סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קלאסי
לוח האירועים 2025 פברואר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
232425262728
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן ניב הופמן מחדש את אותלו
 

 
 
לפעמים חוששים שהקהל לא יתחבר אבל אין כאן בעיה. ההפקה נגישה, חסכונית ולא ארוכה. האופרה זורמת ישר מההתחלה."
הבמאי המחדש של הפקת האופרה הישראלית מאת ורדי מדבר על יופייה וייחודה של ההפקה המצליחה. ריאיון


הסיפור שמאחורי הקלעים
 
בימים אלה עולה באופרה הישראלית האופרה "אותלו" מאת המלחין האגדי ג'וזפה ורדי, לליברית של אריגו בויטו. לא רבים מכירים את הסיפור שמאחורי הקלעים של כתיבת האופרה האלמותית, ואנחנו נעסוק בכך בקצרה לצד ריאיון עם הבמאי המחדש של ההפקה, ניב הופמן.  
 
יתכן שהמזל שיחק לוורדי ולווגנר, שני ענקי האופרה באירופה של המאה ה-19, שחיו שנים ארוכות, וחשוב יותר - יצרו במהלך רוב שנות הקריירה שלהם. המעקב אחרי כוחות היצירה שלהם מאפשר לנו לזקוף לזכותם תהליכי שינוי והתבגרות באופרה, הז'אנר המרכזי שבו עסקו.
 
אצל וגנר התהליך מתחיל ב"רייֶנצי" ומסתיים ב"טבעת הניבלונג", ואצל ורדי התיעוד נפתח ב"נבוקו" ומסתיים ב"אותלו" וב"פלסטף" - הדרמות השקספיריות הגדולות שהספיק להלחין. 


ורדי מאוהב בשקספיר
  
 
לכאורה פרש ורדי מעולם התיאטרון לאחר הפקת "אאידה" בשנת 1871. הוא חיבר את הרקוויאם, ערך שיפוצים לאופרות "דון קרלוס" ו"סימון בוקנגרה", ומבחינת יצירות אופרה למעשה שתק כמעט 16 שנים. מאחוריו היו 30 שנות עבודה קשה, שכינה אותן "עבדוּת". מקורותיו הכספיים הבטיחו לו הכנסה מסודרת והוא העדיף לעסוק בחקלאות ובפילנתרופיה. הוא פיתח מעין זעף על העולם, כשהוא מקבל אט אט את נסיגתו מן הצמרת המוזיקלית.
 
ובכל זאת, כפי שאנחנו יודעים, הוא חזר, ובגדול. ויש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה והחשובה שבהן היא אהבתו הבלתי מתפשרת והמתמשכת של ורדי ליצירותיו של שקספיר. השניה היא היוצר האיטלקי, מחבר הליברית של "אותלו" אריגו בויטו, שהציע לערוך רפורמה באופרה וכתב ליבריות לוורדי וגם לפונקיילי, לקאטלני ולמנקיילי.
 
לאחר מערכת יחסים ארוכה ומלאה עליות ומורדות, נפגשו השניים לשיחה בעניין כתיבת הליברית לאופרה "אותלו". שיחה זו הוכחה ככדאית לוורדי, שהיה כבר בן יותר מ-60. בויטו הצעיר ואיש הזמן החדש, יעורר באמן הוותיק את תהליך הביקורת העצמית, רעיונות ומקורות השראה חדשים. העבודה התקדמה בעצלתיים ועם הפסקות רבות אך בויטו גילה אורך רוח ונכונות לשנות שוב ושוב את הטקסט לצרכיו של המלחין. 
 


אותלו, צילום: Michael Pohn

כשאותלו חנק את אשתו
 
 
עלילת האופרה, בקצרה, מתמקדת באותלו, מצביא צבא הרפובליקה של ונציה המתאהב בדזדמונה, בתו של ברבנטיו, ונושא אותה לאישה. האב אינו מסכים לנישואים ומעלה את הדבר לדיון בפורום הקובע של הרפובליקה. טיעוניו נדחים, כי הנישואים לא נכפו על איש ונעשו מרצון חופשי.
 
מכאן יוצאת העלילה לקפריסין. אותלו יוצא לאי, וכמפקד ממונה עליו לדאוג לכך שהצי הטורקי לא יטריד את הצי המסחרי של ונציה בנתיבי הים. בקפריסין פורצת הדרמה השנייה. יאגו, שלישו של אותלו, חושק בהעלאה בדרגה ולמגינת ליבו, דווקא קצין צעיר ושמו קסיו, בן המעמד הנכון,  הוא הזוכה ליחס מועדף. יאגו ממציא עלילה שתכפיש את שמו של קסיו בעיני אותלו. בינתיים הוא גם מנצל את רודריגו, צעיר ונציאני המאוהב בדזדמונה, וסוחט את ארנקו של רודריגו בהבטחות שווא להשיג עבורו את מושא אהבתו.
 
בשיאה של הדרמה מעביר יאגו, בעזרתה של אשתו אמיליה המשמשת כאומנתה של דזדמונה, מטפחת שנתן אותלו לדזדמונה לחדרו של קסיו ובסופו של דבר, המטפחת מועברת לביאנקה, איתה מבלה קסיו ואותלו מתודרך להבין שרעייתו בגדה בו ונתנה את המטפחת לקסיו. יאגו מבטיח לאותלו לחסל את קסיו וכמובן לזכות בהעלאה בדרגה. אותלו מחליט לחנוק את אשתו על סמך הראייה המפוברקת, מבצע את זממו, ואז נחשפת מסכת השקרים של יאגו ואותלו מתאבד. 
  

   

 
האהבה הנדירה של זוג נשוי
 
בויטו נשאר נאמן לרוחו של שקספיר לאורך כל האופרה. הוא אמנם עורך שינויים במחזה המקורי, אבל הוא מותיר את הקונפליקט הדרמטי של שקספיר בעינו ואפילו מעצים אותו על ידי דחיסת העלילה למסגרת החדשה. להבדיל מהאופרה "אותלו" שכתב המלחין רוסיני,  שגיבוריה מעולם לא יצאו את ונציה, גיבוריו של ורדי אינם שוהים בה כלל. בויטו החליט שהעלילה כולה תתרחש בקפריסין.
 
את החומרים הדרמטיים החשובים להבנת העלילה, כמו דואט האהבה בין אותלו לדזדמונה, בויטו שותל במערכה הראשונה של האופרה ובחלקים נוספים בטכניקת הפלאשבק. דואט האהבה הוא בעייתי כי במחזות השקספיריים גילמו את תפקידי הנשים ילדים צעירים ולכן האהבה תמיד נרמזת, אין סצנות אהבה ואין סקס גלוי.
 
בנוסף, דואט אהבה בין בני זוג נשואים הוא אירוע נדיר בעולם האופרה. בויטו לא מסתפק בעצם כתיבת הדואט, אלא ממקם אותו כציר מרכזי בקידום העלילה.  הדואט הזה מבסס את היופי ואת העומק של מערכת היחסים בין אותלו ודזדמונה, מערכת שמזימות הרוע יהרסו בהמשך האופרה. המוזיקה של הדואט תשוב ותעלה כשאותלו יתלבט ברגע האחרון לפני שישים קץ לחייה של דזדמונה.
 
התוצאה: הצלחה מסחררת
 
כשניגש ורדי להלחין את "אותלו" הוא כבר שלט לחלוטין ברזי החיבור המוזיקלי. הוא יכול היה, בעזרת רמזים מעודנים בזמרה או בתזמור, לצייר את רקמת היחסים או את התכונות השונות של דמויותיו. אלא שהתקדמות זו מן האופרות המוקדמות שלו לא זכתה לאותם יחסי ציבור כמו התקדמותו של וגנר למשל. וגנר צעד ממוזיקה מקובלת של אופרה המחולקת לאריות, קטעי מקהלה וקטעים תזמורתיים למה שיוגדר כ"מנגינה אינסופית" וזכה לקיתונות של הערכה ובוז בעולם המוזיקלי כולו. המהפכה של ורדי לא הונחתה כתיאוריה המולבשת על המוזיקה אלא צמחה מתוך המוזיקה עצמה, ובעצם השיגה מטרה דומה מאוד, אבל לא זכתה לאותה קבלת פנים.
 
המהפכה השקטה של ורדי התבטאה ב"אותלו" בעידון קווי הגבול שבין הקטעים המוזיקליים. כל מרכיביה הבטוחים של האופרה האיטלקית מצויים גם כאן, אבל טיפול מדוקדק ומיומן של ורדי בחומרים המוזיקליים מעלים מאתנו את העובדה שבאופרה הזאת עדיין נמצא את תמונת הסערה, את סצנת המדורה, את שיר היין, את דואט האוהבים, את הפינאלה הדרמטי של סיום המערכה הראשונה - אבל המעברים שלהם מרוככים ולכן יש כאן מהפכה שקטה של רצף מוזיקלי שלא היה באופרות קודמות. בויטו ניסה לשדך בין שתי התפיסות התיאטרוניות, זו של האופרה האיטלקית וזו של הדרמה השקספירית.
 
התוצאה הייתה ההצלחה המסחררת של האופרה בפברואר 1887. הניצחון היה כפול, ורדי ראה בהיכרותו עם בויטו את שיא חייו האמנותיים. המבצע הבא המשותף של השניים היה "פלסטף", שוב הצלחה כבירה למלחין הקשיש  בשנת 1893. למעשה הקשר בין השניים עוד הלך והעמיק וורדי ראה בבויטו את הבן שמעולם לא היה לו. בויטו גם ניצב ליד ערש הדווי כשוורדי פרש מן העולם. 



אותלו, חזרה כללית, צילום: יוסי צבקר
 
ניב הופמן באולם החזרות
 
ניב הופמן, הבמאי המחדש של ההפקה הנוכחית של "אותלו" באופרה הישראלית, שבסיסו מזה שנים הוא האופרה הממלכתית בווינה, מגיע לתל אביב אחת לכמה שנים כדי לביים כאן. הפגישה איתו מתקיימת בזמן ההפסקה בחדר החזרות הגדול של האופרה - אולם גדול שתפקידו לחקות את הבמה האמיתית.
 
בקצהו האחד של האולם מוצב שולחן העבודה ולידו פסנתר. ליד השולחן יושבים  הבמאי, המנצח ומעצבי התנועה, התפאורה והתאורה. הפסנתר הוא מחליף התזמורת והפסנתרן היושב לנגן מגיב לתנועות היד של המנצח ולשירת הזמרים כאילו היה הוא עצמו התזמורת. כל זאת עד לחזרות האחרונות שמתקיימות על הבמה עצמה. 
 
בשלב הזה, כשבועיים לפני הצגת הבכורה, ממוקמים באולם קירות המסמנים לזמרים ולמקהלה את המקומות שבהם יעמדו. על רצפת חדר החזרות מסומנים  המקומות שבהם יעמדו פרטי תפאורה והזמרים מתאמנים  במיקום אחד לאחד. במהלך ההפסקה נכנסות עוזרות במאי או עוזרות מעצב הבמה וממקמות את לוחות העץ הגדולים המהווים בינתיים תחליף לתפאורה.  
 

ניב הופמן, צילום: מירי שמיר



"ההפקות הופכות להיות שלי"

 
תוארו של ניב הופמן בתכניה הוא "במאי מחדש", תפקיד שכמותו לא תמצאו בתיאטרון - שם הצגה מוצלחת יכולה לרוץ חודשים רצופים ואפילו שנים, ובטח שלא בקולנוע. "בשונה משתי האמנויות האלה", אומר הופמן, "הפקה אופראית של במאי מסוים יכולה לרוץ  במשך עשרות שנים מבית אופרה אחד לשני בעולם והבמאי המקורי  כבר איננו בחיים. כמו למשל 'לה בוהם' של פרנקו זֶפירֶלי, הפקה שרצה בהמון מקומות בעולם - היא תמיד תזדקק לבמאי מחדש  שמכיר את ההפקה". 
 
 
איך הבמאי המחדש מכיר את ההפקה? מקריאת ספר ההצגה? מצפיה בהקלטת וידיאו?
 
"הדרך הטובה ביותר כמובן היא מהיכרות של העבודה של הבמאי המקורי עצמו ואז עוזר הבמאי מעורב בהפקה מראשיתה. אם זה לא מתאפשר אז לומדים את ההפקה כאמור מצפיה בהפקה. המקרה הפחות טוב הוא צפיה בווידאו, אבל בעיקר מספרי ההצגה שבהם מפורט הטקסט ומה קורה בכל דקה מן ההצגה".
 
ספרי הצגה עדיין קיימים, למרות שהכל מצולם ומתועד?
  
"ספרי הצגה חייבים להיות. זה התנ"ך".
 
כמה הפקות חדשות אתה עושה כבמאי מחדש?
 
"בחודשים הקרובים מתוכננות לי שתיים, שלוש בערך. אני עושה אותן כעוזר במאי ובהמשך ההפקות יהפכו להיות שלי". 
 

 
"הגישה היא קלאסית, נקייה וברורה"
 
איך היחסים שלך עם הבמאי המקורי של האופרה, אדריאן נובל?
 
"עבדנו בעבר ביחד ועשיתי איתו את 'הנזל וגרטל', הפקה מקסימה. לגבי 'אותלו', נובל מזוהה בעיקר עם המחזות של שקספיר ופחות עם האופרות למרות שזו לא האופרה הראשונה שהוא עשה. הגישה שלו היא מאוד קלאסית, נקייה וברורה".
 
ב"קלאסית" אתה מתכוון גם לתקופה ולמיקום?
 
"המיקום הוא קפריסין, כמו במקור השקספירי, אבל התקופה היא סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. הבריטים נמצאים בקפריסין, משהו שיכול כמובן לעניין גם אותנו כישראלים. הסיפור הוא על החיכוך בין האימפריאליסטים הבריטים לבין התושבים המקומיים. נובל לא שינה את העלילה והתאים אותה לתקופה".
 
איך הקהל יבחין בתקופה?
 
"התקופה הוויקטוריאנית  בולטת בתלבושות. כך למשל לאנגלים ששולטים באי חם כל הזמן לעומת המקומיים שרגילים למזג האוויר הים תיכוני. למקומיים מזג האוויר אינו מפריע אבל הם לא השליטים במקום".
 
המעבר לתקופה אחרת עובד?
 
"זה עובד  בעצמו, הבמאי לא דופק עם פטיש בראש את התפיסה שלו. אנחנו רואים שהאנגלים מזיעים כל הזמן, לא נוח להם מזג האוויר המקומי.  יש גם סנוביות מבוימת של האנגלים אבל חשוב להדגיש שזה לא הנושא העיקרי. הנושא העיקרי הוא אותלו ודזדמונה מול החברה שסביבם. ההפקה ממוקמת או מפוקסת בעיקר באנשים".  
 

 
אותלו, תמונה באדיבות האופרה הישראלית

"אין כאן בּלֶקפַייס"

 
מיהו קסיו כאן?
 
"בן עשירים מפונק שהוקפץ לקפריסין ומסתדר בקלות וזאת בניגוד ליאגו שצריך לעבוד קשה. ולמרות שהוא עובד קשה, מגיע כזה קסיו וקופץ מעליו בקבלת תפקיד. אותלו לא שייך. הוא אאוטסיידר".
 
והנשים?
 
"דזדמונה היא בת למשפחה אצולה אנגלית, ולמעשה הכל אותו דבר וחשוב להגיד שאותלו הוא לא שחור. אין כאן בּלֶקפַייס".
 
הזמרים כולם כבר שרו את התפקידים בעבר?
 
"רובם בהחלט, למשל אלה וסילביצקי או כריסטיאן בנדיקט. צריך לא לשכוח את התקופה שבה אנחנו עובדים. חלק מן הזמרים קובצו בשלב מאוחר. בכלל עצם העובדה שנמצאו זמרים שמוכנים לבוא לכאן כבר ראויה להערכה. זה נהדר".
 
 
רוצחת הטנורים המפורסמת 
 
עד כמה קשה לשיר את האופרה?
 
"'אותלו' ידועה כרוצחת טנורים מפורסמת. אתגר מטורף, אינטנסיביות אדירה. כבר מן המשפט הראשון".
 
אם כבר נגענו במורכבות. פתיחת האופרה כאן היא יחידה במינה. למעשה אין פתיחה, המסך נפתח עם סערת ים
 
"אפשר לדבר כאן על הדמיון לאופרות של וגנר. אין אריות ברורות".
 
אולי אותלו היא יותר קולנוע מאופרה?
 
"לגמרי. מן ההתחלה הדרמה פשוט לא נגמרת. מדהים לחשוב שהאופרה הבאה של ורדי היא 'פלסטף' (גם היא לפי מחזה של שקספיר, י"ש), וכמה האופרות שונות זו מזו". 
 

אותלו, צילום: Michael Pohn
   


"המתח הדרמטי הוא אדיר"

 
איך הדרמה עוברת לזמרים ולמקהלה?
 
"מדהים. המקהלה למשל. אני מזהה בתוך המקהלה כמה זמרים שהיו כאן בעבודת קודמות שלי. אבל ההנאה הגדולה היא לראות את ההתלהבות של הזמרים הצעירים. רוח חדשה. זה כיף גדול. מקהלת הילדים מקסימה כולה. יש תחושה שכולם עושים את זה ממש בכיף".
 
יש שעורי בית שהיית ממליץ לקהל לעשות לפני שהוא בא לראות את האופרה?
 
"ממש לא. לפעמים חוששים שהקהל לא יתחבר אבל אין כאן בעיה. ההפקה נגישה, חסכונית ולא ארוכה. האופרה זורמת ישר מההתחלה.
 
"גם המתח הדרמטי הוא אדיר, אפילו ללא המוזיקה. הבמה מאוד אסתטית ומרשימה כבר מן השנייה הראשונה".   



אותלו, חזרה כללית, צילום: יוסי צבקר

יום שישי|31 בינואר 2025|שעה 13:00, יום ראשון|2 בפברואר|שעה 19:30|בכורה, יום שני|3 בפברואר|שעה 18:00, יום שלישי|4 בפברואר|שעה 20:00, יום רביעי|5 בפברואר|שעה 20:00, יום שישי|7 בפברואר|שעה 13:00, יום שבת|8 בפברואר|שעה 20:00, יום ראשון|9 בפברואר|שעה 18:00, יום שני|10 בפברואר|שעה 20:00, יום חמישי|13 בפברואר|שעה 20:00. מחירי כרטיסים: 205 – 467 ש"ח
לינק לרכישת כרטיסים 
 


למועדי מופעים >

22/01/2025   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע