משהו אחר, שנון ובועט
 
יותר משנתיים לפרוץ המלחמה. בתחילת החודש התפרסמה עצומת אמנים, הקוראת להפסקת המלחמה הגיהינומית  המתחוללת בעזה. "די!", הם אומרים. אין שום דבר מצחיק במציאות הישראלית ובכל זאת, חייבים להיאחז במשהו כדי להמשיך, להחזיר את הנשימה, להחזיר את הנשמה.

הרבה קלישאות מסתנכרנות עם החבל הדק עליו מהלכים אמנים בזמן מלחמה. "מוכרחים להמשיך לנגן", "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות" וגם המשפט הזה של לאה גולדברג על ההכרח, הזכות, החובה, לכתוב דווקא בימי מלחמה וזוועה, שירי אהבה לטבע ולילדים היודעים לצחוק. לצחוק בימי מלחמה. "המטאפורות הנועזות של אתמול, הן הקלישאות של היום", כתב הסופר ארתור קסטלר. אז כן, לפעמים, יש משהו נועז גם בקלישאות.

ב-17 באוגוסט ייפתח בירושלים פסטיבל הקומדיה על שם אפרים קישון, גדול כותבי הסאטירה וההומורסקות בישראל. זו הפעם הרביעית בה נערך הפסטיבל, יוזמה של תיאטרון האינקובטור הירושלמי, מגנט לקהל צעיר שרעב למשהו אחר, שנון ובועט, מקום מפלט ממציאות החיים בעיר הכי טעונה בעולם, בישראל המשתנה ובלב המזרח התיכון המבעבע ולא מהיום. 
 


יפתח ליבוביץ', צילום: שחר גולדברג


"אנחנו זקוקים למשהו יפה, משהו טוב"

"מהרגע שנולד, מתמודד הפסטיבל עם הרבה מאוד שאלות שהן בכלל קיומיות", אומר יפתח ליבוביץ, מנהלו האמנותי. "המהפכה השלטונית, ה-7 באוקטובר, המלחמה. קשה לנשום פה גם ככה, ועכשיו עוד יותר קשה. מבחינה זו, לתפיסתי, הומור ובאופן כללי אמנות ותרבות, הם שנותנים לנשמה מפלט, סיבה, כוח. זו דרך לעכל, לחשוב, לעבד ולהתעסק עם מה שקורה".

אלה המפגשים עם משפחות מהעוטף, בתחילת המלחמה, זמן קצר אחרי אותה השבת, שחיזקו בו את ההחלטה להמשיך, ולהבין את הכוח שנותנת, גם אם לזמן קצר, ההיאחזות בנורמלי.

"זה לא אסקפיזם, זו דרך התמודדות אחרת", הוא מסביר. "האם עובר יום שבמהלכו אני לא מרגיש שצריך לעזוב הכל ולעשות משהו? ברור. זו מדינה מורכבת ואין לי פתרון לזה. הלוואי שהיה. מה שאני יודע ויכול לעשות זו אמנות, ואני מרגיש שעכשיו זה צורך נדרש, הכרחי. בתוך הכאב, הקושי והכיעור מסביב, אנחנו זקוקים למשהו יפה, משהו טוב". 


אסתר, תמונה באדיבות פסטיבל הקומדיה הישראלי



"בסאטירה יש ביקורת, אבל גם שחרור אדיר"

פסטיבל הקומדיה, אל תתנו לשם לבלבל אתכם, הוא הרבה מעבר לדחקה. ההצגות בפסטיבל נעות בין האישי לציבורי, בין המדגדג לנשכני. "ההצגות, כל אחת בדרכה השונה והמשונה, הן הדרך שלנו לומר משהו דווקא עכשיו ודווקא באמצעות הומור. אלו כלים מאוד עוצמתיים, הומור וסאטירה. יש בהם ביקורת, אבל גם שחרור אדיר. בתוך הדרמה והמורכבות שמקיפים אותנו, לפחות שנצחק".

ואם כבר מדברים על מורכבות, היה קשה יותר לגייס אמנים, לבנות תכנית?

"אמנים צמאים לפלטפורמות יצירה ובישראל אין המון פסטיבלים שנותנים במה משמעותית ותמיכה ליוצרי תיאטרון עצמאיים. עכשיו, עם האיומים בסגירת פסטיבל עכו, זה עוד יותר קשה. לשמחתי ולצערי, בזמן קצר הפכנו לבמה די מרכזית. קבלנו מאות הגשות וזה רק גדל, מה שמעיד על כך שלאמנים תמיד יש מה לומר. זה נכון בכללי ועוד יותר בתיאטרון מקורי שנוצר כעת, ניזון ממה שקורה מסביב, מנסה לגעת במציאות ומתעסק בה גם אם לא תמיד מבין אותה עד הסוף. זה היופי בתיאטרון – זה מקום מרפא, מקום בריא".
 
אנחנו ימים לפני פתיחת הפסטיבל ותהיתי אם מצב הרוח הכללי בא לידי ביטוי בהיענות הקהל?

"השנה שעברה, באופן מוזר, הייתה שנה מוצלחת מאוד לפסטיבל. הרגשתי שיש כמיהה לנשימה הזו. השנה זה יותר מאתגר. כולנו כבר שנתיים על הולד, בתוך הדבר המתמשך הזה, לסטגנציה ואי הוודאות יש מחירים. יש קושי כללי, נפשי, כלכלי. אתה אף לא באמת יודע מה יקרה עוד שעה או מחר. חדשות אצלנו זה דבר מופלא שכזה. במלחמה מול איראן, שאלו אותי כל הזמן מה יהיה? נדחה? איך אפשר לענות על זה. בסוף זה קומי. אנחנו חיים במציאות שאם לא הייתה כל כך טרגית, היינו רואים ברור את הפן הקומי שבה". 







להסתכל על המציאות בלי למצמץ
 
הפסטיבל וליבוביץ שעל ההגה מציעים אופציות על הסקאלה שבין המאתגר לחגיגה משחררת, וגם השנה נראה שהכל חוזר לשורש הישראליות על מגוון פניה. הוא צוחק וכואב את המציאות, מביט בה בלי למצמץ.
 
"אני לא אדם הוליסטי אבל בקומדיה יש משהו מאחד - היא מאפשרת לנו לצחוק, להתרגש, לעבור ביחד חוויה. אז כן, הפסטיבל יכול לספק בריחה רגעית מהמציאות למי שצריך, אבל לצד זה יש יצירות מורכבות, אינטליגנטיות, מאתגרות. אני מעיד על קנקני אבל זה באמת תיאטרון מעולה".

על קנקנו של הפסטיבל לאורך דרכו מעידים אחרים. מספיק להסתכל על רשימת ההפקות שיצאו ממנו וזכו לביקורות מטורפות ופרסים והמשיכו לרוץ לאורך זמן. כך "הוועדה" של נדב בושם, "מקום טוב, הכל רע" של ענת ונורית דרימר ו"נרקיס" של בנימין יום טוב. 



מקום טוב, הכל רע, צילום: שירה מארק
 
עיר שכולה קונפליקט
 
קווים אדומים אין לו וגם בשנתיים האחרונות אין מקומות שמראש אמר לעצמו: 'בזה לא נוגעים'. ובתוך עיר שכולה קונפליקט אחד גדול, זה לא ברור מאליו. כלומר, לבאים מבחוץ.

"יש פה אוויר טוב, פחות לחות ומורכבות שאלוהים ישמור", הוא אומר. "ירושלים זה ישראל בזעיר אנפין. זו ישראל במהותה. בירושלים את פוגשת את ישראל על כל אוכלוסיותיה ומורכבויותיה, על יופייה וחוסר יופייה ולכן דווקא ירושלים נראית לי כמקומו הטבעי של הפסטיבל.

"באופן כללי אני חושב שירושלים צריכה להיות בירת הקומדיה. הומור וביקורת עצמית הם דבר חשוב שיכול לפרום הרבה בעיות. והיכולת לצחוק על עצמך, זה משהו שחסר פה ובכלל". 

"קל יותר בחוץ, אבל ירושלים זה הבית שלנו. יש לנו פרטנרים טובים בעירייה ובקרן ירושלים, יש אנשים שאתה מרגיש שהם בעדך ובאים לעזור גם אם לפעמים אני מאתגר אותם. ברור שיש פחות תקציבים מאשר בתל אביב, אבל אני אוהב את העיר הזו על כל הקשיים שבה וחשוב לנו ליצור פה.

"מלבד זה שהסצנה התרבותית הירושלמית היא אחת המעניינות אם לא המעניינת ביותר, שיש פה התרחשות, עניין ותוכן עמוק.

"יש בירושלים משהו, אגב אספקיזם, שגם אם אתה רוצה, פשוט לא מאפשר לך להתעלם מהמציאות. אין אסקפיזם בירושלים. הכל בפרצוף, לטוב ולרע. יותר קל, פחות קל, זו העיר שלנו ואני שמח על היכולת להמשיך וליצור ולתת במה לדעות שונות". 


דנה - מופע אור קולי, תמונה באדיבות פסטיבל הקומדיה

דונלד ועבדול, סיפור אהבה
 
לצד שלל הפקות אורחות, יש בפסטיבל חמש הפקות מקור ששווה להרים להן. זה מתחיל עם "דונלד ועבדול" - סאטירה מטורפת שיצרו במשותף אמן הספוקן וורד והמחזאי יונתן בלומנפלד והתסריטאי טל מילר. השניים שלפו קטע מתוך הדיבייט בין קאמלה הריס לדונלד טראמפ, בו התייחס האחרון לשיחה נוקבת שניהל עם אחד, עבדול, "מנהיג הטאליבן באפגניסטן". רק שבדיעבד התברר, כי אף עבדול לא עמד מעולם בראש הארגון האיסלאמיסטי הקיצוני.

יוצרי ההצגה, כמו טראמפ, לא נתנו לעובדות לבלבל אותם. הם אמצו את עולמו הבדיוני של מנהיג המעצמה החזקה בעולם והמציאו עבדול בדיוני לא פחות.

"זו קומדיה סאטירית מופרעת ומאוד מצחיקה שאומרת משהו על מנהיגות ומנהיגים בעידן הנוכחי. מבט קצת אחר על אלה שמעצבים את עולמנו, על רגשי הנחיתות שמניעים אותם וגם על הקלות בה הופך אויב לאוהב", אומר ליבוביץ. על הבמה טריו משובח - עומר עציון (האיש והבלורית של טראמפ ב"ארץ נהדרת"), אבי דנגור, (האיש שמאחורי תופעת הקאלט הידועה בשם אנסמבל "מייקל") ונדב הולנדר, שלקרוא לו מוזיקאי זה אנדרסטייטמנט. 
 


דונלד ועבדול,  צילום: דיגיסטייג', אייל דולב

"האוגרת", חוויה מהגיהינום
 
את "האוגרת" של שרה סיגל, פרפורמרית בינתחומית רבת מעוף ובעלת קול ייחודי, הוא מגדיר כקומדיה פסבדו-תיעודית מטרידה. למה? אולי כי לגור בסמיכות לשכנה אגרנית זה חתיכת מטרד, או בלשון קצת פחות מעונבת, חוויה מהגיהינום. שרה, שירשה דירה קטנה בירושלים, מצאה עצמה במציאות סוריאליסטית שלא יכולה הייתה אלא למצוא את דרכה לבמה.

זהו מופע אינטימי, רב תחומי, שבו משתרגים פרפורמנס, מוזיקת פלמנקו חיה לכדי אירוע בימתי ייחודי הנע בין קצוות שונים של ההוויה האנושית.

"זו יצירה מדהימה. עוד מפגש בין האישי לפוליטי, מאבק על הזכות לנשום אצלך בבית". על הבמה, לצדה של שרה סיגל, טריו מעורר השראה מעולם הפלמנקו הישראלי - המוזיקאים שוקי שוויקי ואופיר עטר והרקדנית שרון שגיא (Flamenco Natural). 



האוגרת, צילום: דן בן ארי
 
"אסתר" ו"הקשב! הרס"פ"

"אסתר" של אתי וקנין סובר, היא קומדיה אוטוביוגרפית מוזיקלית על שייכות וחלומות, על מה שיש ומה שיכול להיות.

"אתי היא שחקנית מעולה וזו הפעם הראשונה שהיא יוצרת עבודה שמדברת עליה. זו הצגה מוזיקלית יפהפייה, מהנה מאוד וגם מאוד מתוחכמת, על התפקידים שאנחנו משחקים בחיים שלנו, על הבמה ומחוצה לה", אומר ליבוביץ.

תחכום לא חסר גם בהצגה "הקשב! הרס"פ", טרגדיה קומית שרקחו רם גואטה ושחף קהלאני. ההצגה מתרחשת בין כתלי כלא צבאי ועוסקת במערכת, בחריגות, ביישור קו ובסורגים שכולאים את הנפש. 



הקשב! הרס"פ, צילום: אייל דולב

 
פריקואל וסיקואל יורשים כת
 
את רשימת הבכורות בפסטיבל נועלת "פריקואל וסיקואל יורשים כת" של אנסמבל קבוצת עבודה. יובל שטיינברג ובן סגרסקי כתבו קומדיה אפלה על אנשים מוארים.

במרכז הקומדיה, כת פיקטיבית שמנהיגתה - שושנת, מתה בפתאומיות. את המנהיגות מקבלים בירושה, בהתאם לנסיבות, שני בניה ועכשיו לכו תבנו מדינה. "זו קומדיה יצירתית ומופרעת ומצחיקה מאוד של שני כותבים עם הומור מאוד ייחודי".

לצד הפקות המקור, יש לא מעט מופעים נוספים שעבורם יותר משווה לעלות לירושלים: הצגות אורחות, שורה ארוכה ומשובחת של אמני סטנדאפ ובהם יונתן ברק, אלי חביב, אמירם טובים, רביטל ויטלזון יעקב ואחרים, אירועי לייט נייט חינמיים על טהרת תרבות האלטרנטיב הירושלמית והפעלות קומיות לטובת הקטנים שבחבורה. 


פריקואל וסיקואל יורשים כת, צילום: אייל דולב
 
הורס את הבריאות
 
משהו נוסף לומר לאומה?

"שיחזרו כולם הביתה. שכל זה ייגמר כבר. שנדע ימים טובים יותר. לא יודע. שנוכל להפסיק סוף-סוף להרגיש אשמים כשאנחנו פותחים את המקרר או עוצרים לרגע וחושבים במה אנחנו עסוקים ובמה נדרשים להתעסק אנשים אחרים. זה הורס את הבריאות. זה לא שפוי. אז די. פשוט די.

"שנגיע לזמן שבו לא נצטרך להצדיק את זה שאנחנו עושים אמנות בתקופה כזו, אלא שפשוט נעשה אמנות. וזהו. אני צריך ללכת עכשיו לחזרות עם החבר'ה של טראמפ ועבדול".

תוכל אולי לומר להם שיעשו מה שהם יכולים כדי שנוכל להתקדם?

"בדיוק".

ד"ר רפי קישון, צילום: אודי סלמנוביץ

פסטיבל הקומדיה ע"ש אפרים קישון, 17 עד 21 באוגוסט 2025 בבית מזיא לתיאטרון, מסילת ישרים 18, וברחבי העיר ירושלים, ביניהם: היכל התרבות בית העם, סטודיו למשחק ניסן נתיב, מתחם הקולנוע פלאנט, נוקטורנו לייב, הולצר ספרים, בסרביה ועוד. 
 
 למידע ורכישת כרטיסים, לוח אירועי הפסטיבל