שיתוף פעולה בינלאומי

התזמורת הסימפונית ירושלים מציגה –קונצרט מס' 4 בסדרה הקלאסית בכיכובם של פסנתרן העל והמנצח המבוקש ניקולאי לוגנסקי והמנצח סטניסלב קוצ'נובסקי.

ביחד יבצעו השניים את הקונצ'רטו מס' 1 של שופן, יצירה שקרובה במיוחד לליבו של לוגנסקי ושאותה הוא ביצע לפני שלושה שבועות עם התזמורת הסימפונית של ברן בניצוחו של וסילי פטרנקו. לוגנסקי וקוצ'נובסקי הם מבצעים מן הרמה הגבוהה ביותר ואהובים מאוד על הקהל הישראלי. הקונצרטים של לוגנסקי בהיכל התרבות עם הפילהרמונית של סנט פטרבורג זכורים כאירועים מוצלחים מאוד; קונצ'נובסקי היה בארץ לא מזמן בקונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

הקונצרט ייפתח עם בכורה עולמית ליצירה "וקולה לא יישמע" מאת המלחינה הישראלית נעמה פרל צדוק, יצירה שמוקדשת לדמותה התנכ"ית של דינה בת לאה, שבספר "בראשית" מסופר על אונס שעברה בידי שכם בן חמור החיווי ועל הנקמה שנקמו אחיה, שמעון ולווי בניו של יעקב אבינו. היצירה באה להעניק קול לדינה, שקולה אינו נשמע בסיפור התנכ"י. בחלקו השני של הקונצרט יוביל קוצ'נובסקי את התזמורת בביצוע של הבלט "סינדרלה" מאת פרוקופייב. אין מדובר באחת מן הסוויטות המוכרות, אלא בקטעים שבחר המנצח במיוחד מתוך הבלט המלא.

"אנחנו מאושרים לארח סולן בסדר הגודל של ניקולאי לוגנסקי", אומר עופר אמסלם, מנכ"ל התזמורת הסימפונית ירושלים. "שיתוף הפעולה עם לוגנסקי היא ביטוי לשאיפה למצוינות שמאפיינת את התזמורת תחת ההנהלה של יוליאן רחלין ושלי, ומהווה המשך להופעות שלנו בעת האחרונה עם סולנים כגון גוטייה קפוסון, איוו פוגורליץ', אלכסנדר מלופייב ואחרים מהצמרת העולמית. החתירה למצוינות היא ב-ד.נ.א. של התזמורת ואני יכול גם לומר שמגמה תמשיך ואף תתעצם בעונות הבאות".



התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור
 
על המבצעים:

סטניסלב קוצ'נובסקי, מנצח

סטניסלב קוצ'נובסקי נחשב לאחד המנצחים הבולטים והמרתקים מבין המנצחים בני דורו וזוכה להערכה בזכות גישה רבת עידון לביצוע. החל מעונת 2024/25 הוא משמש כמנצח הראשי של תזמורת הרדיו של צפון גרמניה (NDR Radiophilharmonie) בהנובר, מינוי המשקף את מעמדו הבינלאומי ואת ההערכה לדרכו האמנותית. בשנים האחרונות רשם הופעות בכורה מוצלחות עם תזמורות מן השורה הראשונה, בהן תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית, התזמורת הסימפונית של וינה, התזמורת של תיאטרון "לה פניצ'ה" בוונציה, התזמורת הסימפונית הלאומית של וושינגטון ותזמורת קליבלנד.

קוצ'נובסקי שיתף פעולה עם סולנים מובילים, בהם ליאונידס קבקוס (כינור), מיכאיל פלטנב (פסנתר), ניקולאי לוגנסקי (פסנתר), מקסים ונגרוב (כינור), דניס מטסוייב (פסנתר), אלכסיי וולודין (פסנתר), קיריל גרשטיין (פסנתר), סרגיי חצ'טוריאן (כינור), וילדה פראנג (כינור), טרולס מורק (צ'לו), פבלו פרנדס (צ'לו) ומתיאס גרנה (בריטון). הוא משתף פעולה דרך קבע עם תזמורות מובילות, בהן התזמורת של האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא, התזמורות הפילהרמונית של הולנד ושל שטרסבורג ואחרות. ניסיונו העשיר כולל גם שיתופי פעולה רבים עם תזמורות מרכזיות ברוסיה ועם בתי אופרה ידועי שם, לצד פעילות ענפה ברפרטואר אופראי וסימפוני.

ברפרטואר האופראי שלו למעלה מ-30 אופרות. בעונות האחרונות הוא ניצח על ביצועים לפיק דאם ויבגני אונייגין (צ'ייקובסקי) בבית האופרה של ציריך, על יולנטה (צ'ייקובסקי) בפסטיבל מאג'ו מוזיקלי פיורנטינו בפירנצה ועל הנסיך איגור (בורודין) באופרה ההולנדית הלאומית באמסטרדם. מזה כמה שנים הוא עובד באופן קבוע כמנצח אורח בתיאטרון מריינסקי בסנט פטרבורג. קוצ'נובסקי הוא אורח קבוע בפסטיבל ורבייה, שם ניצח על קונצרטים אופראיים וסימפוניים עם סולנים כגון לוקאס דבארג (פסנתר) ומיכאיל פלטנב (פסנתר). לצד הרפרטואר הקלאסי, הוא ידוע כמנצח בעל סקרנות וגישה חקרנית ביחס ליצירות נדירות ולמוזיקה עכשווית. בצעירותו היה קוצ'נובסקי חבר במקהלת בית הספר גלינקה בעיר הולדתו סנט פטרסבורג. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בקונסרבטוריון ע"ש רימסקי-קורסקוב, שם למד ניצוח מקהלה, עוגב, וניצוח תזמורת. הוא היה מנצחה הראשי של התזמורת הפילהרמונית ספונוב, וב-2007 החל את שיתוף הפעולה עם תיאטרון מיכאילובסקי, שם ניצח על מעל 60 הופעות אופרה ובלט החל מגיל 25. 


סטניסלב קוצ'נובסקי, צילום: מארקו בורגרב
 


ניקולאי לוגנסקי, פסנתרן

ניקולאי לוגנסקי, מן הפסנתרנים הבולטים בעולם כיום, נולד בשנת 1972 במוסקבה. את לימודיו המוזיקליים החל בבית הספר המרכזי למוזיקה שליד הקונסרבטוריון של מוסקבה, שם למד אצל טטיאנה קסטנר, ובהמשך אצל טטיאנה ניקולאייבה וסרגיי דורנסקי. את לימודי התואר השלישי השלים בהנחייתו של דורנסקי, אשר היה לדמות מפתח בעיצוב אישיותו האמנותית. ראשית דרכו המקצועית לוותה בהישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות יוקרתיות: פרס ראשון בתחרות לנגנים צעירים בטביליסי (1988), זכייה בתחרות הבינלאומית ע״ש י.ס. באך בלייפציג (1988), תחרות רחמנינוב במוסקבה (1990), האקדמיה הקיצית של מוצרטאום בזלצבורג (1992), ושיא מוקדם בקריירה – זכייה בתחרות צ׳ייקובסקי הבינלאומית בשנת 1994.

בשנת 2013 הוענק לו התואר "אמן נכבד של הפדרציה הרוסית". לוגנסקי מרבה להופיע עם התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה והוא חבר של כבוד באקדמיה הרוסית לאמנויות. הוא מופיע בקביעות עם תזמורות מובילות ברחבי העולם, ובהן תזמורות מרוסיה, צרפת, גרמניה, יפן, הולנד וארצות הברית, בניצוחם של גדולי המנצחים – בהם יבגני סבטלנוב, יורי טמירקאנוב, ולרי גרגייב, קיריל פטרנקו, קורט מזור, שארל דיטואה, ליאונרד סלאטקין, קנט נגאנו וג'אנאנדראה נוסדה. כמוזיקאי קאמרי שיתף פעולה עם אמנים מן השורה הראשונה, ובהם יוג'ה ואנג (פסנתר), ואדים רפין (כינור), לאונידס קבקוס (כינור), איזבל פאוסט (כינור), מישה מייסקי (צ׳לו) ואנה נטרבקו (סופרן). לוגנסקי הופיע באולמות היוקרתיים בעולם, בהם הקרנגי הול בניו יורק, הקונצרטחבאו באמסטרדם, האולם הפילהרמוני בברלין, סנטורי הול בטוקיו, המוזיקפראיין והקונצרטהאוס בווינה ורויאל אלברט הול בלונדון.

הרפרטואר שלו כולל למעלה מחמישים קונצ׳רטי לפסנתר, מיצירות באך ועד מוזיקה עכשווית. הפרשנויות שלו ליצירותיו של שופן זכו להכרה מיוחדת והעלו השוואות לביצועים האגדיים של הפסנתרן אלפרד קורטו. ללוגנסקי היסטוריית הקלטות ענפה, הכוללת אלבומים בחברות מובילות כגון Deutsche Grammophon, Harmonia Mundi ו-Warner Classics, שרבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים. 



ניקולאי לוגנסקי, צילום: Marco Borggreve
  
 
על היצירות:

נעמה פרל צדוק
וקולה לא יישמע (בכורה עולמית)

היצירה "וקולה לא יישמע" מוקדשת לדינה בת לאה. המלחינה, המזדהה כאישה דתיה בעלת תפיסת עולם פמיניסטית, מספרת שבשבוע בה נולדה בתה קראנו בבית הכנסת את פרשת "וישלח", בה מסופר על דינה, ועל האונס שעברה על ידי שכם. הסיפור מוצג, כפי שהיא מבחינה, "בלי מילה אחת שלה". את היחסים שלה עם התנ"ך מגדירה צדוק כ"יחסים מורכבים": מצד אחד הוא חלק מהותי מהחיים שלה כאישה דתיה; מצד שני, יש לה ביקורת ומתעוררים קשיים מול חלקים בטקסט, מול האירועים המופיעים בו ומול המקום של הנשים בתנ"ך.

באולפנא ובמסגרות החינוך בה שגדלה, היא מספרת, לא ממש העמיקו בסוגיות הקשות הללו, לא בשאילת שאלות ולא מתן ביקורת. למרבה המזל ישנן "אמנות ומוזיקה, בעזרתן אפשר לדבר ולהשמיע קול בצורה קצת אחרת". לדברי צדוק, וקולה לא יישמע היא יצירה ללא קול אנושי או טקסט "רק תזמורת אחת גדולה שתשמיע את הפרשנות שלי לרחשי ליבה של דינה כנוכחת-נפקדת בסיפור התנ"כי". 


תמונה באדיבות התזמורת הסימפונית ירושלים, קרדיט: מרקו בורגרבה
 
פרידריך שופן (1810–1849)
קונצ'רטו במי מינור לפסנתר, מס' 1, אופוס 11 (1830)

הקונצ'רטו לפסנתר במי מינור הוא למעשה הקונצ'רטו השני שחיבר שופן. בגלל עיכוב בהעתקת תפקידי התזמורת של הקונצ'רטו בפה מינור, שחיבר שופן מוקדם יותר, הוענקה הבכורה לקונצ'רטו במי מינור. הקונצ'רטו בוצע לראשונה באופן פרטי ב-22 בספטמבר, 1830. ביצוע הבכורה הפומבי התקיים ב-11 באוקטובר של אותה שנה, באולם העירייה של ורשה. שופן ניגן כסולן בשתי ההופעות. הקונצ'רטו כתוב לכלי מיתר, כלי נשיפה מעץ, קרנות, חצוצרות, טרומבון וטימפני, אולם עוצמתו המלודית והפואטית מבוססת על תפקיד הפסנתר, שם באה לידי ביטוי הליריות והאיכות הזורמת בכתיבתו של שופן.

בפרק הפותח שופן מבקש להלל את הרוח ההרואית של התנועה הלאומית הפולנית, ואת התמודדותה עם הדיכוי הרוסי. הפרק כתוב על פי צורת הסונטה הקלאסית: התזמורת מציגה את הנושאים העיקריים טרם כניסתו של הפסנתר. הפרק השני תואר על ידי שופן במכתב מ-15 במאי, 1830, כ"רגוע ומלנכולי, מעניק את התחושה של אדם המביט לעבר מקום המזכיר לו אלף זיכרונות שמחים. זהו מעין הרהור לאור הירח בערב אביבי יפה". בפרק המסכם מתבסס המבנה הריתמי על ה"קרַקוביאק", ריקוד מאזור קרקוב שבפולין, שבו בילה שופן את חופשותיו בילדותו.
מיד לאחר שהסתיים הסבב המוצלח של הופעותיו עם הקונצ'רטו נסע שופן שוב לחו"ל; לפולין לא שב יותר.
 
סרגיי פרוקופייב (1891–1953)
קטעים נבחרים מתוך הבלט סינדרלה (1945, גרסת 2026)

כאשר חזר פרוקופייב באמצע שנות ה-30 לברית-המועצות קצר מצא את עצמו שקוע עד צוואר בכתיבת מוזיקה לשורה של הפקות בימתיות וסרטי קולנוע. בתקופה זו כתב כמה מן היצירות הגדולות ביותר שלו, ובהן פטר והזאב ורומיאו ויוליה, בלט שהבכורה שלו נערכה בתיאטרון "קירוב" (מרינסקי) בלנינגרד (סנט פטרבורג) ב-1940.
בכל אותה תקופה, היה פרוקופייב מצוי בדין ודברים עם התיאטרון קירוב גם סביב כתיבתו של פסקול לבלט על פי סיפור סינדרלה שהוזמן על ידי הבלט בסוף שנות ה-30. בחודשים שחלפו עד יוני 1941 פרוקופייב הספיק לסיים שתיים משלושת המערכות של הבלט, אך עם הפלישה הנאצית לרוסיה החיים בברית המועצות עברו טלטלה עזה. פרוקופייב נאלץ לזנוח את העבודה על סינדרלה לתקופה של שלוש שנים, וחזר עליה רק ב-1943, כאשר השפעת המלחמה על חיי היומיום נעשתה מעט פחות מקיפה. במהלך שנות המלחמה הקשות הקדיש את מרצו לכתיבתה של אופרה על בסיס הרומן "מלחמה ושלום", שבוודאי התאימה יותר לרוח התקופה.

בינתיים, הועברה סגל התיאטרון של קירוב מסנט פטרבורג לאזור בטוח יותר - העיר פרם שלמרגלות הרי אוראל בפאתי סיביר. כשהתחדשה לבסוף העבודה על סינדרלה, התברר שהתיאטרון בפרם קטן מכדי לאכלס הפקה כה שאפתנית ולכן כאשר התקיימה הבכורה בנובמבר 1945, היא נערכה בתיאטרון בולשוי במוסקבה. מטבע הדברים, הסיפור על יפהפיה שסובלת מאומללות ואכזריות במשך כל חייה עד שלבסוף זוכה להיוושע בזכות אהבתו הבלתי מותנית של נסיך מסור קסם לאוכלוסייה ששרדה את קשיי המלחמה, והבלט זכה להצלחה מסחררת. 
 

סרגיי פרוקופייב, תמונת יחסי ציבור

רביעי, 21 בינואר 2026, היכל התרבות אשקלון, בשעה 20:00, חמישי 22 בינואר, האולם הסימפוני על שם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, בשעה 19:30. להזמנת כרטיסים