בעבודתו החדשה, עדי בוטרוס קורא על עצמו תיגר. לראשונה לבדו על הבמה, הוא נאבק בהעדר הקבוצה, בצורות הגולמיות של הגוף; בוחר ושובר אותן, נמצא בין כניעה להכרעה. המאבק הגופני והאסתטי הוא תשתית המציאות, מותרות הספק, כלי להחייאת יסוד הארציות, הטלת משקל החיים על האדם, על מוסריותו ויכולתו לשלוט בהרס שטמון בו.

בעומק הבמה ניצב שדה חיטה, בהשראת ציורו של וינסלו הומר מ-1865,
The Veteran in a New Field, המתאר את דמותו של לוחם-חקלאי לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. בקמרה אובסקורה ההווה נספג בעבר, החיטה בקינה וחיים, נחמה ושדה של מוקשים, באפשרות לצמיחה מתקופה שהתפוררה.