סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: הילה אהרון בריק נמרים בלי גבולות
 

 
 
העניין של להשאיר מקום ללא ידוע הוא מרכיב שאנחנו נותנים לו משקל, לא מתעלמים ממנו, חווים אותו. כשאתה חווה את ההווה, אתה לא יכול לברוח, וזה מקרב אותנו יותר לאמנות החיים"

שיחה עם פבלו זלצמן, מנהל מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי ובמאי ההצגה "נמר נמר" לרגל פסטיבל "מה שלומי על הגבול"



מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי מקיים זו הפעם השנייה את "מה שלומי על הגבול" (9–10 במאי 2012), פסטיבל שקרבתו הפיזית לגבול הופכת לטריגר לבדיקת גבולות מבחינה אמנותית.

ההפקה המרכזית שתועלה בפסטיבל, "נמר נמר", לוקחת את שאלת הגבולות צעד אחד נוסף: היא מתרחשת בכל חללי מרכז שלומי, כשכל עובדי המקום הם חלק מההצגה ובו בזמן מנהלים את יומם כרגיל.

"אם מישהו צריך לתקן את החשמל, לא אומרים לו אל תבוא"

פבלו זלצמן
, במאי ההצגה ומנהל מרכז שלומי: "ב'נמר, נמר' עשינו צעד קדימה במובן של לערבב את היומיום עם האמנות ולעבד את חומרי הגלם תוך כדי שהיצירה מתקיימת, זאת אומרת לטשטש כמעט לגמרי את הגבול בין אירוע אמנותי לבין היומיום, ובכוונה. זה ערבוב של פיקציה ומציאות באופן מאוד-מאוד מטעה, מאוד קשה להבדיל".
 
למשל?
 
"אני המנהל של המרכז בפועל וביימתי את ההצגה יחד עם שגית דמתי, והקטע שלי בהצגה מתרחש במשרד שלי. הקהל נכנס למשרד שבו אני מתפקד כמנהל, כשהמרכזת של המשרד שרית נכנסת לעבודה בזמן שאני כאמן נמצא בעבודה אבל גם כמנהל. זה עובד במקביל בשתי המציאויות – המציאות החיצונית והמציאות הפנימית.
 
"מה שהמנהל לא יכול לבטא בזמן של המציאות הוא יכול לבטא באופן יותר מופגן בהצגה – בגוף, בדיבור, בעשייה בתוך המשרד. ותוך כדי כך, אם יש טלפונים, עונים, ואם צריך לעשות משהו, אני עושה אותו תוך כדי הצגה. אם מישהו שלא שייך נכנס מבחוץ, הוא בעצם נכנס לאירוע האמנותי. אם מישהו צריך לתקן את החשמל, לא אומרים לו אל תבוא באותו יום.
 
"הרעיון הוא לבדוק איך האמן יכול באותו הרגע לשלב את המציאות ולהפוך אותה מיד למשהו אמנותי בתגובה שלו ובהתייחסות שלו למה שקורה".

נמר-2-ענק-גרסיאלה-חייצנקו.jpg
"נמר נמר", צילום: גרסיאלה חייצ'נקו
 
זה בעצם סוג של אלתור, לא?
 
"זה לא אלתור. אנחנו מאוד מיומנים לקשר את הדברים בתוך קודים שקבענו מראש. הייתי קורא לזה שידור ישיר. כשאנחנו מתחילים את ההצגה אנחנו מכוונים את עצמנו כמו שמכוונים תזמורת, ממש ממוקדים במרכז שלנו ובמה שאנחנו רוצים לעשות. זאת ההכשרה שאנחנו מפתחים.
 
"זה מחייב סוג שונה של חזרות וקשור גם לאיך שאנחנו חיים את החיים שלנו: לא להתעכב על משהו, על העבר, באיזו אשליה, אלא להיות כל הזמן כאן ועכשיו, לחיות את ההווה באופן מה שיותר מלא, לנסות לפחות להיות מודע למה שקורה באותו רגע. וזאת ההכשרה שאנחנו מפתחים – להיות ערניים, לדעת לפתוח את החושים, ככה שנוכל לראות 360 מעלות".
 
זה נשמע כמו ההפך מאסקפיזם.
 
"אנחנו לא בורחים, אנחנו משלבים בין כל מה שמסביב לנו עם העולם הפנימי שלנו, שגם הוא מושפע ממה שקורה בחוץ. הכל נכנס לתוך העולם שאני מייצג כרגע. אני שומע מוזיקה מהצד, מריח דברים, אני חי את הרגע. נכון שתיכננתי ככה וככה, אבל הנה איך אני מכיל גם את זה ומעבד את זה באותו רגע ומקשר אותו למה שתיכננתי להביע.
 
"זה דורש מהאמן להיות אמן באותו רגע, לא איזו מכונה שיודעת בדיוק מה הולך להיות. העניין של להשאיר מקום ללא ידוע הוא מרכיב שאנחנו נותנים לו משקל, לא מתעלמים ממנו, חווים אותו. כשאתה חווה את ההווה, אתה לא יכול לברוח, וזה מקרב אותנו יותר לאמנות החיים".

"אתה צריך ביטחון שתהיה נכון, שתהיה מתאים, ושיהיה ראוי"

כאמור, זו השנה השנייה של הפסטיבל. "זה פסטיבל שמתפתח, והשנה הוא בן יומיים", אומר זלצמן. "יש שני מוקדים מבחינתנו השנה – האחד הוא לפתח את התיאטרון באזור התעשייה שבו נמצא המרכז, ואכן במהלך הפסטיבל אנחנו מקיימים מיצגים באזור. המוקד השני קשור לכך שאזור התעשייה נמצא מול הגבול, וזה הנושא שלנו בפסטיבל.
 
"הבאנו עבודות שמתעמתות עם נושא הגבול מכל מיני זוויות – זוויות אמנותיות, אנושיות, גם שיתפנו את בית-הספר לתיאטרון של המרכז וגם את מגמת תיאטרון של בית-הספר התיכון בשלומי. יש סימפוזיון שגם בית-הספר משתתף בו, כמו גם תלמידים של בית-הספר לתיאטרון".

נמר-3-ענק-גרסיאלה-חייצנקו.jpg
"נמר נמר", צילום: גרסיאלה חייצ'נקו
 
מה זו מבחינתך בדיקת גבולות?
 
"כבן-אדם אני כל פעם בודק מחדש את הגבולות ששמתי לעצמי, ששמו לי, שיש בטבע, זו גם דרך לבדוק את האפשרות לשנות משהו. אנחנו יוצרים גבולות כדי לבדוק אותם בכל פעם מחדש. במשך הזמן, במהלך החיים, הגבולות משתנים. זה אותו דבר באמנות: בשלומי אנחנו באופן מאוד עקרוני בודקים את הגבולות של האמנות, זה מה שאנחנו עושים כל הזמן, ומה שמתאים לנו היום זה לא מה שהתאים פעם. תמיד השאלה הזו עומדת על הפרק ביצירות שלנו".
 
למה קראתם להפקה "נמר נמר"?
 
"'נמר' זה ראשי תיבות של נכון, מתאים וראוי. מין קוד פנימי של הקבוצה שלנו , מנטרה כזו לכוח פנימי. זה בסיס היצירה הזו. בסוג של עבודה שאנחנו עושים אנחנו צריכים מאוד לסמוך על זה, כי אנחנו נזרקים למקום שהוא לא לגמרי בטוח. אתה צריך לפתח את הביטחון הזה שתהיה נכון, שתהיה מתאים, ושיהיה ראוי. לכן קראנו ככה להצגה".
 
וכותרת המשנה, "ביקור בבית היצירה"?
 
"לפני 12 שנה פתחנו את המרכז. מה שיש בפנים מאוד משקף את כל התהליך שאנחנו עוברים שם בשנים האלה. הבית משקף מי אנחנו היום. המקום בנוי קצת כמו מבוך, הקהל מטייל בתוך המקום ומודרך על-ידי שחקנים שכאילו מגלים מחדש את המקום בעיניים של היום, ודרך זה אנחנו מספרים את מה שהם חווים במקום הזה. יש איזה תהליך שעובר על הקהל: לאט-לאט הוא מתחיל להרגיש את החופש שהמקום הזה מקרין. לא בכל מקום אתה מרגיש חופשי, אבל אנחנו עובדים כאן הרבה, כבר מההתחלה, כדי להרגיש את חופש היצירה.
 
"האנסמבל בנוי מאנשים מאוד שונים שמצליחים כבר הרבה שנים להיות ביחד. כמה עובדים יחד כבר 25 שנה בלי לאבד את עצמם, את האישיות שלהם ואת האינדיבידואל. כולם מצליחים לקבל ביטוי מלא. ככה גם מתנהל בית-הספר שלנו: הוא נותן לתלמידים המון חופש, המון מקום לבטא את עצמם ולגלות את הדרך שיש להם לעשות. המנחים מדריכים, אבל כל אחד מוצא את דרכו".

"מה שמעניין הוא לא שיכירו מי אני, אלא מה אני מייצג"

את המרכז לתיאטרון שלומי ייסדו פבלו זלצמן, בת-זוגו לחיים ולעשייה נטע פלוצקי, היוצרים דודי מעיין, פנ'צו אדלברג ואחרים. רבים מהם אינם ילידי הארץ, ועברו בחייהם את חוויית ההגירה.
 
"הרבה מאיתנו מהגרים, אבל יש גם ישראלים", אומר זלצמן. "זו ארץ ישראל – מהגרים, אנשים כמונו שעברו ממקום למקום ומחפשים את הבית. העבודה הפנימית שלנו נעשית כדי להגיע לבית האמיתי, הבית הגדול הרחב. הנושאים האלה הם שקע חזק בתוך העבודה שלנו".

נמר-4-ענק-גרסיאלה-חייצנקו.jpg
"נמר נמר", צילום: גרסיאלה חייצ'נקו
 
אתם גרעין של יוצרים ותיקים. עד כמה אנסמבל התיאטרון הוא דינמי ופתוח גם ליוצרים צעירים?
 
"אנחנו מלמדים הרבה שנים בכל מיני מסגרות, באוניברסיטה, בניסן נתיב וכו', ובשלומי הדבר הראשון שעשינו זה לפתוח בית-ספר כדי להצמיח דור חדש של יוצרים. חשוב לנו שכמה מהבוגרים יהפכו להיות חלק מהאנסמבל, מהמקום עצמו. יש הצטרפות, יש חידוש ומשנים את התפקידים".
 
אתם תושבי שלומי?
 
"רובנו גרים בצפון – שלומי, נהריה, כברי, טבעון, ויש מישהי שמגיעה מירושלים. רוב התלמידים מגיעים מהצפון, כמה מגיעים מתל-אביב".
 
עד כמה אנשי שלומי מעורבים בעשייה שלכם? מרגישים חלק ממנה? גאים בה?
 
"זה לא יישוב שאפשר לצבוע את כולו בצבע אחד. חלק מכיר אותנו וחלק לא מכיר. ההשפעה של המקום קיימת, וזה תהליך שלא נגמר ולוקח הרבה שנים גם אצלנו. מי אתה, מה פתאום אתה פה, הזרות במקום עד שאתה הופך להיות מזר לחלק זה תהליך מעניין, והוא עדיין נמשך.
 
"ההפקה הבאה שלנו בודקת את הנושא הזה. אנחנו חוקרים את השהייה שלנו בשלומי: מצלמים אנשים, מזמינים אנשים לדבר, כעדים, כמי שהם, ואיך אנחנו רואים אותנו בתוך המכלול הזה, מה התפקיד שלנו פה. איך אנחנו מרגישים, איזו תחושה יש ליישוב כלפינו. מאוחר יותר נהפוך את זה למטפורה כמו ש'נמר נמר' זו מטפורה לקהילת אמנים שעובדת בתיאטרון מסוים. מה שמעניין הוא לא שיכירו מי אני ומה אני, אלא מה אני מייצג". 

 
"נמר נמר" תעלה ביום חמישי, 10 במאי ב-12:00 במסגרת פסטיבל "מה שלומי על הגבול", פסטיבל רב-תחומי חוצה גבולות, 9–10 במאי 2012, במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי באזור התעשייה הישן בשלומי. כרטיס: 20 ש"ח.  טל': 04-9875183/4.

למועדי מופעים >

07/05/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע