ברהמס בשיא כוחו

התזמורת הסימפונית ראשון לציון סוגרת עונה בקונצרט מיוחד מיצירות המלחין האלמותי יוהנס ברהמס.

בקונצרט, עליו ינצח דן אטינגר, יבוצע הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 שנכתב בין השנים 1881-1878. הקונצ'רטו משקף את ברהמס בשיא כוחו ונחשב לאחד הקונצ'רטים הגדולים והמורכבים ביותר שנכתבו לפסנתר. הקונצ'רטו חם, רחב ולירי, והפסנתר מנהל איתו שיח.

בהמשך הקונצרט תבוצע הסימפוניה הרביעית אפלה, טרגית וצנועה. היא נכתבה בשנים 1885-1884 והייתה לסימפוניה האחרונה שכתב. זוהי הסימפוניה חמורת הסבר והאינטלקטואלית ביותר של ברהמס, ויש רבים הרואים בה את יצירת המופת שלו. 

סולן הקונצרט הוא הפסנתרן אלכסי וולודין. בתום הקונצרט בראשון לציון יתקיים שיח פתוח ("מאחורי הצלילים"), עם נגני התזמורת בהנחייתו של ברוך אסקרוב, בו לקהל תהיה הזדמנות לשאול שאלות, לקבל הסברים והצצה אל מאחורי הקלעים של הקונצרט.


התזמורת הסימפונית ראשון לציון, תמונה באדיבות התזמורת



על האמנים:
 
דן אטינגר, מנצח  
  
המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ושל האופרה הישראלית החדשה בתל אביב, הוא בה-בעת גם המנהל המוזיקלי של "תיאטרו די סן קרלו" בנאפולי, בית האופרה הוותיק באירופה. עד לא מכבר, בשנים 2015 ל-2024, כיהן כמנהל מוזיקלי כללי ומנצח ראשי של הפילהרמונית של שטוטגרט, גרמניה.
 
מאסטרו אטינגר ניצח על הפקות רבות באופרה הישראלית, וכן על לה טרוויאטה בכיכר רבין, ועלהאופרות שמשון ודלילה, נאבוקו וריגולטו בפארק הירקון גני יהושע, שחזו בהן רבבות צופים. לאורך הקריירה שלו ניצח על כל התזמורות המובילות בישראל, לרבות הפילהרמונית הישראלית.
 
בקיץ 2015 זכה להצלחה רבה בנצחו על נישואי פיגארו של מוצרט בפסטיבל זלצבורג, ומאז שב לנצח בפסטיבל. הוא הוביל הפקות בבתי אופרה נחשבים: מטרופוליטן אופרה בניו יורק, האופרה הלאומית בוושינגטון, אופרת קובנט גרדן המלכותית בלונדון, אופרה נורת' באנגליה, האופרה הלאומית של פריז, בית האופרה מרינסקי בסנקט פטרסבורג, התיאטרון הלאומי החדש בטוקיו, והפקות רבות באופרה הממלכתית של ברלין ובבתי האופרה של לוס אנג’לס, מינכן, וינה והמבורג.
 
מאסטרו אטינגר ניצח על הקלטת תקליטורים עם זמרת הסופרן הגרמנייה דיאנה דַמרָאוּ, עם זמרת הסופרן הקנדית אדריאנֶה פְּיֶצ'וֹנְקָה ועם תזמורת רדיו ברלין. עוד ראו אור הקלטות שלו עם הפילהרמונית של טוקיו והסימפונית הישראלית ראשון לציון. 

 אלכסיי וולודין, פסנתר

וירטואוז הפסנתר הרוסי אלכסיי וולודין, יליד לנינגרד (1977), קנה לו את ראשית השכלתו באקדמיית גנסין במוסקבה. בהמשך למד אצל אֶליסוּ וירסָלַדזֶה בקונסרבטוריון המוסקבאי ומ-2001 באקדמיה הבינלאומית לפסנתר באגם קומו. כוכבו דרך ב-2003, משהגיע לפסגת התחרות הבינלאומית על שם גֵזָה אַנְדָה בציריך.
 
בזכות מגעו העדין וזוהרו הטכני, הוא מחוזר בעולם הן כסולן של תזמורות יוקרתיות והן כפסנתרן קאמרי. המגוון הרפרטוארי שלו נפרשׂ מבטהובן וברהמס, דרך צ'ייקובסקי ורחמנינוב, עד לשצֶ'דְרִין ומֶטְנֶר. בין שיאי העונה הזאת - קונצרטים ורסיטלים ביוון, ספרד, ליטא, צ'כיה, קנדה, יפן בסין. בעונות הקודמות הופיע בסנט פטרבורג עם הסימפונית של תיאטרון מרינסקי והפילהרמונית של העיר; בסין - עם תזמורת המרכז הלאומי לאמנויות הבמה (NCPA); ביפן עם הסימפונית של קיוטו והסימפונית NHK; בלונדון, עם תזמורת פילהרמוניה וסימפונית ה-BBC, וכן עם הפילהרמונית של שטרסבורג, הסימפונית של מונטריאול והסימפונית של אנטוורפן. בין היתר ניגן תחת שרביטיהם של ולרי גרגייב, סמיון ביצ'קוב, סטניסלב קוחנובסקי ורוברט טְרֶבִינוֹ.
 
כדי לשמוע את וולודין ברסיטל, יש להקדים ולהזמין כרטיסים בקופות האולמות היוקרתיים בעולם: קרנגי בניו יורק, ויגמור בלונדון, קונצרטהאוס בווינה, קונצרטחֶבָּאו באמסטרדם, פילהרמוני בפריז, מרינסקי בסנקט פטרסבורג, "אלטֶה אוֹפֶּר" בפרנקפורט, האודיטוריום הלאומי למוזיקה של מדריד ומרכז פאול קְלֶה בבֶּרן. 
  
  

אלכסיי וולודין, צילום: מרקו ברוגרייב
  
על היצירות:  
  
  
יוהנס ברהמס (1897-1833) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 2
בסי במול מז'ור, אופ' 83. כ-50 דקות
אלגרו נון טרופו / אלגרו אפסיונטו / אנדנטה / אלגרטו גרציוזו - און פוקו פיו פרסטו 

תחת ידי ברהמס יצאו שני קונצ'רטי לפסנתר. הראשון נכתב ושוכתב לאורך רוב שנות העשרים לחייו, בעיצומו של מאבק בסערות נפש, בין השאר בצל מחלתו ומותו של שומאן, מנטור חשוב וחבר. הקונצ'רטו התלת-פרקי דרמטי ומרשים ותפקיד הפסנתר בו וירטואוזי, אך עדיין מגושם. בבכורה, ב-1858, לא נרשמה התלהבות. אולי בשל כך שב ברהמס לז'אנר רק כעבור עשרים שנה. היצירה ארבע-פרקית וארוכה במיוחד. בבכורה, בנובמבר 1881, והמלחין מנגן סולו עם הפילהרמונית של בודפשט, הריע הקהל ממושכות ובחום.
 
בפתח הקונצ'רטו, קרן סולו שרה לה שיר לירי. התזמורת מצטרפת, הפסנתר מגיב בארפג'י, אך לפתע הפסנתרן פוצח בקדנצה קוצנית שתי דקות מתחילת היצירה. בוטות ההקלדה מתמתנת אט-אט, אך אז התזמורת משיבה באמירה דרמטית ורבת-נפח. וכך, בין סער להרהור, מתנהל לו פרק א', המכונה באיטלקית "שמח, אבל לא יותר מדי". פרק ב', הקרוי "אלגרו רב-תשוקה", מתפרץ כמִּשְׁבָּר אדיר, ופסנתר הפלדה ופטישיו הולמים בעוצמה ומפיקים צלילי סער השקולים לקול כל התזמורת. ברהמס מחליט אז לחתור תחת הדרמה שיצר בהכניסו בתווך רגעי רוך חוזרים ונשנים. הכינורות מעלים נושא כָּמֵהּ, ומקטע ה"טריו" פותח צוהר אל נוף מואר.
 
פרק ג' , אַנדַנְטֶה (מְהַלֵּך) הוא מלהיטי ברהמס. הרבה לפני שניתנת לפסנתר זכות דיבור, צ'לו אחד משמיע נגינת קסם ברהמסית - שמונה תיבות נוגות, נוגהות, נוגעות. כלי הקשת מצטרפים והפסנתר גם הוא. ברבות הימים, ימחזר ברהמס את מנגינת הצ'לו הזאת לידי הליד האהוב "תנומתי שוקטת עוד ועוד".  פרק ד', אלגרו חינני ("אלגרו גרציוזו"), הוא מעשה משובה. רצינות הפרקים הקודמים פסה, והקונצ'רטו מעריב בשנינות דינמית. זהו מפגש בין חמש מנגינות, המשולות לחמישה טיילים בפונדק: אחד עליז, אחת רכה, אחת מתגרה, אחד מהורהר ואחת שופעת חיים. הם משיחים זה עם זה וקוטעים זה את זה, מפלרטטים ונזכרים.  

  
יוהנס ברהמס, סימפוניה מס' 4 במי מינור
אופ' 98. כ-40 דקות 
אלגרו נון טרופו / אנדנטה מודרטו / אלגרו ג'וקוזו / אלגרו אנרג'יקו אֶ פסיונטו 
   
בהלחינו את סימפוניה מס' 4 עמד ברהמס כבר בשיא זוהרו, ולא ידע מן הסתם שזאת תהיה יצירתו האחרונה בסוגה הסימפונית. כשבוצעה היצירה לראשונה ב-1885 - תחת שרביטו - במיינינגן שבגרמניה, זכתה מיד לתשבחות ממנהל תזמורת החצר, הנס פון בִּילוֹב.
 
פרק א' צומח מאחד הרעיונות המוזיקליים הפשוטים ביותר: מרווח של צלילים עולים ויורדים. מנבט צנוע זה ברהמס טווה ארכיטקטורה רגשית עצומה, יוצאת דופן באורגניותה ובמתח המתמיד שבה. נושאים מניצים  זוכים מיד לפיתוח מתוחכם ויוצרים רשת צפופה של קטעי מלודיה עם הדים קונטרפונקטיים. חלק מבני דורו של ברהמס הגיבו בהסתייגות - שמא היצירה "מורכבת" מדי או "שכלתנית". המודרניסט האוונגרדי שנברג הביע הערכה רבה, בהבחינו שתחת האינטלקטואליות יש מוזיקה בעלת כוח לירי וגדלות אפלה. 

פרק ב' פותח בתרועת חצוצרה חגיגית ומתפתח באווירת מסתורין. ברהמס צובע את המוזיקה במודוס הפריגי הימי-ביניימי, ומעניק לה איכות כמעט פולחנית-ארכאית. כלי מיתר, בפיציקטי עדינים, תומכים במנגינות הארוכות של כלי נשיפה. פרק ג' הוא ברהמס בשיא נפיצותו. "ג'וקוזו" פירושו "משחקי", "מתבדח". שלא כמו הפרקים הפנימיים המאופקים של שלוש סימפוניותיו הקודמות, הפרק פורץ קדימה באנרגיה, מוּנעת על ידי מקצבים פועמים וצבעים תזמורתיים בהירים. למרות היותו מוקפד מבחינה צורנית, הוא מעניק תחושה של קדמוניות פראית.
 
פרק ד', "אלגרו אנרגטי ונרגש", הוא בין הסיומים יוצאי הדופן במוזיקת המאה ה-19. הוא בנוי על נושא מקנטטה של יוהאן סבסטיאן באך, ומתפתח כפסקליה: שלושים וריאציות על גבי דפוס של בסו אוסטינטו, בס חזרתי ועקשן. ברהמס הופך את צורת הבארוק הזו לדרמה סימפונית בעלת עוצמה גוברת. אין כאן סיום מנצח, אין כאן שחרור גואל.   

  

 
28 ביוני 2026 בשעה 20:00, בית האופרה - המשכן לאמנויות תל אביב, 2 ביולי בשעה 20:00, היכל התרבות ראשון לציון. להזמנת כרטיסים
רכישת כרטיסים ברהמס בתל אביב.   רכישת כרטיסים ברהמס בראשון לציון