סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
הצגות לילדים, מופעים לילדים
לוח האירועים 2021 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
כתבה
 
מאת: הילה אהרון בריק בין מחזור למיחזור
 

 
 
ככה מרחיבים את השיח הנשי - כנס ראשון מסוגו קושר בין נשים, סוגיות סביבתיות וביטוי אמנותי


לתקן את העולם
 
יום האשה הבינלאומי יצוין השנה בלא מעט פסטיבלים ואירועים  (חלקם יש לומר – טרמפיסטים  לכל דבר) שהוותיק והגדול מביניהם הוא פסטיבל האשה הבינלאומי בחולון החוגג  כבר בת מצווה. הפסטיבל מציע מגוון אירועים ומופעים שהיחצנים ששים להכתיר כ"חוגגים את הנשיות" אבל במקרה הזה יש לומר שהוא עושה דבר חשוב יותר – הוא מרחיב את השיח הנשי בהקשרים אמנותיים ותרבותיים חדשים.  
 
מבין אירועי השנה מתבלט השנה כיוון חדש המחבר בין נשיות, אקולוגיה ואמנות. הפסטיבל יכלול כנס  ראשון מסוגו בארץ שיעסוק ב"אקו- פמיניזם" – תנועה בינלאומית של אמניות חברתיות המעלות על הנס את העיסוק בסביבה, בדרך כלל תוך כדי מעורבות בקהילה.
 
"אמנות אקולוגית  מחברת בין האמנות לאקולוגיה וחוקרת ומגיבה לסוגיות סביבתיות ובתוכה יש מנעד רחב של עשייה" מספרת האמנית האקולוגית שי זכאי, שיזמה וערכה את הכנס. "הרבה מהאמנים האקולוגיים באים עם ידע אקולוגי מעשי, מעורבים בשיקום ובשימור של נופים פגועים ופועלים דרך שפת האמנות האוניברסלית להעלות את המודעות לאמנות סביבתית. זה תחום אמנות שיש בו משהו מאוד צנוע, הוא משמש מעין מתווך בין הציבור לבין הסביבה, בין אקולוגים לבין התעשיינים ובין מקבלי ההחלטות לבין הציבור".

מה זה בעצם אקו-פמיניזם?
 
"מתחקיר שעשיתי לאורך השנים מתברר שהרבה מאוד מהאמנים האקולוגיים הם אמניות ורבות מהן אמניות יהודיות.  גם בעולם -  נשים אמניות וחוקרות אמנות היסטוריוניות ואוצרות הן יהודיות. כנראה שיש משהו שקשור לנטייה ל-care taker  נטייה טיפולית לתיקון עולם ביהדות.
 
"התנועה האקו-פמיניסטית  הוגדרה כבר בשנות השמונים אבל נוצרה עוד קודם במדינות עולם השלישי על ידי נשים שהבינו שכדי לשמור על היערות ומקורות  הפרנסה צריך להתאגד ולהלחם. אחר כך האקדמאיות בארצות הברית נתנו לזה שם וגיבוי אקדמי וזה הפך לתנועה גדולה בעולם של נשים.
 
"היסטוריוניות אבחנו, באופן מאוד מדויק לדעתי, שיש קשר בין נשים וטבע בכל מיני רמות גם העובדה שנשים מדוכאות ומנוצלות לאורך שנים במדינות בעולם וגם הטבע מדוכא, מנוצל ונאנס לאורך שנים ההקבלה הזו מעסיקה את האמניות האקו-פמיניסטיות. מדובר על אוכלוסיות שמדוכאות על ידי גברים ועל ידי מוקד השליטה הגברי. יש גם הקשר אחר  - הקשר המולד בין נשים וטבע שהוא בילְד-אין  בגוף שלנו – המחזוריות שבגוף מקבילה למחזוריות של עונות השנה, המחזור, הלידה. במשך השנים התרחקנו  מהטבע  אבל פעם המחזור הנשי היה מגיע  עם הופעת הירח המלא. היום זה השתבש לגמרי ועדיין,  נשים מרגישות את ההקבלה לטבע בגוף שלהן יותר מגברים. יש משהו פיזי שמחבר בינינו לבין המערכת שמסביבנו.
 
"אמניות אקו פמיניסטיות עוסקות בסוגיות של ג`נדר ובקשר שלהן לפגיעה בטבע דרך השפה הויזואלית של האמנות שהיא שפה  אוניברסלית שחוצה גבולות ותרבויות ופוליטיקות" .
 
את יכולה לתת דוגמה?
 
"למשל בעשייה האמנותית שלי – אני במשך שנים מצלמת נוכחות נשית ביער בפארק בריטניה, שאני קוראת לו `הסטודיו הפתוח שלי`. הנוכחות קיימת בטבע וכצלמת אני רק צריכה להוציא את זה לאור – לא מביימת אלא מסמנת את הזהות הנשית בסלעים ובטבע  - כל זה במסגרת פרויקט שנקרא `סלע אם`.  עבודה אחרת שלי נקראת `פרידה משלמת  הבטון` על פי שורות השיר `שלמת בטון ומלט` – זה  דיוקן עצמי שלי דרך שמלה מארון הבגדים שלי שציפיתי בבטון ומצמידה אותו ללוחות בטון" (העבודה תוצג באכסדרת המדיטק במשך חודש החל מפתיחת פסטיבל אשה – ה.א.ב.).
 
"דיאלוג שצריך לקיים יום יום"
 
את מוצאת שיש גם סתירה בין פמיניזם למודעות לאיכות הסביבה? אני מתכוונת לתחומים שמקדמים את חופש הבחירה של האישה מצד אחד ומצד שני פוגעים בסביבה או בקשר לטבע -  משימוש בגלולות למניעת הריון, דרך אחזקת מכונית פרטית  ועד לשימוש בחיתולים חד פעמיים?
 
"אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו את השאלות האלה ומאחר ואנחנו חיים היום (ולא לפני 150 שנה) אז למעשה מי שיותר מודע שואל את עצמו מחדש שוב ושוב על כל דבר כמו הגלולה ומה זה עושה לגוף שלנו  - אלה  לא שאלות של פמיניזם – אלא של מודעות סביבתית באופן כללי שקשורות לנושא של צריכה והפחתת הצריכה.
 
"מה שפעם נתפס במשוואה צרכנות = קדמה משתנה היום, עם עלייתה של המודעות לנושאים סביבתיים.  אם אנחנו לא נקנה צלחות חד פעמיות אלא נטרח ונרחץ  זה בא מתוך מודעות, שיש לפעולה הזו כמה פנים -  האתיקה של הדברים התחדדה.  פחות מהכיוון של קדמה אלא יותר מהכיוון של מודעות  סביבתית.
 
"אני חושבת שלא צריך להשתגע. אנחנו לא מצליחים להרחיב את המודעות הסביבתית לאורך שנים בגלל שהרבה אנשים רואים בזה מועקה, זה מרחיק אותם,  כל האיומים והסכנות ודברים שאנחנו לא רואים כמו אפקט החממה והחור באוזון וזיהום האוויר  - אנשים בוחרים להתעלם ברוב המקרים ולכן אני, שהייתי `ירוקה כהה`  היום אני יותר פרגמטית בקשר שלי עם אנשים כי מעדיפה שיעשו משהו אחד קטן ולא להרחיק ולאיים עליהם באיומים הגדולים כדי לא להשיג תוצאה הפוכה. אז עדיף לעשות משהו קטן כמו להחליף את הנורה בפלורסנט.
 
"זה  דיאלוג שצריך לקיים כל יום. אותי למשל לעולם לא תראי עם בגדים סינתטיים. או אם מסתכלים מהצד  -  ירדתי ברמת החיים שלי במובן המקובל,  למרות שאני לא רואה את זה ככה.  אני נמצאת כל הזמן בדיאלוג עם עצמי  על בסיס יומיומי, ואין מה לעשות  - אם אני חייבת להגיע עם האוטו שלי זה בגלל זה בגלל שאין לי תחבורה ציבורית שמסיעה אותי לאן שאני צריכה ואין הרבה ברירות".
 
קהילתיות במקום אגו-טריפ
 
מה את יכולה לספר על האורחות בכנס?
 
"סוזן לייבוביץ היא אמנית אקולוגית מברקלי, אמנית מאוד ידועה בארה"ב. היא המציאה את הפרויקט  `גרדן טו גו` (על משקל `קופי טו גו`) שמטרתו להביא גם לאוכלוסיות עניות בשכונות בארה"ב  ירוק מול העיניים – באיי תנועה ובמרכזים עירוניים.
 
"לייבוביץ היא אמנית קהילתית שבהתכוונות שלה יש יצירה יחד עם  הקהילה. אצל  רוב האמנים האגו -טריפ של האמן תופס חלק חשוב  - האמן  נכנס לסטודיו ומייצר את היצירה שלו. החתימה האישית של האמן נורא חשובה לאמנים ואמנים חברתיים מתחלקים בחתימה האישית עם הקהילה שעמה הם יוצרים.  ליבבוביץ תרצה על העבודות שלה. בין השאר היא יזמה את ה-WEAD  (Women Environment Art Directory)  – מדריך שממפה אמניות נשים שמתעסקות עם סוגיות סביבתיות במדינות עולם שלישי ובכלל. המדריך מתעדכן אחת לשנה וכולל תמונות של האמניות ועבודות שלהן ועצם קיומו יוצר העצמה של אמניות אקולוגיות.
 
אורחת אחרת היא סוזן בוטגר – היסטוריונית ומבקרת אמנות של כתב העת החשוב  Art in America . מחברת הספר Earth Works    - שכולל את 60 האמנים המשפיעים ביותר בעולם באמנות אקולוגית (גם שי זכאי חברה בו) זו קבוצת צ`אט שפועלת באינטרנט  החל משנת 1999. 
 
אמנית בינלאומית נוספת שמגיעה לפסטיבל היא ג`ניפר מולטון היא  רקדנית וכוריאוגרפית שלדברי זכאי מצליחה מאוד בניו יורק. מולטון חקרה את יכולת הניווט של הציפורים הנודדות ועבודת המחול האקולוגית שלה `עבודת מוח ציפור`, מעלה את הבעיות שבהן נתקלות הציפורים במסלולי הנדידה שלהן.
 
יש אמנות אקולוגית בישראל?
 
"אני עובדת בהתנדבות אין לנו תמיכה ציבורית שוטפת אלא נתמכים נקודתית כשיש פרויקט. אני עצמי עובדת בהתנדבות הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית שכולל מדענים ואמנים למען הסביבה. החזון של הפורום הוא  להביא דיסיפלינה חדשה בישראל -  סדנה בינלאומית לסיעור מוחין למציאת פתרונות למקומות כמו אזור התעשייה בנגב, בשנה שעברה הפקנו את יום כדור הארץ בתל אביב  זו עמותה קטנה ללא תקציבים". 
  
"אנחנו כבר לא יודעים מה זה שקט"
 
הפסטיבל מציע גם חיבור אחר בין אקולוגיה לאמנות  - מופע מחול חדש של נעה ורטהיים של קבוצת המחול "ורטיגו"  - "רעש לבן". המודעות החברתית של "ורטיגו"  באה לידי ביטוי בכמה מן העבודות שהעלתה הלהקה בשנים האחרונות ביניהן עבודה משותפת עם אנשים מוגבלים והעבודה "לידת הפניקס"
- פרויקט מחול אקולוגי שעסק בדיאלוג שבין האדם למקום ובו הרקדנים רקדו על אדמה חשופה בתוך מבנה נייד (כיפה גיאודזית) כשהעבודה משתנה בכל מקום שבו היא מועלה.
 
"מאז התפתחות הטכנולוגיה במאתיים השנה האחרונות השימוש בידע ובקדמה מביא דברים נפלאים וגם הרבה נזק" אומרת נעה ורטהיים , הכוריאוגרפית של הלהקה. "אני יושבת בקיבוץ נתיב הל"ה רצינו לגדל גידולים אורגניים ואמרו לנו שכל השדות צריכים לחכות לפחות  30 שנה עד שכל הרעל ייעלם. באיזה שהוא מקום במו ידינו אנחנו הורסים את העולם שאנחנו חיים בו ואת האדמה ומכלים את המשאבים של כדור הארץ. אנחנו רצים אחרי כסף ומנצלים משאבים וטכנולוגיות של העולם במקום פשוט להיות חלק ממנו, מה שהיה ברור וטבעי עד העידן המודרני.
 
היצירה החדשה "רעש לבן" מתמקדת ברעשים שמייצר העידן הטכנולוגי. "אנחנו כבר לא יודעים מה זה שקט" אומרת ורטהיים, "הרעש הלבן הוא מכלול הצלילים  ברקע - הרעש של המזגן, הרעש של המקרר, רעשים שעושים דיסטרקציה עד שאנחנו לא שומעים כבר את  הרעש הפנימי שלנו. אנחנו במלכודת של רעש שמנתקת אותנו מהשקט הפנימי ומהשקט של הטבע. 
 
"היצירה היא מעין תיאטרון אבסטרקט שמתפתח לתוך הרעש. זו יצירה אבסטרקטית שמדברת על הבאזז האנרגטי, על ברקודים.  אני בדיוק במעבר בחוויה האישית שלי  בין  העיר לבין הכפר, בין השקט והרעש זה מה הוליד את היצירה הזו".
 
כחלק מהמודעות הסביבתית של ורטהיים היא יזמה גם שוק קח-תן שיתקיים לפני המופע "מיד ליד"
"אני לא קונה בגדים בחנות כבר שנים,  זה חלק מהמודעות הצרכנית -  אנחנו הרי לא צריכים 50 אחוז ממה שאנחנו צורכים אבל זה עידן כזה שבו דוחסים עוד ועוד אינפורמציה איך למכור והתאגידים ואנשי הכספים שולטים בנו. לכן החלטנו להיפגש בפואייה עם קהל הצרכנים, שקונה כרטיסים, ולעשות אתו בארטר  - להחליף חפצים. זה חלק מהתפקיד שלנו כאמנים, לתת את הדעת לדברים, לשנות דפוסי חשיבה".

 

כנס "נשים, אמנות וטבע" יתקיים ביום חמישי, 6 במרץ החל מ- 17:00 במדיטק חולון. המופע "רעש לבן" יעלה ביום רביעי,  5 במרץ ב- 20:30 בתיאטרון חולון. האירועים מתקיימים במסגרת פסטיבל "אשה" בחולון (7-4 במרץ 2008).



03/03/2008   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע