סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2022 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: יוסי שיפמן אסתרית בלצן - קלאסיקה בזכות עצמה
 

 
 
התחושה הברורה של "היא עשתה זאת שוב!" לוותה אותי ביציאה ממוזיאון תל-אביב לאוויר התל אביב הקר. נאמנה לדרכה, ד"ר אסתרית בלצן, בתמהיל המייחד את סדרתה "קלאסיקה במימד אישי", עושה שירות מעולה למוסיקה הקלאסית.


היצירה שבה עוסקת אסתרית הפעם היא "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. במהלכן של כמאה דקות באולם די מלא – בעיקר בעידן הקורונה – היא פרשה את משנתה. מי שהקשיב שמע לא רק את היצירה בשלמותה בנגינתה "התכנית כעיקרון כוללת קונצרט שלם" שבה ומצהירה בלצן בראיונות שונים לאורך שלושה עשורים לקיומה של הסדרה.

אחרי הנגינה של היצירה כאמור, בשלמותה, פרקה בלצן את היצירה לפרקיה, והקהל קיבל במינון מוקפד הסברים מוסיקולוגיים – תוך שימוש במונחים כמו מרווח, טֶרצָה קטנה, רֶגיסטר נמוך, סולם אוקטָטוני; אזכור חשיפתו החלוצית של הסקסופון ככלי סולני בתזמורת סימפונית דווקא ביצירה זו, ובנוסף הופעתה של הטוּבָּה, בקטע לירי נדיר שוב דווקא ביצירה זו. מכאן הדרך להשוואה ובדיקת הקשר בין התרבויות הרוסיות והצרפתיות כפי שהן באות לידי ביטוי ביצירה קצרה.

הברקות כוריאוגרפיות קצרות של לנה רוזנברג


כאן מעלה בלצן על נס את  הקשר בין מריוס פֶּטיפָּה, הצרפתי שהביא את אמנות הבלט לרוסיה, ללהקות הבלט טובות בעולם שהן כמובן להקות רוסיות. ובמקביל הקשר בין מוסורגסקי עצמו, שלא יצא מעולם את גבולות מולדתו רוסיה, לחברו הטוב הצייר והאדריכל הרטמן שראה עולם ומת צעיר בין שלושים ותשע. הערות מחכימות תוך שימוש בקטעים מוקרנים מן  היצירה בביצועים מעולים עם הטובים במנצחים בהם קאראיאן, גרגייב ודודמל המספקים את המוסיקה  לצמד הרקדנים לנהרוזנברג ואלכס שבצוב שמאיירים את התמונות בהברקות כוריאוגרפיות קצרות של לנה רוזנברג.


ולדימיר דורוחין ונועה כהן, צילום: מתן שסקין  

"פרקנו... נרכיב"

בין הקטעים אהבתי את "הגמד", את "בלט האפרוחים הבוקעים מקליפותיהם," את "שמואל גולדנברג ושמוילה" ואת ה"בַּאבּא יַאגָה", המכשפה הרוסית הקלאסית. אז בלשונו של גיא זוהר מגיש 'מהצד השני...': "פרקנו... נרכיב", אסתרית בלצן מגישה בלשון  שווה לכל נפש, תרכובת שכוללת אמירות מוסיקליות בנגינה, בהרצאה שבה משמשים זה לצד זה, היסטוריה, מוסיקולוגיה, הערכה אמנותית, קמצוץ רכילות היסטורית שתמיד מתפקד כתבלין רצוי וחוש תזמון שעושה את העבודה. לאחר כשלושים שנה בקירוב הסדרה 'קלאסיקה בממד אישי היתה לקלאסיקה בזכות עצמה.' 
  
מוסורגסקי בחמישייה הפותחת

כאשר מלאו למוֹדֶסט מוּסוֹרגסקי עשרים ואחת  שנים, הוא נאלץ לעבור מהפך בחייו. עד לאותה עת נהנה ממעמד של בן משפחה אמידה ובעלת נכסים. בעקבות תהליכי אמנציפציה שהחלו ברוסיה, נאלצה המשפחה לוותר על נכסים, ההקצבה הקבועה, שממנה נהנה מוסורגסקי, הופסקה, והוא היה לעובד מדינה. המוסיקה היתה תחביבו העיקרי. הוא נמנה עם "החמישייה הרוסית" שבה היו חברים גם ניקולאי רימסקי-קורסקוב, סזאר קואי, אלכסנדר בורודין ומיליי בַּלקירֶב, שלכולם היתה המוסיקה עיסוק משני ליד מקצוע אחר. היכרות קרובה נוספת היתה למוסורגסקי עם  ולדימיר וסילייביץ' סטַאסוֹב, מבקר מוסיקה בכיר ומנהל המחלקה לאמנות בספריה הקיסרית הרוסית  ועם ויקטור אלכסנדרוביץ' הַרטמן, צייר ואדריכל. 

מוות טראגי בגיל צעיר
 
בקיץ של שנת 1873 מת פטר הרטמן לפתע, והוא בן 39 שנים בסך הכל. מוסורגסקי חש צער עמוק על מות ידידו. צער שהיה מלווה בחרטה על כך שבמפגש האחרון בין השניים, מוסורגסקי לא גילה די רגישות ואמפתיה לידידו, הגם שנודע לו קודם לכן שהרטמן לקה בליבו, זמן קצר לפני המפגש. ידידם המשותף, סטאסוב היה מחוץ לרוסיה ולמוסורגסקי לא היה לפני מי לשפוך את ליבו, בלית ברירה, החליט להטביע את יגונו בכוס. מפלט בשתייה לא היה עניין חדש למוסורגסקי שנודע בחיבתו לטיפה המרה. כאשר שב סטאסוב לרוסיה הוא יזם תערוכה לזכרו של הרטמן בסנט פטרבורג. בתערוכה הוצגו ארבע מאות  מעבודותיו, ובהם רישומים, ציורים בצבעי מים, רישומים לעיצוב במה ועוד. 


בימין ויקטור אלכסנדרוביץ' הַרטמן, בשמאל: מוֹדֶסט מוּסוֹרגסקי

מבַּד הציור אל נייר התווים
 
מוסורגסקי התרשם עמוקות מן התערוכה וכעבור מספר חודשים, הנציח את זכרו של ידידו ב"תמונות בתערוכה", יצירה לפסנתר. "תמונות בתערוכה" נכתבה במשך שלושה שבועות בשנת 1874, ראתה אור בשנת 1886 וזכתה לתשומת לב מועטה יחסית. מוסורגסקי, כצפוי, הקדיש את היצירה, בנוסח לפסנתר, לידיד המשותף לו ולהרטמן, המבקר סטאסוב, והלה הוסיף את הערותיו למהדורה המודפסת הראשונה. ביצירה עשרה דיוקנאות מוסיקליים וקטע אחד "פרומנדה", שמשמש כמבוא וכחוליה מקשרת בין התמונות.
 
מבקר האמנות מחבר מדריך למאזין   
 
פּרוֹמֶנַדָה: "המלחין מתאר את עצמו הולך בין המוצגים. פונה פעם ימינה ופעם שמאלה, לעתים הוא נראה כהולך בטל ולעתים הוא מתקרב לתמונה; יש ומראהו השמח  הולך ומדכדך, הוא חושב על חברו המת ושוקע בעצב". חילופי מקצבים מציירים ברוח מבודחת את מוסורגסקי עצמו ואת  דרך הליכתו המוזרה. 
 
גמד: בתמונה הזאת נחשף פן נוסף במגוון הביטויים האמנותיים של הרטמן, שכן לפי דבריו של סטאסוב "הגמד היה צעצוע מעץ, שעוצב על פי תכנון של הרטמן ושימש כשי לחג המולד בשנת 1869. הגמד הזה מזכיר את 'מפצח האגוזים' המוכר מסיפור הילדים. האגוזים מוכנסים לפיו של הגמד כדי  לפצח את קליפתם. הגמד מלווה את תנועותיו המצחיקות בצווחות פראיות". עוד כתב סטאסוב שמקטר ההשראה לפרק התבסס על "ציור שבו נראה גמד קטן ההולך בדרך מוזרה על רגליים מעוותות."  צלילי המוסיקה רצים ומתנדנדים בהתאמה לתיאור המילולי.
 
הטירה העתיקה: הפרומנד המקדים את התמונה נשמע מהורהר יותר, ומוביל אותנו המאזינים לציור בצבעי מים, שהרטמן צייר כשלמד צורות שונות של ארכיטקטורה אירופית. ראוול מוסיף לצליל התזמורת את הסקסופון, כלי חדש באותה עת  שהיצירה משמשת לו במה חדשה לחשיפת יכולותיו ככלי בתזמורת. הסקסופון הוא טרובדור המזמר מול דיוקן המסתורי של הארמון העתיק.      
 
טילרי: כותרת המשנה לציור זה היא "ויכוח בין ילדים לאחר משחק", הפרק המהיר מתאר את זרימת נחיל הילדים והמטפלות הפוקד, דרך קבע, את גני הטילרי היפים שבין מוזיאון ה"לובר" לכיכר ה"קונקורד" בפאריז. 
 
בִּידלוֹ: בשנת 1868 רשם הרטמן מתווים רבים בעיר הפולנית העתיקה סנדומיר. בציור מככבת עגלת איכרים טיפוסים בעלת גלגלי עץ כבדים וברקע נשמע שירו העצוב של העגלון. 
 
מחול האפרוחים הבוקעים מקליפותיהם: מקור ההשראה לקטע משעשע זה הוא רישום של תלבושת להפקה בבלט "טרילבי", המתאר ילדים, רקדני הבלט הקיסרי, המתרוצצים על קצות הבהונות, כגוזלים, חלק מהגוזלים רץ חופשי והאחרים עדיין מחוברים לקליפת הביצה שלהם.
 
שמואל גולדנברג ושמול: הרטמן צייר שני ציורים ובהם דמויות יהודיות. מוסורגסקי חיבר להם קטע מוסיקלי וקרא לו "שני יהודים, אחד עשיר, האחר עני". סטאסוב החליט להעניק לפרק את השם המוכר, מטעמים שנשמרו עימו. מוסורגסקי יצר משני הרישומים דיוקן מוסיקלי משעשע שבו היהודי העני, הקבצן, מציק בעצבנות לאיש העמיד והמנופח. 
 
השוק בלימוז': הרטמן הגיע לעיר לימוז' שבמרכז צרפת, הידועה בזכות החרסינה והקרמיקה שלה, כדי להכיר את הארכיטקטורה שלה. שם הוא צייר יותר מ-150 ציורי מים ובכללם הציור המראה את המוֹכרות בשוּק, מרַכלות מעל לעגלות היד. אחרי השוק מגיעה ללא הפסקה מוסיקת הקטקומבות הרומאיות. הרטמן צייר את דיוקן עצמו, את האדריכל קנל ומדריך הבוחן את הקטקומבות לאור פנסים. הקטע הבא "עִם המתים בִּלשון המתים". כאן משתלט על מוסורגסקי כאב על מות חבר. לשון המתים היא, ככל הנראה, לטינית. הצייר מוביל את המלחין אל גֻלגָלוֹת ופונה אליהן, ואור עולה מתוכן. 
 
בַּאבַּא יַאגָה: בציור מופיע שעון, הניצב על רגלי עופות בתוך אוהל. זה האוהל שבו על פי המסורת הרוסית, מתגוררת המכשפה באבא יאגה, שניזונה מעצמות מתים שהיא כותשת בעֱלי ובמכתש. מוסורגסקי מתאר את מסעה הלילי המפחיד, כשהיא משתמשת במכתש כבכלי תחבורה.
 
השער הגדול של קייב: את הציור זה הגיש הרטמן כהצעה לתחרות להקמת שער לעיר קייב. אבל גירעון תקציבי הביא לביטול המיזם. השער "הבנוי הסגנון הרוסי הישן היציב, ומעליו חופה מעוצבת כקסדה סלאווית" נותר רק על הנייר ובתווים המרשימים מוסורגסקי חש כמי שמצטרף לצועדים עם ההשמעה האחרונה של נושא הפרומנדה. 
 
 
תמונות בתערוכה 
 
מן הפסנתר לתזמורת
 
כאמור  היצירה לא זכתה  לאהדת הפסנתרנים והיתה אמורה לכאורה לשקוע לנשייה, אלא שכאן חל שינוי עצום במעמדה של היצירה. המהפך קרה בשנת 1920, כאשר סרגיי קוסביצקי, המנצח היהודי הרוסי שעזב את רוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית ופעל בפאריז, פנה למלחין מוריס ראוול, וביקש ממנו לתזמר את היצירה. קוסביצקי ביקש שהעיבוד יהיה ברוחו של רימסקי-קורסקוב.
 
במכתב מן ה-3 בפברואר 1922, פנה ראוול ובקש את עזרתו של ידיד, שנחשב בשעתו למומחה המצוי היטב במוסיקה רוסית ובייחוד למוסורגסקי, כדי שישיג כתב יד מקורי של היצירה. כתב יד כזה לא היה בנמצא ולכן נאלץ ראוול להסתפק בנוסח שערך בשעתו רימסקי-קורסקוב.
 
בסתיו 1922 בתום כתשעה חדשי עבודה, סיים ראוול את כתיבת היצירה. נגינת הבכורה התקיימה בפאריס, מיד עם סיום הכתיבה,  ב-19 באוקטובר 1922. ראוול שקבל כאמור, סוויטה לפסנתר שנדחתה על ידי פסנתרנים, העמיד יצירת מופת לתזמורת שכללה פיקולו, חלילים, אבובים וקרן אנגלית, קלרניתות כולל קלרנית בס, סקסופון (כאמור, בהופעה ראשונה בתזמורת סימפונית), באסונים, קונטרה-באסון, קרנות, חצוצרות, טרומבונים, טוּבָּה, טובה טֶנוֹר, טימפני, מצלתיים, גונג, פעמונים, תוף צד, שוט, טנבור,  משולש, קסילופון, נבלים, צֶ'לֶסטָה ומיתרים: כנורות, ויולות, צ'לות וקונטרבסים.


צילום: משה זורמן

יצירה שהיא השראה למחול ולאמנות

בדומה להתלהבות של מלחינים שונים שהזדרזו לתזמר את תווי הפסנתר ביצירה המקורית של מוסורגסקי, כך הלהיבה "תמונות בתערוכה" התזמורתית יוצרי בלטים, מורי מחול, שהשתמשו ומשתמשים עד היום.  בין התחנות השונות שעברה היצירה  על במת המחול אחת היא בשנות הארבעים כשהכוריאוגרפית היא ברוניסלבה ניז'ינסקה ולפני כמה שנים יצר מאותה מוסיקה יצירה חדשה הכוריאוגרף אלכסיי רטמנסקי   עבודה לסיטי בלט בניו יורק כשאת ציוריו של הרטמן מחליפים ציורים של  וסילי קנדינסקי

10 קונצרטים 14.1 – 28.1 בת"א ,בחיפה ובירושלים

7 קונצרטים במוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקנאטי: 

סדרה 1, שישי 9:30  14.1.22, סדרה 2, שני בב-20:00 17.1.22 ,סדרה 3, שלישי ב- 20:00: 18.1.22 ,סדרה 4, ימי שישי 9:30:   28.1.22 ,סדרה 5, שישי ב- 14:00, 31.12.21 סדרה 7 , שני ב – 9:30:  17.1.22 ,סדרה 12, שלישי 9:30  18.1.21

2 קונצרטים באולם רפפורט, חיפה סדרה 8, שישי 10:00 21.1.22, סדרה 11, שלישי 20:00: 25.1.22

תיאטרון ירושלים, אולם הנרי קראון ,
סדרה 10, ראשון בערב ב- 20:00:  23.1.22,
למידע וכרטיסים:  6420847 – 03  cathedra@bezeqint.net     


למועדי מופעים >

18/01/2022   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הוקרה לאסתרית בלצן
אהובה , (27/01/2022)
1. תוכנית מעולה!
ענת מיתר , תל אביב (20/01/2022)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע