|
|
|
 |
פסטיבל ישראל 2011 |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
צלילה חופשית אל עולם הדימויים החלומי של תיאטרון קליפה, עמוק אל חוויה רב חושית, מופשטת, חסרת גבולות וחבל הצלה עלילתי, אל מקום שיש בו זרימה מתמדת של מראות וצלילים, אל הצ'יל אאוט האולטימטיבי.
בהתחלה לא רואים כלום, כמו במים עמוקים. הרצפה רכה, אפשר לשבת או לשכב. מוסיקה מקיפה אותך. בחדר מתגלות במות ועליהן כלים מוסיקליים לא שיגרתיים. אדם אחד מנגן בהם כמו תזמורת שלמה. הוא זה שמפעיל את מכונת האשליה. מתוך הקטעים המוסיקליים נבנים לאט הדימויים החזותיים, כמו קליפ חי. בהדרגה הם המקיפים את הצופה מכל עבר, והחלל השחור הופך לתיבת קסמים בה הדמויות, הבובות והחפצים - כמעט כולם שחורים. שחור על גבי שחור, מופיעות התמונות הבימתיות מחשיכה מוחלטת לנראות מינימלית, מתעתעות במתבונן בהוויתן המהבהבת באור החלש, כמו חזיונות הבזקי האש של מוכרת הגפרורים הקטנה.
המצפה עוסק בארכיטיפים של חלומות. אותם חלומות שכולנו חולמים בגרסאות שונות. חלומות שמגדירים את הכמיהה, התשוקה והפחד המשותפים לכל בן אנוש.
המופע מציע חויית צפיה תחושתית וכוללת, בה הצופה חופשי לבחור את נקודת המבט וזוית ההתבוננות במתרחש ונשאר פאסיבי ומוגן בחסות החשיכה. האוירה החלומית, המונעת מתחושת הרוגע הפיזית שבישיבה או השכיבה על מזרנים המכסים את החלל כולו ומהמוסיקה הסוחפת והדימויים הויזואליים, מועצמת מהשימוש המונוכרומטי בצבע השחור, המאפשר ראיה מוגבלת של הדמות או האובייקט ואת היעלמותם והופעתם באופן לא צפוי, מכיוונים שונים בתוך האפילה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|