סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2021 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ריאיון
 
מאת: הילה אהרון בריק הסופר-גרופ של שמוליק קראוס
 

 
 
יש פה בעצם שני סיפורים. סיפור אחד זה חיבור של מוזיקאים שמייצגים דור מסוים ומוזיקה של הדור הזה עם הילד הפרוע של דור אחר, וזה חיבור מעניין, כי אנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו מביאים את השירים שלו בשפה שלנו, וכאמור, לא בעניין של שחזור, זה לא הקטע. הסיפור השני זה החיבור בין חמישה אנשים"
חמישה יוצרים חברו לערב שכולו קראוס, אבל בדרך שלהם. שיחה עם הצלע הנשית, טל גורדון


לא בכל יום קמה סופר-גרופ חדשה בישראל: השבוע יעלו לבימת הבארבי בתל אביב אבי בללי, איגי דיין, דודי לוי, דניאל סלומון וטל גורדון כהרכב מגובש. החמישה יעלו, זו הפעם השנייה, ערב המוקדש ליצירתו של שמוליק קראוס ז"ל.
 
"סולו יורמן הגה את הערב הזה בעקבות מותו של שמוליק קראוס", מספרת גורדון (גילוי נאות: טל כותבת באתר הבמה והיא חברה שלי). "הוא חשב לחבר בין היצירה של קראוס למוזיקאים שהוא אוהב ולייצר את שני החיבורים האלה: בינינו לבין היצירה של שמוליק, ובינינו לבין עצמנו.

"הוא ממש התרגש מהחיבור הזה בין כל המוזיקאים האלה על במה אחת, כשמה שהכי הדליק אותו זה הרעיון שאנחנו נתפקד כהרכב, בדיוק הפוך מערבי המחווה שבהם עולה כל אמן בנפרד".
 
אמרת לי לא פעם שקראוס הוא היוצר הכי משמעותי מבחינתך.
 
"מבחינתי שמוליק קראוס הוא המלחין שלי. הוא הפסקול של ילדותי. מה שמרתק אותי זה המתח הגדול בין האישיות המאוד סוערת, פראית ולפעמים אלימה שלו, אישיות מאוד מחוספסת, לבין לחנים כל-כך מעודנים, כל-כך רגישים, כל-כך עגולים.
 
"אני חושבת שזה היה פחות מרתק אם לאותה אישיות מחוספסת היו גם לחנים נורא מחוספסים. היו לו גם כאלה, אבל טביעת האצבע שלו – 'הבובה הזהבה', 'אחרי עשרים שנה', 'רואים רחוק, רואים שקוף', שירי ילדים מופלאים כמו 'אלישבע מה נחמדת' – כל פעם איזשהו בונבון שנוגע לך ישר בנים הכי חשוף בנשמה והכי עדין. כשזה יוצא מדמות כל-כך מחוספסת, נולד שם ניצוץ שבעיני הוא חד-פעמי". 

טל-גורדון-ודוד-לוי-הלה-עמנואל-גור.jpg
דודי  לוי, טל גורדון, צילומים: הלה עמנואל גור
 
פסקול של הנשמה

מה ניסיתם לעשות עם השירים?
 
"כהרכב חקרנו את הלחנים תוך ניסיון למצוא את הסאונד שלנו, בכל פעם מכיוון אחר בנגינה ובשירה. היה מדהים לגלות בכל פעם עד כמה הלחנים האלה וההפקות תיקשרו עם העולם בזמן אמת. כשאת עובדת למשל על 'כשאת בוכה את לא יפה', את עובדת על הביטלס, ישר את מרגישה גם את התקופה שזה הולחן בה ואת המוזיקה שזה תיקשר אתה. וזה גם גורם להשתאות.
 
"זה הרי לא כמו היום, שאת חיה בעולם וירטואלי וגלובלי. בשנות ה-60 וה-70 בארץ החלונות הגבוהים חוללו את מהפכת הרוק הראשונה עם תקליט מלפני למעלה מ-40 שנה שלא קדמה לו מסורת של פופ ישראלי. מי שזוכר מה זה היה להשיג תקליט מחו"ל, כשצריך להזמין אותו בחנות במיוחד... זה לא כמו היום, שאתה נכנס ליוטיוב. פתאום אתה מבין איזו גדולה זו שבסוף שנות ה-60 אלבום מתקשר עם העולם.
 
"לפני זה במוזיקה הישראלית היו הרבה אקורדיון והרבה רוסים, שכבודם במקומם מונח, אבל זה קצת פחות רלבנטי לפסקול של הנשמה של אנשים בגיל שלי ומטה".
 
הכרת אותו?
 
"הייתי ילדה מעריצה שלו כל החיים, איפשהו בגיל ההתבגרות התחלתי להגיע לקפה כסית ולשמחתי אכן הכרתי אותו, היה לי העונג להכיר אותו די מקרוב".

   

 
אז בעצם המופע הזה הוא חיבור בין-דורי.
 
"יש פה בעצם שני סיפורים. סיפור אחד זה חיבור של מוזיקאים שמייצגים דור מסוים ומוזיקה של הדור הזה עם הילד הפרוע של דור אחר, וזה חיבור מעניין, כי אנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו מביאים את השירים שלו בשפה שלנו, וכאמור, לא בעניין של שחזור, זה לא הקטע.
 
"הסיפור השני זה החיבור בין חמישה אנשים. עבדתי בנפרד בזמנו עם בללי והיו לי הבלחות עם דודי, אבל המפגש עם דניאל ואיגי הוא ראשון, וככה בין כולם בהרכב הזה. היתה פה התמוגגות הדדית כזו כשסולו אמר לי שאיגי ממשינה הולך לבוא. את לא מבינה איזו צרחה יצאה לי.
 
"להיות מוקפת בתותחים האלה, ובאמת תותחים, הבסיסט של נקמת הטרקטור והמתופף של משינה והגיטריסט של אהוד בנאי וקורין ודניאל שגיליתי מחדש כי ידעתי שיש לו שירים יפים, אבל הבנתי שהוא ליגה אחרת. אז זה גם החיבור בינינו וגם החיבור עם קראוס, וזה חיבור טעים". 

אבי-בבלי-ואיגי-דיין-הלה-עמנואל-גור.jpg
אבי בללי, איגי דיין, צילום: הלה עמנואל גור
 
"המלה בשלות היא מלת המפתח להרכב הזה"

כולם שרים?

 
"כל אחד על כלי ושירה. איגי תופים ושירה, דודי חשמלית ושירה, בללי בס ושירה, דניאל פסנתר ושירה, אני אקוסטית ושירה. ליד כל הקנונים האלה בנגינה, אני בן-אדם שלימד את עצמו גיטרה, אני לא תותחית כמוהם בנגינה, אבל יצא שאני מפונקת ברמות עם המוזיקאים הכי מעניינים מרתקים ומדהימים בארץ. וזה גם הקושי של ההרכב הזה, חמישה פילוסופים לטוב ולרע".
 
אז איך החלטתם מי שר מה?
 
"זה פשוט זולג לאן שצריך לזלוג, יש שיר שאני לא מוכנה לתת, יש שיר שמנסים משהו. אנחנו כבר לא ילדים והמלה בשלות היא מלת המפתח להרכב הזה. חלק מהבשלות הזו זה שהאגו מנוהל נכון. אני לא אגיד שאין אגו, לכל אחד יש האגו שלו וככה צריך להיות, אבל זה מנוהל מאוד נכון. מוזיקאים שכל אחד מביא משהו אחר. להפקות של כל אחד מהם יש צבעים אחרים, למרות שהכל יושב תחת רוק".
 
את הצלע הנשית בהרכב של גברים, וזה ישר מוליך למקום של ג'וזי כץ. מבחינה קולית אתן מאוד שונות, לא?
 
"לקרוא לי הקול הנשי בהרכב הזה זו הגדרה קצת מפוקפקת. דניאל הוא קול יותר נשי ממני, כפרה עליו. ג'וזי היתה הבובה שלי. כל ילדה בת ארבע מאמצת לה את הזמרת שלה, ואצלי אלה היו ג'וזי ורותי נבון, אלה היו הבובות שלי. אני גם מומחית בלחקות את המבטא שלה.

"לפני המון שנים, במסגרת תרגיל כתיבה שנתתי לעצמי, רציתי לשמוע מעצמי כמלחינה וככותבת סאונד קצת אחר, ואמרתי לעצמי שאני אנסה לכתוב שיר לזמרת אחרת, ובאופן טבעי הלכתי לג'וזי כץ, שזו המוזיקאית שאני הכי אוהבת את הסאונד שלה.
 
"בתכלס יצא בסוף שכתבתי בדיוק כמו שאני כותבת בשבילי, רק טיפה יותר מואר ובהיר, זאת אומרת שאם אני מוסיפה קצת צבע לקול שלי, אז הקולות שלנו מאוד דומים. ג'וזי היא לא שולי נתן, אין לה קול דקיק וצלול, אלא קול שהוא גם קצת חרוך ועבה".


דניאל-סלומון-הלה-עמנואל-גור.jpg
דניאל סלומון (צילום: הלה עמנואל גור)
 
היא גם רקדה נורא יפה.
 
"היא בעצם הגיעה לארץ כרקדנית אצל גיורא גודיק. זה דבר שגם אם אני רוצה, אני לא יודעת לעשות. אבל אחרי ההופעה הראשונה שעשינו בראשון לציון (המופע עלה לראשונה במסגרת פסטיבל ראשון), באה אלי אחרי ההופעה אשתו של איגי דיין ואמרה לי שאחד הדברים היפים שרואים דרך ההופעה זה השינוי של העמדה הנשית במוזיקה הישראלית.

"הקול של ג'וזי כל-כך מזוהה עם השירים של שמוליק, ופתאום אני עומדת שם, אמנם צבועה בבלונד, אבל הגישה המוזיקלית קצת אחרת, פתאום חלק מההרכב ורואים איך דמות האשה השתנתה משנות ה-70 לשנים של היום. אני לא נמצאת שם במרכז מוקפת גברים שחוגגים את הנשיות שלי, אלא אני אחת מההרכב, כולל הלנגן.
 
"אני שייכת לדור של הרוקסן, וכולנו, כל הבחורות מהדור הזה, מחזיקות את הגיטרה באותו מקום על הגוף, כי כולנו רצינו להיות כמו הגברים, ככה הסתכלנו על עצמנו. אני לא יודעת אם זה טוב, אבל ככה זה היה בזמנו". 

  

 
"זו להקה של מחפשים, וזה מה שאנחנו עושים"

איך החלטתם מה נכנס לערב ומה לא?
 
"כל מה שמצליח להגיע לאיזון נכון מול הסאונד שלנו כהרכב, ונהיה לנו סאונד. ביקורת, רעיון או פידבק – עד שהדברים נכנסים למקום.  כשעבדנו על המופע הראשון  היינו עוד במתח, כי מצד אחד הרגשנו שאם היו רוצים לעשות שחזור של השירים, היו לוקחים כמה נגנים שהם הרבה יותר נגני חשבוניות, אנשי מקצוע שלא מביאים את הזהות שלהם כיוצרים, אלא טכנית לנגן בתוך יומיים 25 שירים שהיו נשמעים בדיוק כמו המקור, אבל בכל זאת הביאו אותנו, אנשים ששיש להם זהות אמנותית ואישית, שהיא חלק מהעשייה שלהם.

"המתח שנמצאנו בו לקראת ההופעה הראשונה, איך מצד אחד לא לשחזר, אלא כן לתת סיי אמנותי שלנו, ומצד שני לא להרוס את המקור, שזה מאוד קשה, כי המקור זה חתיכת רגעים מכוננים בכל הזמנים במוזיקה הישראלית.
 
"אני לא אגיד לך שאת הכל פתרנו. יש עדיין שירים שנמצאים בתפר של איפה אנחנו ואיפה המקור, אבל זו להקה של מחפשים, וזה מה שאנחנו עושים. חצי מהחזרות זה דיבורים ודיונים כדי להבין מה אנחנו מחפשים ומה זה הדבר שיש לנו לתת ולקבל".

  

אז מה אתם שרים?
 
"זה כמו ערימת ממתקים שאת רק צריכה לבחור מה יותר טעים לך ומה מתאים. יש כמה שירים שאנחנו שרים ביחד: 'אהבה הראשונה' ('האהבות שלי'), 'התשמע קולי', ויש שירים אישיים. הוצאנו סינגל ל'אני אשיר לך שיר', שקראוס כתב לאריק לביא ואיגי דיין שר, ויש לו ביצוע למות. בללי עושה את 'סוס עץ', ביצוע מצמרר לא פחות, דניאל מביא את 'רואים רחוק, רואים שקוף' בדרך הכל-כך הדניאלית שלו, וזה נהיה קונצרט כזה.
 
"דודי לקח את 'גלגל מסתובב' והביא אותו איכשהו לקריביים, וזה נהיה חגיגה. השיר הזה למשל היה פיצוח, כי היה קשה להוציא אותו מהמקום המקורי שלו בלי להוציא אותו מהעוצמות שלו, ופתאום הגיע פיצוח.

"אני הסתערתי על 'הבובה זהבה', 'שוב', 'זה קורה'. איגי עושה את 'הגיטרה' ו'בית הערבה', ודודי 'כשאת בוכה את לא יפה'. בללי עושה את 'לוח וגיר', ודניאל את 'אינך יכולה'".

  


"זה מפגש לדעתי עם הלחנים הכי טובים בארץ, וצריך לבוא ולתת להם להתערבב איתנו, לתת להם איזה תוקף שקשור לשנים הנוכחיות. מה שכן, הייתי יותר מרוצה מהעולם אם קראוס היה עדיין חי, וגם אריק איינשטיין".


המופע "רואים שקוף" בהפקת סולו יורמן ו"פיסטוק הפקות" יעלה ביום חמישי, 6 בפברואר 2014, ב-22:00, במועדון הבארבי בתל אביב. כרטיסים: 03-5188123.


למועדי מופעים >

03/02/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע