|
|
 |
תיאטרון הסימטה |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: אמיר אוריין (תיאטרון החדר) , רינת מוסקונה , לינור דגן, אביה בש מאת: מישל דה גילדרוד תפעול תאורה: יעקב רז בימוי: אבי גיבסון בר-אל מוזיקה: כפיר אזולאי, גיא מנצור תאום אמנותי: אלכסיי טרליצקי תחקיר ועריכה: רות אלדד |
משתתפים: אלחי לויט , אורן יאדגר , דור כהן |
|
|
|
|
המחזה "אסקוריאל" שנכתב בשנת 1927, מהווה את אחד מאבני היסוד בקלאסיקה של התיאטרון המודרני. "אסקוריאל" הוא שמה של הטירה שבנה פיליפ השני, מלך ספרד, במאה ה-16.
המחזה מציג שעה בחייו של המלך, הנחשב לאחד מהאכזריים בתולדות האנושות. "אסקוריאל" שנכתב בשפה פיוטית, מרתקת, ועם זאת נגישה מאד, בוחן באיזמל חד וציני, את תהפוכותיו של הקיום האנושי, מתוך הידיעה הכואבת ששלטון עריץ ומדכא יכול להוביל רק להרס ולחורבן. המחזה פורש את מערכת היחסים שבין מלך פסיכופת שדרך חייו היא ביטוי לרוע אנוכי הדורש סיפוקים מיידים, ושגרם לממלכתו להתפורר, לבין פוליאל, ליצן החצר שלו, המייצג את מידת המוסר המצויה באדם. ברקע מרחפת הידיעה על גסיסתה של המלכה, שהורעלה בסתר על ידי המלך. שלטונו הרצחני של המלך, רומס בשיטתיות את זכויותיו הבסיסיות של האדם באשר הוא, ומעמיד בסכנה את עצם קיומו.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (8 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 8. אסקוריאל_ביקורת_-תיאטרון הסימטא
 | |  | | אסקוריאל שפירושו שבבי סלע הנו שורת מבנים שנבנו משך 21 שנה במאה ה16 על ידי מלך ספרד פיליפ השני.
אסקוריאל שימש כמגורי המלך ומאוחר יותר הפך למקום קבורתם של רוב מלכי ספרד.
עלילת המחזה מתרחשת בארמון זה.
בתקופתו של פיליפ השני היתה ספרד בשיא כוחה.המלך היה ידוע באכזריותו הן כלפי אויביו והן כלפי בני עמו והמקורבים אליו.
המלך שלחם בפרוטסטנטיות המתעוררת איפשר לאינקויזיציה לפעול בצורה חופשית,השחיתות גברה ,הצבא היה עייף מרוב מלחמות וזה הביא בסופו של דבר שהמלך פשט את הרגל וספרד התחילה בשקיעתה.
המחזה אסקוריאל נכתב בשנת 1927 על ידי מישל דה גילדרוד הבלגי.
הוא אלגורי ומתאר את אכזריותו של המלך כלפי הליצן שלו ויחסו אל אשתו-אחת מני רבות שהרעיל והעומדת למות.
זהו עיבוד שעשה אבי גיבסון בר אל לתרגומו של יעקב רז.
בר אל היה גם הבמאי ומעצב הבמה כאשר אמיר אוריין שבר אל היה תלמידו שימש כיועץ אמנותי.
זאת הצגת פרינג` שרצה כבר זמן רב ושלצערי ראיתי רק בהצגת ה100 החגיגית.
הבימוי מיוחד, חריג,נועז יש בו הרבה המצאות,תעלולים ופעלולים והקהל דרוך לאורך כל ההצגה.
יש מתח רב, ענין והקהל עובר ממקום למקום כאשר נזיר מזמינו תחילה לעבור לגג התיאטרון תחת כיפת השמיים שעוצב בטוב טעם ובכשרון רב ע"י רות אלדר זיידנר ולאחר מכן לחדר אחר בו אלדר עיצבה טוב מאוד חדר אפלולי ,מיסטורי,עם שולחן ארוך מסביבו הקהל יושב כשהעלילה בעצם מתרחשת על השולחן.
רעיון בימתי יפה מיוחד אך הקהל לא יוצא נשכר מכך כי עליו להזיז את ראשו ימינה ושמאלה ולהרים את צווארו מעלה ולצדדים כדי שיוכל לראות את השחקנים הנמצאים במרחק נגיעה ממנו עומדים או שוכבים על השולחן.
על אחד הקירות מסכי טלויזיה המקרינים ארועים שונים כגון כוכב נולד 2,פגישות מנהיגים,ערוץ 2 וכו`.
אני מתאר לעצמי שהכוונה היתה להראות שיש אקטואליות עכשוית בדברים שקרו במאה ה16 אך רוב הקהל (לפחות אלו איתם דיברתי בתום ההצגה) ראו בזאת תפאורה בלבד ללא משמעות כל שהיא.
התפאורה הפעם היא חלק בלתי נפרד מההצגה והושקע בה מחשבה רבה,היא עמוסה בפרטי פרטים ויוצרת אוירה של דכאון,אכזריות,פחד,ומרתף אפל.
התלבושות לעומת זאת מרופטות יתר על המידה לחצר מלכות אם כי משתלבות היטב באוירה הקודרת הדכאונית.
רעיון הבמאי ליצור דמויות מלוכלכות לבושות לא בפאר היתה לו כוונה מסוימת אך כוונה זו לא הובנה כראוי והיתה מיותרת.מדובר במלך וחצר מלכות ולא חשוב כמה מטרוף הוא.
עם כל הסתיגויותי הקטנות מהבימוי, בגדול אפשר לומר שהוא מעולה,מיוחד,חריג,מלא ענין, קצב ודריכות.
המוסיקה של כפיר אזולאי וגיא מנצור היתה ליווי נאמן להצגה והוסיף לה רבות.
עיקר המחזה מונולוגים של המלך והליצן ודו שיח ביניהם על שאלות מוסר ,כח אכזריות ומות בסופם.
כל זה לווה גם בכח פיזי.
אנו שומעים את הדו שיח בין המלך והליצן שלו המחכים למותה של המלכה שהמלך הרעיך והתענינותו איך לאחר מותה יצליח הליצן להצחיקו.
המלך אכזר .הוא מצוה להרוג את כל כלביו האהובים ובהמשך בסוף המחזה רומס למות את הליצן.
על הגג בתחילת המחזה לאחר שהקהל הוזמן להכנס אליו ליצן-פוליאל מספר על חייו המרים מטובלים בבדיחות ואמירות כגון"איך גורמים לכלב לדבר. נותנים לו לבלוע תוכי".
אורן ידגר הממלא את תפקיד הליצן ,זריז,גמיש,מלא חיים,תוסס לאורך כל ההצגה.משחקו מלא הבעה הן באמצעות הגוף והן בפנים.יש בו רגישות. תענוג לראותו.
בהשואה למלך הוא קול המצפון .קול שפוי של אדם שאין בכוחו להשפיע ולשנות משהו.
המלך בגילומו של אלחי לויט היה מעורער בנפשו,אכזר עד טירוף,בעל נוכחות בימתית גבוה ביותר,שהכח בידיו סיחרר אותו ומעשיו אינם של אדם בר דעת והגיון.
עמית בר עם בתפקיד קטן של הזניר ממלא אותו היטב ואנו נשמעים ברצון להזמנותיו לעבור מחדר ההמתנה לגג ומשם לחדר ובחזרה לגג לשורת קידות,תודות ושולחן הכיבוד.
אם היתי צריך לבחור מי מבין שני השחקנים המוכשרים והמצוינים היה יותר לטעמי ואני מדגיש לטעמי בלבד היתי בוחר באורן.
לראות או לא לראות:פרינג` מיוחד,מושקע,מבוצע היטב,מעורר למחשבה.לא לחינם הגיע להצגות המאה.לראות ולא תצטערו.
נכתב על ידי elybikoret , 17/9/2008 12:46
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | |  | |  |
elybikoret , t a (18/09/2008) |
| 7. תיטארון משובח!
 | |  | | הצגה נהדרת:
אורן יאדגאר פשוט שחקן מדהים!!! אין לי מילים!!
אלחי קצת איכזב - התעסק יותר מדי בחיצוניות...
תפאורה, מוסיקה ותלבושות יוצאים מן הכלל!
הידד לפרינג`
הוסף תגובה | |  | |  |
חובב תיאטרון רפרטוארי , ת"א (08/05/2007) |
| 6. עדיין עם צמרמורות...
 | |  | | חזרתי לפני כשעתיים, ראיתי הרבה הצגות בחיי, אבל לא היה קשה למקם את אסקוריאל בתור הטובה ביותר.
משחק גאוני ואמין בצורה שלא תיאמן, ממש כל הכבוד.
חזק, מושקע, ומדהים.
מומלץ בחום.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 5. המון דברים יפים ומחוכמים יש בהצגה הזו אסקוריאל
 | |  | | ישיבה מאחורי שולחן, אנטימיות עם הקהל, טלויזיות ומסכים שנותנים אפקט של ניכור ומשחק מצויין.
ישנה רק בעיה אחת שעולה לאורך כל הדרך והיא שכל המרכיבים הויזואלים של ההצגה לא מחוברים לשום עולם.
עיצוב יפה ומרשים לא באמת פותר בעיות מהותיות של ההפקה אלא רק מכסה עליהן.
בהחלט יכול להיות שעדיין יהיה קהל שיאהב את ההצגה בגלל האוירה, אך האם האוירה מצדיקה אירוע שכזה שאין בו שום דבר מלבד "האוירה" עצמה??? אני לא בטוחה כך..:-)
הוסף תגובה | |  | |  |
| 4. תגובה למבקר המדינה
 | |  | | למבקר המדינה
אנחנו יודעים מי אתה. תודה רבה על דבריך אשר מחזקים את דרך הישר שלנו.
צוות "אסקוריאל"-רינת מוסקונה-עוזרת במאי.
הוסף תגובה | |  | |  |
רינת מוסקונה , (08/10/2005) |
| 3. אתמול הייתי בהצגה. סך הכל היה חביב במיוחד השחקן
 | |  | | אורן יאדגר שחקן כובש וכריזמטי עושה רושם שהוא מוכשר מאד. גם אלחי לויט שחקן מעולה. רק שההצגה לא מעולה.
יש המון עבודה של "להרשים" מאשר באמת סיפור שם.
יש שם תפאורה של שולחן ארוך ומעליו צלחות וסכו"ם, יש גם טלויזיות ומקרינות את הראל סקעת. ופה נשאלת השאלה "מדוע"...? מדוע לא היה שימוש בכל האלמנטים? מה היה פשר הטלויזיות הדולקות? ומדוע הושיבו את הקהל סביב השולחן ולא התיחסו לקהל? מה הטעם לעשות תפאורה מרשימה בלי להתיחס אליה? זו הייתה נקודה לא ברורה כלל.....
גם השחקן ששיחק את הנזיר היה מיותר לחלוטין ("יש שחקן מיותר בואו נתפור לו תפקיד) ......
בקיצור המחזה עלוב.. לא הייתה עבודת בימוי אלא יותר משחק של השחקנים המוכשרים...
לא היתה התיחסות לתפאורה (קטע מטומטם) ובעיקר לא היה רגע אחד של כנות של הדמויות (שלא היו)
כל הרגעים בהצגה לא כנים ומתחכמים לקהל האנטלגנטי קצת...
ולסיכום: רושם רושם רושם של בימאי ההצגה....
הוסף תגובה | |  | |  |
מבקר המדינה , (07/10/2005) |
| 2. תגובה ל"מבקר"
 | |  | | איך אפשר לכתוב תגובה על משהו שעוד לא יצא...?
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. (ללא תוכן)
|
|
|
|