תיאטרון - העבד

רכישת כרטיסים

אינדקס

דרום

ירושלים

צפון

חיפה

מרכז

תל-אביב

לוח האירועים

2025 מרץ

	א	ב	ג	ד	ה	ו	ש

							1
	2	3	4	5	6	7	8
	9	10	11	12	13	14	15
	16	17	18	19	20	21	22
	23	24	25	26	27	28	29
	30	31

גשר

העבד

מאת: יצחק בשביס-זינגר
תפעול תאורה: בר בן שביט
בימוי: יבגני אריה
מוזיקה: אבי בנימין
תאום אמנותי: אבי יונה בואנו
תחקיר ועריכה: רקפת לוי

משתתפים: ישראל דמידוב , יבגניה דודינה , נטלי ווטולביץ-מנור , יבגני טרלצקי , אלכסנדר סנדרוביץ , גלעד קלטר , מיכל וינברג , פולינה גרקו , נלי גושבה , יחזקאל לזרוב , קלים קמנקו , יבגני גמבורג , ליאוניד קנייבסקי , סבטלנה דמידובה

הופעה ראשונה: 20 באפריל 2002

תמונות

היכן ומתי

אהבתם הנואשת של יעקב, אלמן יהודי צעיר, ניצול הפרעות בפולין, שהפך לעבד בחוותו של איכר פולני, לבין ואנדה בתו היפה של האיכר, ההולכת בעקבותיו ומעמידה פני אילמת, כדי שלא יזהו את מוצאה.
עיבוד בכורה עולמי לרומן הידוע של חתן "פרס נובל לספרות" של הסופר יצחק בשביס-זינגר.
ביקורות
"...את המשל הזה על יחסי אנשים לאחרים בתוכם באשר הם - בין אם הם יהודים או פולנים, אז או עכשיו - עיבד, עיצבוביים יבגני אריה ביד בטוחה. אולי זה נושא שקרוב לו במיוחד, כי להצגה זו יש כוח וקסם דומה ל"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", אם כי בסגנון אחר לגמרי. זו אחת ההצגות בה הוא יודע לעשות פחות, ולכן ההצגה חזקה יותר.
אין פעלולי תפאורה בהצגה זו, אלא רק משטח במה, אורות ומוסיקה ותלבושות. לרגעים זה נראה כמו תמונה של ברויגל, בגוונים עמוקים של חום, לבן ושחור (תלבושות מעולות שעיצבה רקפת לוי). הכל נעשה בגדול, בלי לחשוש מרגשות עירומים, בשירות הסיפור והדמויות, ולהקה גדולה ומסורה יוצרת עולם מלא ויפה, על אף הנושא העקוב מדם המוצג במחזה…"
מיכאל הנדלזלץ. הארץ.

"… בעיבוד הבימתי המצוין של יבגני אריה - עם תרגום עברי מעולה של בן בר-שביט - כל המרכיבים האלה מצויים, אם כי פה ושם הוא מגזים בביטוי הבימתי שלהם, בעיקר במערכה הראשונה הנגועה במידה מסוימת של היסטריה. מעבר להסתייגות הזאת, אי אפשר שלא להתפעל מיכולתו של אריה להתמודד בהלחה עם פרטי פרטים, זעירים או גדולים, המשמשים רקע ברור, ומעניקים עומק לציר העלילתי הראשי, שהוא סיפור אהבתה הגדולה של ונדה ליעקב. יבגני אריה הוא אשף מוכר ביכולותיו התיאטרליות, וגם אם מעת לעת הוא אינו עוצר באדום הוא תמיד מצליח למלא את חלל הבמה והאולם בחוויה בימתית. לעתים הוא עושה זאת בעזרת תפאורות ולהטוטים עוצרי נשימה, ולעתים הוא מוותר על אלה לטובת המחזה והשחקנים, כפי שעשה כאן מתחילת דרכו בארץ עם "רוזנקרנץ וגילדנסטרן מתים"
…את מה שהחסיר אריה בתפאורתו מילאה בחסד עליון של אמנות רקפת לוי. התלבושות והפאות שלה מיקמו את ההצגה בתקופתה המובהקת, ולא אחת, ובעזרת התאורה של במבי, שיודע לתרגם חושך ואור למצבים בימתיים עוצרי נשימה, הבמה נראתה כגלריה שציורי השמן שבה ניעורו לחיים, לצלילי המוסיקה של אבי בנימין, שנעה בין הדרמטי ללירי והשלימה היטב את מסגרת ההצגה.
…ואולי אין זה מקרי שדמידוב מפיק מעצמו משחק כזה כאשר העזר כנגדו היא יבגניה דודינה, שחקנית ענקית, נדירה ביכולותיה ובמגוון הבלתי מוגבל של אמצעי הביטוי הקוליים והגופניים שלה. כניסתה הראשונה לבמה עדיין מפעימה את הזיכרון שלי, לא פחות מהסיום המרטיט שלה. בין שני הקצוות האלה היא מתקדמת במיומנות של מטפס הרים, שעל שעל, ומטפסת משיא חד אחד לגבוה ממנו. אינני זוכר מתי המילה "מדהימה" נפלטה מפי כל כך הרבה פעמים במהלך הצגה, אבל נוכח משחקה של דודינה לא היה אפשר לעצור. הטקסט נשמע בפיה טבעי, אמיתי, ובתמונת הדיבוק שלה היא פיענחה עבורי סוד ישן נושן (מה הפך את רובינא ז"ל לאגדה בחייה). התשובה כל כך פשוטה שבא לבכות: מעבר לכישרון ולמיומנות, מעל לטכניקות וליכולות, ניצבת האישיות הפרטית המעניקה לאישיות השחקנית את תעודת הזיהוי האמנותית שלה. יבגניה דודינה היא אחת מאלה שהתברכו בכך, ומברכים בנוכחותם את התיאטרון שלנו.
לסיכום: "העבד" ב"גשר" מציב שלושה לאווים לאוהבי התיאטרון: לא להחמיץ, לא לוותר, לא לשכוח.
צבי גורן, קהילת Ynet.

"… יבגני אריה, שלקח על עצמו הפעם את מלוא כובד האחריות על העיבוד הבימוי וגם על העיצוב, הפיק מתחת ידו הצגה שיוצאת ממעמקים של אמירה אישית, של כאב נושן, ממקום של אמת.
...כשרואים את ההצגה הזאת מתגמדות באחת כל הטענות על "המצב" ו"הזמנים" ועל הצורך להתפשר עם טעמו של הקהל שאין לו כוח להתאמץ... ההצגה הזאת, בחסכנותה המסוגננת, נותנת כבוד לצופה ומאפשרת לו להפעיל דימיון ולהשלים את החסר. הצגת "העבד" בגשר היא מאותן הצגות שמחזירות לאדם את האמונה באמנות התיאטרון בכלל ובאפשרות לעשות תיאטרון נפלא גם כאן ועכשיו, למרות הכל ולמרות המצב.
זהו תיאטרון שהוא שירה גדולה. ובתיאטרון טוב - כמו בשירה - פחות הוא יותר."
שוש אביגל, קהילת Ynet.

"… אריה עיצב את הבמה בפשטות כפרית, והוא נעזר בתאורה מצויינת של אבי בואנו (במבי) ובתלבושות המקסימות של רקפת לוי. חגיגה. תמונות יפות, שבהן אחדות נדירה של משחק ועיצוב. נחרטות בזיכרון, כמו תמונת העגלה המקסימה. נפלא להזכר בימים היפים של תיאטרון גשר."
אליקים ירון, מעריב.

מחיר

עיר

שם האולם

שעה

יום

תאריך

תגובת גולשים (16 תגובות)

הוסף תגובה לכל התגובות

16. הצגה מרשימה , מעולה

אתי , (31/10/2006)

15. מומלץ בחום

שמוליק , (12/10/2006)

14. תאטרון לשמו-חוייה מהממת

מאיה , (31/05/2006)

13. העבד

עדו גל , (26/05/2006)

12. אין מספיק מילים לתאר...

לי , (10/12/2005)

11. :]

מעיין , (01/12/2005)

10. מי בכלל הולך להצגות?!!

חכם , (25/05/2005)

9. הצגה מעולה

רחל , (19/02/2005)

8. מה עכשיוווו???

נטלי...... , (06/12/2004)

7. הגדרה חדשה למושג תאטרון !!!

גל , (24/11/2004)

6. הצגה מעולה!

שיר , (19/09/2004)

5.

שלוחי , (13/09/2004)

4. ההצגה העבד

נטאשה! , (05/06/2004)

3. שלוט ביצריך

פנינה , (18/05/2004)

2.

חגית , (08/03/2004)

1. ההצגה העבד

נטע , (29/11/2003)

הפוך לדף הבית | מי אנחנו | כתבו לנו | תנאי שימוש | פרסום באתר | לרכישת כרטיסים

ארכיון אינדקס | ארכיון אמנים | ארכיון אולמות | ארכיון אירועים | ארכיון כתבות

תיאטרון | מחול | מוזיקה | קולנוע | קלאסי | ילדים | בידור | פסטיבלים | עניין | אמנים

ביקורת תיאטרון | ביקורת מחול | ביקורת אופרה | ביקורת קולנוע | עולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות | ביקורת אלבומים | אלבום והופעה | פותח קופסה | פותח קופה

מה עושים עם הילדים בשבת | ההופעות השוות של השבוע | אירועים בחינם השבוע