה לא חשובים אני לא משתמש בהם או מתגנדר אתם כי אני חושב שאני לא צריך להגיד אותם. אם יגידו אותם עלי אני מאוד אשמח, אבל הדיבור שלי הוא לא דיבור על תוויות, שאני רוצה להיות שייך אליהן או לא. לא רוצה שישימו אותי במגרה כי אז הדבר היחיד שיהיה לי לצאת מהחור של המנעול.
 
"אני לא מחפש שורשים, את יודעת למה? כי אף פעם לא איבדתי אותם. זו התיזה שלי. אף פעם לא הייתי בסיפור אחר. אני לא אכתוב על כרטיסי הביקור שלי מזרחי או לא מזרחי, אני מאפיה של איש אחד. ומהבחינה הזו אני מרגיש שאני לא צריך לעצב את כרטיס הביקור שלי. אין ספר שלי שאין בו פיירוז או אדוניס או אום כלת'ום או כל הדברים האלה אבל הם לא מונפים כמו שלטים בהפגנה, הם חלק מהתפאורה של חדר הלידה שלי".
 
אולי זה קשור למיקום המרכזי שלך? 
   
"העברתי 30 שנה סדנה בדימונה. אנשים שם כותבים שירה נהדרת. למשל משה אוחיון שהוציא כבר שני ספרי שירה ועוד אנשים שעדיין לא פרסמו את הספרים שלהם. בעיניי, המשקפיים של העיר תל אביב הם משקפיים קצרות רואי, ובמה שהסוציולוגים קוראים 'פריפריה' יש שירה מצוינת, תיאטרון מצוין, קולנוע מצוין.
 
"הצורך והרצון לגלות אותם חייבים להיות משימה, לא בשביל להגיד שעשיתי, לא מצורך אנתרופולוגי, אלא צורך שנובע מסקרנות, לגלות מה קורה בקילומטר אחרי היציאה מעיר הבירה תל אביב. ואני חושב שהסקרנות צריכה לעבוד שעות נוספות. המדינה הזו היא חתיכת פאזל אחד גדול וצריך לגלות עוד ועוד חלקים בפאזל כדי להרכיב תמונה".

  

רוקנרול
 
אם לחזור לפסטיבל המשוררים. אתה משתתף ותיק בפסטיבלי שירה.
 
"למה אני אוהב פסטיבלי שירה? כי שירה זה משהו אינטימי מאוד שמתרחש בחדר קטן, במקרה שלי חדר אטום, ויש צורך למשורר לצאת מדי פעם מהחדר הזה לעמוד מול עוד אנשים ולשתף באינטימיות הזו.
 
"בתקופה האחרונה אני מופיע כמעט כל יום והצורך הזה במקרה שלי הוא צורך שנובע משני דברים. כתיבת השיר היא דבר מאוד אינטימי ופרטי. כשאני כותב אני לא יכול שמישהו יסתכל עלי אבל ברגע שהשיר נכתב, אני לפחות, כן רוצה לקרוא אותו, למצוא את הווליום שלו שאנשים יתחברו אליו, הדבר הזה מאוד חשוב בעיני.
 
"מעבר לעובדה שאני מלמד בתיכון הופעתי השבוע בנתניה, במשכנות שאננים, עם חנן יובל בקיבוץ יובל, בחטיבת ביניים זלמן ארן ביום שלישי, בבית הקונפדרציה ביום רביעי, באשקלון בקריית אונו ביום שישי. זה רוקנרול. מה שאני עושה בכל מקום כזה אני בא ופותח מחברות נפש. פסטיבל זה הזדמנות להגיע למקום שבו כל הדברים האלה מתרחשים במקום אחד וכיף לפגוש משוררים ואנשים כותבים".

  

 
לסיום, סומק, שגם בריאיון טלפוני קשה לפספס עד כמה נדיבות ופרגון מאפיינים אותו כאדם, מרגיש צורך לפרגן עוד לשותפיו לבמה: "אורי הולנדר הוא  משורר, מסאי, פסנתרן. ברגע שאדם מכיר את שני הקווים המקבילים, מוזיקה ושירה, ויודע להסמיך את המילה והמוזיקה לאותה רחבה, אז ברור שהטעם שלו יהיה מצוין.  בהופעות שלי עם 'רוני וודו' בכל פעם גיליתי שהשירים נשארים אותם שירים אבל הרוקנרול מכניס אותם ללונה פארק שהוא לא צפוי. השורות ממשיכות להיות מסודרות באותו סדר אבל פתאום המוזיקה גורמת להן לגלות גם צבעים אחרים".
 
 
 
המופע "יש לי במה בראש" יתקיים ביום רביעי, 4 ביוני 2014, ב-15:30 בבית הראשונים במטולה במסגרת פסטיבל המשוררים במטולה (5-3 ביוני 2014). משתתפים: רוני סומק, אורי הולנדר , מוזיקה: חברי להקת "רוני וודו" - אסף אלפרט גיטרה, ליאור אקרמן שירה, טל דריגוב תופים, אורי ולנשטיין גיטרה ואודליה טוויג בס. הכניסה חופשית.

למועדי מופעים >

02/06/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. רוני סומש משורר נפלא והופעה שלו היא חגיגה
צביקה , רעננה (02/06/2014)
1. כתבה נפלאה
דוד ברבי , נצני עוז (02/06/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע