מסֶּכֶת לְזֵכֶר
מַסֶּכֶת לְזֵכֶר חַיִּים, מַסֶּכֶת לְזֵכֶר הַמָּוֶת.
מַסֵּכַת לְזֵכֶר הַתְּמִימוּת וְלֶכְתָּהּ, לְזֵכֶר תְּקוּפָה שֶׁהָיְתָה – וְאֵינָהּ.
מַסֶּכֶת לְזֵכֶר תַּרְבּוּיוֹת שׁוֹנוֹת, לְזֵכֶר שָׂפוֹת אֲחָיוֹת,
לְזֵכֶר הַבַּיְתָה אֶל הַשָּׁרָשִׁים, לְזֵכֶר הַכֹּל יַעֲלֶה וְיִפְרַח, לֹא לְזֵכֶר הַשֵּׁם נָתַן וְהַשֵּׁם לָקַח.
מַסֶּכֶת לְזֵכֶר קִבּוּצִים וְחַגִּים, לְאֵשֶׁת לוּט, לְיַעֲקֹב, לְעֵשָׂו, לְזֵכֶר מַאמָּא נְיַצֵּ׳ר וּלְכָל אוֹתָן נְפָשׁוֹת שֶׁאֵינָן אִתָּנוּ עַכְשָׁו.
ערב טוב,
טוב לראות אתכם.
לפני שנתחיל, אני רוצה לומר שהפעם התחשק לנו ליצור פשוט ריקוד.
אתם יודעים למה אני מתכוון כשאני פשוט אומר ריקוד, נכון?
ריקוד שבו אנשים מזיזים כל מיני איברים ומפרקים בשלל צורות לצלילי צלילים ומנגינות.
ואין סטריאוטיפים, ואין ארכיטיפים, ואין סמלי ציונות, ואין מגדר, ואין גבעה עם לוחמים, ואין ג׳יבריש מיותר.
ואין אתנחתא קומית, ואין פילוסופיה עמוקה, וגם אם תחפשו הכי עמוק אצלכם, לא תמצאו אפילו פרה אחת קדושה./