הקסם התחיל עוד לפני כיבוי אורות

הצגת ילדים של המדיטק מעוררת תמיד ציפיות גבוהות. היינו זוג הורים ושני ילדים בני ארבע וחצי ושש, ולשמחתי, לא התבדינו: ההצגה "צפרדי וקרפד" נהדרת, לא פחות.

רגע אחרי שהאורות נדלקו עלו לבמה הנגנים, טל בלכרוביץ' ועופר שפירא, קדו ועברו לירכתיים. מרגע זה ועד לסוף ההצגה יפליאו השניים לנגן, שפירא על הקלידים ובלכרוביץ' על כלי נשיפה שמתחלפים בהתאם לחיה המהלכת על הבמה.

אבל הקסם התחיל עוד לפני כיבוי האורות: התפאורה המצוינת של ניב מנור מושקעת עד לפרטים הקטנים ביותר, במהלך ההצגה כל פריט ופריט יתעורר ויקבל משמעות.

מימין ביתו של קרפד (דן קיזלר), משמאל ביתו של צפרדי (דני לשמן), ושניהם מלאים פרטים מלבבים, לשמחת הילדים. האביזר המרכזי הוא המיטה: קרפד אוהב לישון בכל הזדמנות, חולם על צפרדי חברו הטוב וגם מתעורר למענו.

לצד המיטה מככבים השעון של קרפד, שמאוחר יותר יתקלקל ויעציב אותו; לוח שנה שעל-פיו הוא מתעורר משנת החורף שלו; תנור שבו הוא אופה עוגיות טעימות בשביל צפרדי, ועוד ועוד.

רגעים רבים בהצגה נוגעים ללב. למשל, הרגע שבו קרפד מתבייש להיראות בבגד ים, ולאחר שכנועים וצחקוקים של חבריו החיות, יוצא באומץ מהמים, מצטרף לריקודים וצועק: "אני נראה מצחיק בבגד ים – אז מה!". הוא צוחק, והילדים בקהל איתו.


"צפרדי וקרפד" דנה סמו, דן קיזלר ודני לשמן (צילום: אייל לנדסמן)

הילדים צחקו גם כשצפרדי שיכנע את קרפד החששן לגלוש במורד ההר המושלג, ונעצבו כשקרפד כעס על צפרדי בשל אי-הבנה. העצב התחלף במהרה כשקרפד קיבל מכתב, לראשונה בחייו. מי השולח? צפרדי חברו הטוב, שביקש לשמח אותו, אלא שהמכתב בושש להגיע פשוט כי הדוור הוא חילזון. פה המקום לציין את השחקנים הנוספים המצוינים בהצגה, מאיה מדג'ר/חן אשרוב, דנה סמו ויעקב תמרי (החילזון) .

המסר העיקרי בהצגה, ערך החברות הטובה, עובר היטב. צפרדי וקרפד עושים כמעט הכל זה למענו של זה, חולקים עוגיות וחלב, מספרים זה לזה על קשייהם ומקשיבים זה לזה, מנקים את העלים זה בחצר ביתו של זה, שוחים יחד ובעיקר שרים ורוקדים.


"הציפורים" דנה סמו, יעקב תמרי, חן אשרוב (צילום: אייל לנדסמן)

גם התלבושות שעיצבה דנה צרפתי נהדרות: החילזון שהופך בן רגע לאלביס, התלבושות של צפרדי וקרפד, שמשאירות אותם אלגנטיים להפליא ויחד עם זאת קל לזהות מי הוא מי, הצב שהבית שלו מעוצב כתיק גב, הציפורים הססגוניות ועוד.

יחד עם זאת, ההצגה משופעת שירים. הבימוי של רוני פינקוביץ' כיוון כנראה למחזמר נוסח ברודוויי, אבל ילדים, כך נדמה לי, זקוקים למינון מעט זהיר יותר של להיטים.


הילדים עם יעקב תמרי (צילום: אודליה דה רוסו)

ביציאה מן ההצגה חיכו לילדים בחוץ, כצ'ופר, השחקנים, ואפשר היה להצטלם איתם. זו היתה מחווה יפה, שהילדים שמחו בה מאוד. יומיים אחרי שמעתי אותם משחקים בחדרם ושרים, "ההפך מטיפש חכם, וקרפד נראה מצחיק בבגד ים...".

"צפרדי וקרפד", 2 ביוני 2012, תיאטרון המדיטק.