 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
הצגות שונות |
|
|
|
|
| |
|
ליצני החצר (תיאטרון פסיק) |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אורי ניצן
בימוי: שמואל הדג`ס
תעתוק וניהול מוזיקלי: דניאל גפני
תאום אמנותי: מרטין קנטור
תחקיר ועריכה: אן מארי |
| משתתפים: עוזי ביטון , זהר כץ , אלכס ויינגרט , אסי שמעוני , קרישה סובוטקה , חביב מזרחי , אביתר ליכטנשטט |
|
|
|
|
ארבעה אסירים יהודים במחנה ההשמדה אושוויץ נבחרים לשמש כליצני חצר של אחד הקצינים הנאצים במחנה, שורדים הודות לכישרונם התיאטרלי. ציר העלילה נע בין ניסיונות השרידה של האסירים במחנה, אל החיים שאחרי המלחמה,ובהם ההתמודדות עם המאורעות הבלתי נתפסים והנקמה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (12 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 12. הצגה מטלטלת
 | |  | | קשה מאד לצפיה ואולם הצגה חזקה והשחקנים נפלאים.
החוויה ממשיכה ללוות אותי.
הוסף תגובה | |  | |  |
| אילנה בן יעקב , ירושלים (27/03/2014) |
| 11. הצגה מדהימה, עד היום לא יצאה לי מהראש
| | | | המשחק מרשים ומדוייק. מאז ראיתי עוד כ 10 הצגות בעלות "רייטינג" גבוה, אבל אף אחת לא הגיעה לרמה של "ליצני החצר". בחירת ההצגות היא עניין סובייקטיבי, אבל מי שאוהב הצגה עמוקה המשאירה לך מחשבות לתקופה ארוכה וצובטת אותך בלב, כדוגמת "הקיץ של אביה" שיילך לראות אותה.
שחקנים מצויינים, עיבוד מצויין לטקסט.
הוסף תגובה | | | | |
| לבנת , ירושלים (07/04/2008) |
| 10. בי ההצגה לא נגעה
| | | | שחקנים מעולים, אחד מהם בכלל כוכב טלויזיה(יונתן בן גל).
הקטע שיורים באסתריקה(זה לא כמו בספר, שזו סצנת עירום,נאלצו כמובן לצנזר פה) ממש ריגש. אבל בגדול לצערי ממש לא נגע בי...
המליצו לי וחיפשתי משהו שישאיר בי רושם עז , וההצגה ללא ספק לא עשתה את העבודה...
אח"כ יש דיון וסיפרו לנו שהם טסו למחנות ההשמדה והתאמנו במיטות האמיתיות על ההצגה.
את אסתריקה משחקת יהודייה פולנייה עם מבטא, מה שנותן יותר אוטנטיות.
בקיצור זה נורא מושקע אבל זה ממש לא נוגע, ומי שלא קרא תספר בכלל אין לו מה לחפש...
הוסף תגובה | | | | |
| 9.
| | | | ביום השואה במקום הטכס שמתקיים כל שנה, עם קטעי הקריאה והשירים הכה עצובים החליטו במקום לימודי להזמין את ההצגה- ליצני החצר.
התלבטתי האם להגיע ולראות או לסיים עניינים בסיפריה (שנה אחרונה לתואר!) אבל החלטתי לראות את ההצגה.
אני חייבת להגיד שכבר הרבה שנים לא ראיתי הצגה מרגשת כל כך. השחקנים מעולים ורמת ההצגה גבוהה מאוד. כל שחקן מגלם את הדמות שלו בצורה משכנעת.
שמתי לב במיוחד לשימוש המקסימלי שנעשה באביזרים שעל הבמה כשבכל פעם הם משמשים לתפקיד אחר והמעבר הוא מהיר ומיומן.
הזלתי בה הרבה דמעות !!!
הוסף תגובה | | | | |
| 8. הצגה מעולה!
| | | | באתי להצגה אחרי שכבר קראתי את הספר, אמנם פחדתי שזה לא יעמוד בציפיות אחרי הספר המדהים (חובה לקרוא! גם ואולי בעיקר אם רואים את ההצגה), אבל ישבתי מרותקת ונותרתי עם רושם עז !! מעבר למשחק האמין והנדיר של צוות השחקנים (!)התפעלתי מהרעיונות המקוריים במהלך כל ההצגה! שימוש בכלים, עיצוב וחפצי במה בצורה מקסימלית ומרתקת!! פשוט תלכו............
הוסף תגובה | | | | |
| 7. לא כזאת מצויינת בכלל... מפרטת-
| | | | ראיתי את ההצגה השבוע והאמת היא שבכלל לא נגעה בי.. השחקנים אמנם עשו עבודה מצויינת, אבל בתוך מה שהבמאי הדריך אותם. זאת אומרת, כל אחת מהדמויות כלל לא הצליחה להגיע לנקודת שיא. נקודות חזקות היו שתיים לדעתי, אבל גם הן נגמרו מהר מדי ולא הצליחו לרגש אותנו כך שנחוש אהדה ("קתרזיס") כמו שצריך.
מי שקרא את הספר מאת אביגדור דגן, יודע שכמעט ואין קשר בין ההצגה לספר חוץ מהנושא שיש ארבעה ליצני חצר באושוויץ. בהצגה הוסיפו דברים שטותיים והשמיטו דברים חזקים מהספר. השמיטו מוטיבים נורא עקרוניים שלא אפרט יותר מדי כדי שלא יהיה ספויילר למי שיקרא את זה- אבל בעיקרון בחזרה של מקס על "לא יודע, לא יודע", אין מספיק חזק בהצגה את העניין שאדם ואהן אף פעם לא יפסיק לסחרר את הכדורים (להיפך, בהצגה הפסיקו אותו!), מידת השפיות או האי-שפיות של מקס, כל השיחות בפינת רחוב מנילה בירושלים במכולת של מנחם זלץ, ועוד. מי שלא קרא את הספר לפני ההצגה אין לו גם את כל הרקע על הדמויות, כל העבר שלהן (שהוא כמעט לא מורגש בהצגה) ככה שהדמויות מתוארות קצת בשטחיות אפילו.
ממש הרגשתי שעשו עוול לספר, ובאמת שבאתי להצגה עם המון ציפיות ודי התאכזבתי.
מה שכן אני יכולה לומר זה שיש לי הערכה לשחקנים, הם עשו לנו שיחה בסוף ההצגה וסיפרו לנו על תהליך העבודה שלהם, ובאמת אשריהם שהם נסעו עד פולין כדי להרגיש את החוויה כמה שיותר...
הגרמנית בהצגה באמת שלא "עשתה את זה"... אני מבינה שניסו להמחיש את העובדה שהרבה מהאסירים הגיעו למחנות ודיברו איתם בגרמנית כאילו שהם אמורים להבין. וזה כן מוטיב חשוב אבל הוא היה פשוט חלש. בשביל שהאסירים לא יבינו כלום הנאצים היו יכולים פשוט לצעוק עליהם כל ההצגה נהימות למיניהן וגם אז היינו מבינים את הקטע. סתם שפה מבחילה שקשה לשמוע אותה במשך שעתיים. ועד כמה שבטח היה קשה לשני השחקנים שגילמו את הנאצים ללמוד טקסטים אך ורק בגרמנית, רואים שהיא לא טבעית והיא נשמעת כמו קשקוש אחד גדול כאילו חזרו שלושים פעם על "איינס סביי דריי" "ראוס שנל" וכו'...
כמו כן, אני גם בטוחה שהחוויה של ההצגה הזו שונה בכל מקום בו מעלים אותה. לדעתי, זאת הצגה שמתאימה לאולם קטן כדי להרגיש הרבה יותר קרבה למתרחש על הבמה. אם אתם מתכננים לראות אותה בירושלים, אז לא מומלץ לראות אותה בז'ראר בכר, אלא באולם הרבה יותר קטן כמו בחאן או בבית שמואל בו היא הועלתה לראשונה ביוני.
אם אתם רוצים לראות באמת הצגה מרשימה בנושא השואה, מומלץ מ-א-ו-ד לראות את "אדם בן כלב" של תיאטרון גשר המבוססת על ספרו של יורם קוניק (היא רצה בתקופה של יום השואה כל שנה, ואם זאת לא הצגה שמשפיעה עליך אני לא יודעת מה כן!! מרשימה ומדהימה בטירוף!!), או אפילו את ההצגה "גטו" המבוססת על המחזה של יהושוע סובול.
לסיכום, הרעיון נחמד... אבל כבר אמרתי לכם מה אני באמת ממליצה לראות.
הוסף תגובה | | | | |
| 6. (ללא תוכן)
| 5. הנצחה מסוג אחר
| | | | מי שרוצה להתקרב לנושא של השואה, לגעת בקצה הקרחון, שילך לצפות בהצגה! הקצב מסחרר, המעברים מסצינה לסצינה מוקפדים, והדמויות, חלקן לפחות, בלתי נשכחות.
תיאטרון ישראלי במיטבו
הוסף תגובה | | | | |
| 4. הרעיון מוצלח, הביצוע חלש
| | | | השחקנים מוכשרים, ומשקיעים הרבה אנרגיה בהצגה.
התאכזבתי מהההצגה כיוון שלא הצליחה לגעת בי ולרגש אותי. לקחו ספר (שלא קראתי) והמחיזו אותו, ולדעתי הטקסטים חלשים, יש פאוזות ארוכות מידי, הרגשה של זמן מת על הבמה. ההצגה ארוכה מידי ומייגעת מידי.
הרגשתי שהשחקנים אומרים את הטקסט (או לחילופין צועקים אותו) אבל שכמעט ואין לו משמעות. הדיקציה שלהם לעיתים לא ברורה ושמעתי בשורה מאחורי: "אני לא מבין מה שהוא אומר". חלקים ארוכים מוקדשים לצעקות של סגל מחנה הריכוז בגרמנית, מבלי שהקהל מבין מה הם אומרים, ומבלי שזה מקדם את ההצגה. בעיקר - לא נגע ולא ריגש, ומכאן האכזבה. יצויין שלפני שנתיים ראיתי בפסטיבל עכו הצגה עם רעיון דומה (ליצן שמצליח לשרוד בזכות הופעותיו במחנה הריכוז) קראו לה "גזים" והיא הייתה פשוט מדהימה. הפתיע אותי שלא המשיכה לרוץ מחוץ לפסטיבל. גם ההצגה "שעונים" בתיאטרון תמונע עוסקת בחומרים דומים, ומצליחה מאוד לרגש וגם לעורר מחשב.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. הכוח של התיאטרון
| | | | כל כך הרבה הצגות מועלים בכל שנה - בקאמרי, בהבימה, בבית-לסין... ברוב המקרים קצת נהנים, יוצאים, ושוכחים. את ליצני החצר אי אפשר לשכוח, ותיאטרון פסיק מדגים מה המשמעות והכוח הפוטנציאליים של התיאטרון. העיבוד של אורי ניצן נפלא, רוב הבחירות שעשה נכונות, ובמיוחד אני מדבר על השתיקה של אחת הדמויות לאורך רוב ההצגה, ועל צמצום העלילה המסורבלת כפי שמופיעה בספר. מומלץ למי שמחפש מכה בבטן וצחוק על הפנים.
הוסף תגובה | | | | |
| איציק הלוי , (03/11/2005) |
| 2. הצגה מצוינת
| | | | ראיתי את ההצגה בחאן ולא השתחררתי מהרושם העצום שהיא השאירה במשך ימים!
ממזמן לא יצא לי לראות הצגת תיאטרון כל-כך חזקה, אם כי בפירוש לא הצגה "קלה" לצפייה.
משחק מרשים של כל צוות השחקנים מבלי יוצא מהכלל מחד ובימוי מהודק, מקורי ומעניין מאידך השאירו אותי מרותק לכל אורך ההצגה. בניגוד לרוני, התרשמתי מאוד. גם מהמחזה שמלווה את האנשים שואה בחיי היום יום {משהו שלא יצא לי לראות מטופל על הבמה לפני כן}, בתור בן של ניצולת שואה התפעלתי מההקפדה על הפרטים הקטנים "עד הסוף".
הביקורת היחידה שיש לי היא שאולי היא טיפה ארוכה מדי, {אם כי לא לטעמי, אבל עבור "הדור הצעיר"...}
אם אתם הולכים לראות הצגה אחת בלבד השנה - לכו לראות את ליצני החצר!
מומלץ בחום. אסור להחמיץ.
הוסף תגובה | | | | |
| 1.
| | | | מתמרת להיות טובה , אולם לצערי אינה מעמיקה , חשנו כאילו הסצנות חוזרות וחוזרות על עצמן. שילוב השפה הגרמנית בהצגה הוסיף מידה של אוטנטיות אולם לא בכדי להרים את ההצגה. חשנו מאוכזבים. חבל, נושא השואה הוצג לא מעט ברפרטואר התאטרלי וציפינו למשהו אחר.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|