סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2021 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
תיעודי
 
The Voice Of Ahmad קולו של אחמד
 
 

הופעה ראשונה: 2019

ארץ מקור: ישראל

משך הופעה: שעה ו-25 דקות
 
תמונות היכן ומתי


 פרויקט של היזם והאוצר רנן שור יחד עם איילת מנחמי. שישה סרטים קצרים בהשראת סרטו של אבשלום כ"ץ (תסריט והפקה: רם לוי) משנת 1966. במרכזו "אני אחמד", שעבר  רסטורציה, אחמד יוסוף מסארווה, צעיר ערבי-ישראלי מהכפר ערערה שבמשולש. הוא מתקשה למצוא פרנסה בכפרו, עובר לתל אביב המתפתחת ולמרות שיש לו תעודת בגרות העבודה היחידה שהוא מצליח להשיג שם היא כפועל בניין. הקבלנים הישראלים מקשים עליו, ברחובות העיר הוא חש בלתי נראה וכשהוא מנסה לשכור חדר אינו מצליח וכל שהוא משיג הוא צריף דולף. הסרט הציג מבט תיעודי, כמעט בלעדי לאותם הימים, על חיי צעיר ערבי בישראל, על מחשבותיו, אכזבותיו וכמיהותיו. 14 דקות.

"אני הייתי צבי", סרטם של איילת בכר ודוד אופק, מביא את הפרק הראשון והבלתי מוכר בחיי אחמד יוסוף מסרוואה, כמו גם של מדינת ישראל. בשנת 1953, כשאחמד היה בן 14, הוא עזב את כפרו העני ערערה, שתושביו איבדו את אדמותיהם במלחמת 1948, והגיע, כחלק מתנועת "הנוער הערבי החלוצי", לקיבוץ יקום הציוני-סוציאליסטי. עם הגיעו לשם קיבל שם חדש: צבי. הוא עבד, למד וחי לאור עקרונות "השומר הצעיר" - ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים. כשצבי, "ערבי טוב" לדעת כולם, ניסה להקים קיבוץ ערבי על אדמות כפרו ונענה בשלילה על ידי המשטר הישראלי הסוציאליסטי, הוא מתפכח, עוזב את הקיבוץ וחוזר להיות שוב אחמד. בהמשך הוא עובר לתל אביב לעבוד כפועל בניין והופך לגיבור "אני אחמד". כעת, הגיבור שמתקרב לגיל 80, שב לקיבוץ, נפגש עם דמויות מאותם הימים שהיו שותפות לקורותיו ועם תלמידי התיכון המקומי ומספר להם את סיפור חייו ואת תובנותיו, על הפער בפועל שבין המילים הגבוהות על שוויון ובין המציאות המרה. 14 דקות.

ב"שמיים של בטון", סרטו של שאדי חביב אללה, לאחר למעלה מ-50 שנה חוזר אחמד יוסוף מסארווה לאתר בנייה, בדומה לאלה בהם עבד בזמנו, ומתלווה לפועלי הבניין של ימינו היוצאים בוואן מהכפר, בדרך לזיכרון שאבד, חלומות שלא התממשו, מציאות קשה ומייאשת ושרידי תקווה. כמה אבדות תהיינה על הדרך הנוראית הזאת וכמה עובדים יחזרו בשלום לביתם? 13 דקות.

ב"אני רם לוי", סרטו של דורון ג'רסי, מועבר הפוקוס לאחד מיוצרי הסרט המקורי, רם לוי, שהפך מאז לדמות מובילה בתעשייה. בגיל 80 כמעט, הוא על סט סרטו "המתים של יפו", שיתוף פעולה יהודי-ערבי המתאר הגעה של ילדים פלסטינים בפעם ראשונה לחוף הים. דרך יום הצילומים האחרון של סרטו ה-70 במספר, שהוא הפרויקט העלילתי הראשון שלו באורך מלא, נגלה בפני הצופים דיוקן של אמן שדבק גם עתה ברוח היצירה, באמונה באדם הפשוט ובשיתוף פעולה יהודי-ערבי, גם אם הוא מבין את הלך הרוח הנוכחי בחברה שבה הוא נתפס על ידי הרוב כ"נאיבי". 8 דקות.

ב"אני חומוס", סרטו של נעם קפלן, הבמאי מכין חומוס במטבח ביתו הממוקם באזור הדמדומים של גבול יפו-תל-אביב, בשכונה בלי שם שמהווה אטרקציה בשל היותה מוזנחת ומתפוררת. בין הרהור על הקולנוע הישראלי, קפלן מציג בין היתר את יחסו לשכניו הערבים ומציע דיון מתריס בנושא הדימוי השחוק של ״הערבי״ המנוצל, שאמור לסמל את כל הרעות החולות בישראל. 11 דקות.

ב"אני קהלת", שביים דן גבע, מוצגת פנטזיה המציגה תרחיש מדומיין בו קהלת (אשרף ברהום), דמות המלך המסתורי מהמגילה, חווה היום, בעיר הגדולה והמודרנית, את מה שחווה אחמד בתל-אביב של שנות ה-60. 12 דקות.

"הסכם הלסינקי", סרטם של ממדוח אפדללה ועידו סוסקולני, מציע מציאות בה אין סכסוך ישראלי-פלסטיני. אזרחים ערבים ויהודים  חולקים את אותו מעמד אזרחי-תרבותי-כלכלי במדינה בה דת וזהות הם עניין פרטי. מבט הומוריסטי נוקב לחיי שני חברים שכל אחד מהם הגיע להלסינקי בעקבות בת זוג מקומית. האחד ערבי מטירה והשני יהודי מירושלים, אבל שניהם חיים בפינלנד כאזרחים שווי זכויות. פורטרט של מערכת יחסים בין שניים שמוצאים שפיות משועשעת בחייהם הרחק מהבית, מסמלים לאומיים וממשחקי כוח.  7 דקות.


עברית וערבית, תרגום לעברית ואנגלית

ביקורות
זהו מקבץ סוגר טרילוגיה של מחוות לסרטים קצרים מכוננים משנות ה-60, שיזם ואצר רנן שור (הקודמים היו "בירושלים", על פי סרטו של דוד פרלוב, ו"לאט יותר", על פי זה של אברהם הפנר). וגם כאן מדובר באסופה מרשימה, מגובשת ומגוונת ברעיונותיה, פוליטית וחברתית בתכניה וכואבת ועוקצנית בתובנותיה. סרט המקור "אני אחמד" נראה היום נאיבי מאוד, אם כי בשנות ה-60, ליתר דיוק חצי שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הוא היה בבחינת חומר נפץ של ממש. מה פתאום העז מישהו, באווירה היהודית ההומוגנית המתפתחת, לעשות סרט שהפרוטגוניסט שלו ערבי? ועוד להביא את מטען החוויות האישיות המפלות והמשפילות שהוא נושא במפגש עם החברה הישראלית-יהודית? אבל התגובות העידו על כך שהייתה כאן פגיעה בעצב רגיש.

"אני הייתי צבי" ו"שמיים של בטון" המרתקים הם מעין המשכונים מאוחרים-מוקדמים ל"אני אחמד". הראשון מציג את הניסוי שנעשה בחבורה של צעירים ערבים, בניסיון להפוך אותם לקיבוצניקים, בתקווה שיעבירו את הרעיון לחברה שלהם. השני מפגיש את אחמד עם מקצועו התל-אביבי, פועל בניין, על רקע תופעת האסונות המתרחשים בתדירות גבוהה באתרי בנייה ברחבי הארץ, בהם מאבדים את חייהם לא מעט פלסטינים.

"אני רם לוי" מביא פורטרט מהפנט של אחד מיוצרי "אני אחמד", ואמן קולנוע בכיר ובעל המון קבלות, על סט סרטו ה-70, שהוא למעשה הפיצ'ר העלילתי הראשון שלו.

"אני חומוס" הפוקלוריסטי והמעשעש הוא מעין גרסה עכשווית של "אני אחמד" בהפוך על הפוך, בה נבחנים יחסי יהודים-ערבים שכנים בתפר הלא מוכרז רשמית שבין תל-אבעב ויפו, מהזווית של היהודי. "אני קהלת" מביא את הנביא המטיף לטיילת של תל-אביב היום ו"הסכם הלסינקי" הוא הקינוח האסקפיסטי של הקונפליקט באקורד מושלם של "וגר זאב עם כבש", או להיפך. מקבץ "אני אחמד" הוא ארוחה קולנועית משובחת.
נחום מוכיח, הבמה


תיעודי
מחיר עיר שם האולם שעה יום תאריך

 
תגובת גולשים (0 תגובות)  
הוסף תגובה   לכל התגובות

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע