|
|
|
 |
מופעים |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
כוריאוגרפיה: אודליה קופרברג
וידאו: רועי ניצן |
| רקדנים: תומר גיאת, ליאל פיבק |
|
|
|
|
אני לבד, אתה לבד, אז בוא נהיה לבד ביחד.
"ממשקים דיגיטליים שינו לחלוטין את התפישה והאינטראקציה שלנו עם העולם החיצון. זה לימד אותנו דרכים חדשות לתקשר מבלי לראות או לדבר אחד עם השני באופן פיזי. דרך דמדומי הזוהר שלו, המסך הופך לחלון, פתח לעולם חדש ובו זמנית ליוצר סוג חדש של בדידות" ) ז'וליאן מוב
על הבמה שני סולואים נפרדים, שהקהל מציץ לתוכם. מאחורי כל סולו מסך, המדבר את הסולו שבחלל השני. המופע מדבר על מציצנות ועל שאלת האינטימיות החדשה בעידן הוירטואלי. האם אינטימיות בעידן זה יותר נגישה? קלה? האם היא אכן תחליף יותר טוב למפגש? זה גם סיפור על הזוגי שנחצה לשני יחידים, על חוסר במגע ובאינטימיות. הזוגיות כאילו נחתכת לשניים, המרווח ביניהם נמתח, כל אחד מורחק לקצה אחר, ובאמצע יושב הקהל. הקהל יכול להסתכל ימינה או שמאלה: ״הצד שלו/הצד שלה״.
כל אחד מהרקדנים רוקד את הרצון לדבר. הסולו אילם, אבל מביע את הצורך לתקשר דרך הגוף, ואת המעצור לעשות כן.
על היוצרת: אודליה קופרברג היא כוריאוגרפית, רקדנית, מנהלת אמנותית ומנחה בתחום המחול הפעילה בארץ ובחו"ל.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|