עונת 21-22 של התזמורת הקאמרית הישראלית נפתחת בניצוחו של אריאל צוקרמן עם הקונצרט "הגורל דופק בדלת"

בתכנית: צ'רלס אייבס (1954-1874)"השאלה שאין לה מענה", פליקס מנדלסון-ברתולדי (1846-1809)קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 בסול מינור, אופ' 25, לודוויג ואן בטהובן (1827-1770)סימפוניה מס' 5 בדו מינור ("הגורל"), אופ' 67. אמיר כץ: פסנתר.     

על היצירות:

בטהובן - "הגורל"

"הגורל דופק בדלת" הוא כינויו של מוטיב הפתיחה המפורסם ביצירה של בטהובן – סימפוניה מס' 5 בדו מינור, אחת מאושיות המוזיקה הקלאסית, אם לא המפורסמת מכולן, שתנעל את קונצרט הפתיחה של התזמורת הקאמרית הישראלית שיתקיים בראשית אוקטובר. אנטון שינדלר, מזכירו האישי של בטהובן התעקש שבטהובן טבע את הכינוי, אך יש המפקפקים בעדותו. "הוא היה בדאי", הם אומרים. אחרים מעלים את ההשערה שציוצו של נחליאלי בפארק הפראטר שתל את המוטיב במוחו של בטהובן. לפי טענה אחרת, בטהובן שתל את המוטיב הזה בכוונת מכוון במופעים שונים לאורך הסימפוניה, כמעין ציר מאחד. גם להשקפה הזאת יש תומכים וחולקים. נראה ששתי השאלות האלה יישארו ללא מענה.  

כתיבתה של היצירה ארכה ארבע וחצי שנים, אך הבכורה שהתקיימה ב-22 בדצמבר 1808 בתיאטרון וינאי, לא עשתה עמה חסד. הקונצרט היה גדוש יצירות רבות מדי, האולם לא היה מוסק והתזמורת לא מוכנה. הקהל סבל והמבקרים מלאו פיהם מים. רק כעבור שנה וחצי, אחרי ביצוע נוסף, הרעיף עליה הסופר-מלחין-מבקר את"א הופמן מילות שבח ראשונות, היפרבוליות, ותוך זמן קצר כבשה "החמישית" מקום בכורה ברפרטוארי הקונצרטים בתבל. לצד הסימפוניה השלישית והתשיעית של בטהובן, היא המסמנת את מהפכנותו בהיקף, במורכבות, בסנטימנט. כל הערך המוסף של הרומנטיקה צרור בה. 
  

בטהובן, מקור: אתר וויקיפדיה 

צ'רלס אייבס - "השאלה שאין לה מענה"

אייבס קנה לו את מעמדו לאט, אך משהוכר, הוקירוהו לא רק עמיתיו האמריקנים קופלנד, קייג' וברנשטיין, אלא גם חדשני "העולם הישן". שנברג הצהיר בעת שהותו ב-UCLA: "מלחין גדול חי בארץ הזאת...  שמו אייבס". אייבס נולד בדַנְבְּרִי שבקונטיקט, בן למנצח של תזמורת צבאית, שבנה בשעות הפנאי פסנתר של רבעי טונים ועודד את בנו "להאזין למה קורה כששתי תזמורות לכת צועדות זו לקראת זו תוך כדי נגינת יצירות שונות". הוא למד נגינת פסנתר בילדותו ושימש כמה שנים כאורגניסט כנסייתי. לימים, קנה לו ידע בתיאוריית המוזיקה באוניברסיטת ייל. שילוב של האלמנטים העממיים-אמריקניים שספג בבית וההשכלה האקדמית הובילוהו אותו לכתיבת מוזיקה א-טונאלית שנים לפני שנברג וסטרווינסקי.

אייבס בחר שלא להתפרנס ממוזיקה, אלא התעשר מעסקי ביטוח. ייתכן מאוד שאי-תלותו במוזיקה היא שבנתה את מקוריותו כמלחין. "השאלה שאין לה מענה" היא מן היצירות האהובות ברפרטואר של אייבס. התמה המרכזית היא שהעולם חידתי ושאלות באשר למשמעות הקיום והיקום נידונה להישאר בלי תשובה.  

פליקס מנדלסון-ברתולדי - קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בסול מינור

הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ולתזמורת יצא תחת ידי מנדלסון בהיותו בן 22. ההלחנה החלה בסתיו 1830 ברומא והושלמה בגרמניה. באוקטובר 1831 ניצח עליה מנדלסון במינכן מעם מושבו ליד הפסנתר, כשמולו, בשורה הראשונה, יושב מלך בוואריה. בקונצרט נוגנה גם הסימפוניה הראשונה שלו והפתיחה ל"חלום ליל קיץ". 
  


פליקס מנדלסון ברתולדי, מקור: אתר וויקיפדיה


על האמנים: 
 
אריאל צוקרמן, מנצח 

אריאל צוקרמן, המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית משנת 2015, למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. בשנים 2011-2006 כיהן כמנהל המוזיקלי של הקאמרית הגאורגית. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של איוון פישר, המנצח של תזמורת פסטיבל בודפשט. שיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. היום צוקרמן הוא מן המנצחים המחוזרים בדור הצעיר של ישראל.

עם הקאמרטה של זלצבורג סייר ברחבי אירופה ועם תזמורת רדיו וינה הופיע בסין. הוא הירבה לנצח על תזמורת "אומני הצליל" באולם אגודת המוזיקה הוותיק "מוּזִיקְפֶרְאַיין" של וינה, וכן ניצח על הפילהרמונית הישראלית והפילהרמונית הצ׳כית, הפילהרמונית הצפון-גרמנית ברוֹסְטוֹק והפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, הסימפוניות של ירושלים, לונדון, לוצרן, באזל ובמברג, הקאמריות של ציריך, שטוטגרט וברמן, ועוד. בסיבוב הופעות ראשון ביפן ניצח על "הפילהרמונית היפאנית החדשה" בכל הקונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של בטהובן עם הפסנתרנית הגיאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. הוא סייר עם התזמורת הלאומית הצעירה של אוסטרליה ועם התזמורות הפילהרמוניות הצעירות של גרמניה ושל ישראל שאוחדו. צוקרמן החל את הקריירה המוזיקאלית שלו כחלילן, ועל נגינתו זכה בפרסים במספר רב של תחרויות בינלאומיות. גם היום הוא מרבה להופיע כחלילן סולן עם תזמורות ובהרכבים קאמריים.  

אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פביה

אמיר כץ, פסנתר 

אמיר כץ, פסנתרן בינלאומי, נולד ברמת גן ב-1973. בגיל 11 החל ללמוד נגינת פסנתר אצל המורה המיתולוגית חנה שלגי, ובגיל 15 כבר הופיע כסולן עם הסימפונית חיפה ועם הקאמרית הישראלית. זכיות בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות ומלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל ו-DAAD (שירות חילופים אקדמיים עם גרמניה) הובילוהו אל זירות המוזיקה של אנגליה, צרפת, איטליה, ספרד וארה"ב, שם למד אצל גדולי המורים והפסנתרנים: סולמיתה ארונובסקי, אֶליסוֹ וִירְסָלַדְזֶה, מיכאל שפר, ליאון פליישר, קרל אולריך שנאבל ומארי פרחיה. במקביל המשיך לקצור פרסים ראשונים: בתחרות מריה קָנַלְס בברצלונה, תחרות רוֹבֶּר קָסָדֶסִי בקליבלנד, תחרות וִיוֹטִי-וַלְסֶסְיָה באיטליה ותחרות שוברט בדורטמונד.  

כיום מופיע כץ כסולן עם הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורות הפילהרמוניות של מינכן, דורטמונד ופראג, הקאמרית של פראג, הפילהרמונית הקאמרית הגרמנית בברמן, הסימפוניות של ברצלונה ופרינסטון והתזמורת הלאומית של ליל שבצרפת. הוא מרבה להופיע בתֵיאָטְר שָׁטֶלֵה בפריס, ברוּדוֹלְפִינוּם בפראג, בטוֹנְהָלֶה בציריך, בוויגמור הול בלונדון, בפילהרמוני בברלין ובמרכז לינקולן במנהטן, וכן בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי בסוואנה, ג'ורג'יה ועוד.  
 

אמיר כץ, צילום: פליקס ברודה

רביעי-חמישי, 7-6 באוקטובר 2021 בשעה 20:00, אולם רקנאטי במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים או בטל': 03-5188845  שלוחה מס' 1 / 2